כולם שווים לטובה
מאמר חסידי לפרשת חיי שרה מאת ר' איסר שולמן, עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה
מעיר רש"י הקדוש על המילים שני חיי שרה: "כולן שווים לטובה". הרבה שואלים ומקשים כיצד אפשר לרש"י לומר כך, שמאה עשרים ושבע שנים, חייה של שרה אימנו, כולן שווים לטובה ?! שהרי כמה שנות צער עברה שרה אימנו, אם זה הרעב בארץ שגרם להם לרדת למצרים, אם זה מלחמות שהיו לאברהם אבינו, אם זה הניסיונות הקשים שעבר אברהם אבינו, שהשפיעו, מן הסתם, גם על שרה. אז איך אם כן ניתן לומר שמאה עשרים ושבע שנים של שרה היו כולן טובים?!
מסביר רבי זושא הצדיק, שרה אימנו הייתה צדקת גדולה, והייתה מקבלת את כול צרותיה בחייה באהבה, וכל דבר לא טוב, או צרה שהייתה עוברת עליה, הייתה מכרזת ואומרת "גם זו לטובה". עוד מסביר הצדיק, שמעולם שרה אימנו לא הרהרה אחר הנהגת ה', ואף כל הניסיונות הקשים שעברו על בעלה ,אברהם אבינו, תמיד קיבלה אותם ללא שום תרעומת, והתנהגה בפשיטות ותמימות על פי הכלל שקבעו חכמים:"מברכין על הרעה, כשם שמברכין על הטובה." ולכן נכון העיר רש"י הקדוש: "כולן שווין לטובה", היינו שבעיני שרה אימנו, כל מה שעבר עליה בחיים, היה רק לטובה, וכפי שהסברנו. דעו, שאם אדם לא חי בעולם הזה על פי הכלל הזה, היינו, שלא מבין שכל מה שעובר עליו בחיים, הכל מאת ה', והכל לטובה, אזי חייו הופכים להיות קשים מאוד, ולמעשה כל יום שעובר עליו רק קשה מקודמו, וכל מה שהוא מחפש בכל יום זה רק להגיע למיטה, לשים את הראש על הכרית, ולהעלים עצמו מהמציאות הזו שהוא חי בה. כמה צריך לבקש מה' שיתן לנו אמונה, שבה תלויים כל ההסתכלות וההתבוננות, והמסקנה שהכל לטובה. אם אדם אין לו אמונה, חיו אינם חיים, הוא פשוט מסכן .ולא צריך להיות עם כובע ,פאות וזקן, בשביל להיקרא מאמין, להיפך, אני מכיר כאלו שיש להם זקן ופאות, אבל אין להם שום אמונה! אמונה זה לא להגיד שאני מאמין בה' , ואני אוהב אותו , אמונה זה לדעת את ה' ולהשיב אל הלב את הידיעה הזו, היינו לחוש בתוך הלב שלך, שכל מה שעובר עליך בכל רגע ורגע נתון, זה הכל מאת ה', וזה הכל לטובה
ובאמת פה אנחנו קצת נכשלים , שאף על פי שאנחנו קוראים לעצמנו "אנשים מאמינים" אך כשמגיע רגע של מבחן קטן, כגון, שלא הלך לך כסדר, היינו שלא הלך לך בדיוק כפי שרצית וציפית, אז כבר כאן לכאורה מבחינתנו, חלילה, ה' כבר לא יכול לעזור, היינו שאנחנו הופכים את ה' למוגבל, ובצרה הזאת כבר אנחנו נכנסים לייאוש גמור, ומבינים שאף אחד לא יכול לעזור לנו, ולמעשה, לא מבינים בתוך ליבנו, שה' הוא זה שהביא לנו את הצרה, למרות שלא ציפינו לה, למרות שהיא לא הייתה בתכנון , וכל זה רק בשביל להגדיל ולהעמיק את האמונה שלנו בו
אבל אם אדם ירגיל את עצמו, להתחיל להסתכל על כל דבר באמונה, היינו, להתחיל להתאמן, ממש כך, לחפש בכל פרט ופרט את ה', ולהתחיל להגיד על כל דבר, "זה מאת ה'" , "גם זו לטובה" ,"זה משמיים", וכן על זה הדרך, וגם אם אפילו הוא לא ממש מחובר למילים האלו, וכשהוא אומר אותם, הוא מרגיש קצת לא אמיתי עם עצמו, היינו שהוא חושב שהיתה יד אדם בדבר, כפי באמת מה שהוא ראה בעיניים, התערבות אנוש, אף על פי כן, יגיד את המילים הללו, שיש לנו כלל גדול ברוחניות: "אחרי הפעולות, נמשכים הלבבות", ברגע שהאדם מורגל בלשון הזו, אז נכון שבתחילה זה יראה לו קצת לא שייך, אך עם הזמן, כשהוא יתבונן , הוא יראה בחוש איך הדבר היה מאת ה', ושאין שום דרך אחרת להסביר את המקרה, ועוד ייראה לו לא מובן ומוזר איך הוא לא ראה את זה קודם לכן
למה אתה בייאוש? למה אתה לא קם בבוקר בשמחה? למה כל המחשבות שלך נמצאות בסוף היום, כשהוא רק בקושי התחיל ?אמונה, אמונה, אמונה!!! חסרה לך אמונה, זה לא משנה דתי, חילוני, מסורתי, חרדי - בורא עולם יש רק אחד, ולא ראיתי שכתוב בתורה שה' שייך רק לדתיים, אבל כן ראיתי שכתוב "טוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו, באמת", מי שקורא לו קריאה אמיתית מליבו, זוכה לראות בחוש את השגחת הבורא עליו, ולא משנה מי הוא .צריך לבקש מה' אמונה, שיתן לנו אמונה, שיתן לנו לראות שכל מה שקורה לנו, או שכל מה שקורה מסביבנו, זה הכל ממנו, ובא לטובתנו
אם אדם ראה ברחוב איזו קטטה , מיד צריך להפעיל את האמונה, למה ה' רצה שאני אראה את זה, מה ה' יתברך מסמן לי, הרי לא סתם ראיתי את זה ונצטערתי, ובפישטות צריך לבקש מה', שיאיר לך, מה הוא מסמן לך על ידי הקטטה הזו שראית .בזו הדרך, אם האדם ילך בה וידבק בה, היינו שיחפש בל פרט ופרט מה שה' רוצה ממנו ובמקביל, גם יבקש ויתפלל מה' על האמונה, על ידי תפילה פשוטה כמו: "ריבנו של עולם, אבא שבשמיים, בבקשה רחם עלי, תן לי אמונה בך, שאני אאמין שהכל לטובה והכל ממך, ושאף אדם לא פועל כאן בעולם בלי שאתה מניע אותו לעשות משהו, בין אם זה לפגוע בי ובין אם זה להטיב איתי ...." אז הוא יזכה לחיות חיים אמיתיים כאן, חיים של שמחה אמיתית , ולא של הנאה זמנית מאיזה כוס וויסקי או איזו תאווה כזו או אחרת, אז הוא יזכה שהוא ירצה באמת לחיות, ירצה לקום בבוקר.אפשר לחיות חיים טובים, לא נועדנו לסבול כאן, אך הכל תלוי בגודל האמונה הפשוטה שיש לאדם בבורא עולם, והנוסחא היא פשוטה: כפי מה שאתה מאמין , כך אתה גם מקבל ! ואידך זיל גמור
מסביר רבי זושא הצדיק, שרה אימנו הייתה צדקת גדולה, והייתה מקבלת את כול צרותיה בחייה באהבה, וכל דבר לא טוב, או צרה שהייתה עוברת עליה, הייתה מכרזת ואומרת "גם זו לטובה". עוד מסביר הצדיק, שמעולם שרה אימנו לא הרהרה אחר הנהגת ה', ואף כל הניסיונות הקשים שעברו על בעלה ,אברהם אבינו, תמיד קיבלה אותם ללא שום תרעומת, והתנהגה בפשיטות ותמימות על פי הכלל שקבעו חכמים:"מברכין על הרעה, כשם שמברכין על הטובה." ולכן נכון העיר רש"י הקדוש: "כולן שווין לטובה", היינו שבעיני שרה אימנו, כל מה שעבר עליה בחיים, היה רק לטובה, וכפי שהסברנו. דעו, שאם אדם לא חי בעולם הזה על פי הכלל הזה, היינו, שלא מבין שכל מה שעובר עליו בחיים, הכל מאת ה', והכל לטובה, אזי חייו הופכים להיות קשים מאוד, ולמעשה כל יום שעובר עליו רק קשה מקודמו, וכל מה שהוא מחפש בכל יום זה רק להגיע למיטה, לשים את הראש על הכרית, ולהעלים עצמו מהמציאות הזו שהוא חי בה. כמה צריך לבקש מה' שיתן לנו אמונה, שבה תלויים כל ההסתכלות וההתבוננות, והמסקנה שהכל לטובה. אם אדם אין לו אמונה, חיו אינם חיים, הוא פשוט מסכן .ולא צריך להיות עם כובע ,פאות וזקן, בשביל להיקרא מאמין, להיפך, אני מכיר כאלו שיש להם זקן ופאות, אבל אין להם שום אמונה! אמונה זה לא להגיד שאני מאמין בה' , ואני אוהב אותו , אמונה זה לדעת את ה' ולהשיב אל הלב את הידיעה הזו, היינו לחוש בתוך הלב שלך, שכל מה שעובר עליך בכל רגע ורגע נתון, זה הכל מאת ה', וזה הכל לטובה
ובאמת פה אנחנו קצת נכשלים , שאף על פי שאנחנו קוראים לעצמנו "אנשים מאמינים" אך כשמגיע רגע של מבחן קטן, כגון, שלא הלך לך כסדר, היינו שלא הלך לך בדיוק כפי שרצית וציפית, אז כבר כאן לכאורה מבחינתנו, חלילה, ה' כבר לא יכול לעזור, היינו שאנחנו הופכים את ה' למוגבל, ובצרה הזאת כבר אנחנו נכנסים לייאוש גמור, ומבינים שאף אחד לא יכול לעזור לנו, ולמעשה, לא מבינים בתוך ליבנו, שה' הוא זה שהביא לנו את הצרה, למרות שלא ציפינו לה, למרות שהיא לא הייתה בתכנון , וכל זה רק בשביל להגדיל ולהעמיק את האמונה שלנו בו
אבל אם אדם ירגיל את עצמו, להתחיל להסתכל על כל דבר באמונה, היינו, להתחיל להתאמן, ממש כך, לחפש בכל פרט ופרט את ה', ולהתחיל להגיד על כל דבר, "זה מאת ה'" , "גם זו לטובה" ,"זה משמיים", וכן על זה הדרך, וגם אם אפילו הוא לא ממש מחובר למילים האלו, וכשהוא אומר אותם, הוא מרגיש קצת לא אמיתי עם עצמו, היינו שהוא חושב שהיתה יד אדם בדבר, כפי באמת מה שהוא ראה בעיניים, התערבות אנוש, אף על פי כן, יגיד את המילים הללו, שיש לנו כלל גדול ברוחניות: "אחרי הפעולות, נמשכים הלבבות", ברגע שהאדם מורגל בלשון הזו, אז נכון שבתחילה זה יראה לו קצת לא שייך, אך עם הזמן, כשהוא יתבונן , הוא יראה בחוש איך הדבר היה מאת ה', ושאין שום דרך אחרת להסביר את המקרה, ועוד ייראה לו לא מובן ומוזר איך הוא לא ראה את זה קודם לכן
למה אתה בייאוש? למה אתה לא קם בבוקר בשמחה? למה כל המחשבות שלך נמצאות בסוף היום, כשהוא רק בקושי התחיל ?אמונה, אמונה, אמונה!!! חסרה לך אמונה, זה לא משנה דתי, חילוני, מסורתי, חרדי - בורא עולם יש רק אחד, ולא ראיתי שכתוב בתורה שה' שייך רק לדתיים, אבל כן ראיתי שכתוב "טוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו, באמת", מי שקורא לו קריאה אמיתית מליבו, זוכה לראות בחוש את השגחת הבורא עליו, ולא משנה מי הוא .צריך לבקש מה' אמונה, שיתן לנו אמונה, שיתן לנו לראות שכל מה שקורה לנו, או שכל מה שקורה מסביבנו, זה הכל ממנו, ובא לטובתנו
אם אדם ראה ברחוב איזו קטטה , מיד צריך להפעיל את האמונה, למה ה' רצה שאני אראה את זה, מה ה' יתברך מסמן לי, הרי לא סתם ראיתי את זה ונצטערתי, ובפישטות צריך לבקש מה', שיאיר לך, מה הוא מסמן לך על ידי הקטטה הזו שראית .בזו הדרך, אם האדם ילך בה וידבק בה, היינו שיחפש בל פרט ופרט מה שה' רוצה ממנו ובמקביל, גם יבקש ויתפלל מה' על האמונה, על ידי תפילה פשוטה כמו: "ריבנו של עולם, אבא שבשמיים, בבקשה רחם עלי, תן לי אמונה בך, שאני אאמין שהכל לטובה והכל ממך, ושאף אדם לא פועל כאן בעולם בלי שאתה מניע אותו לעשות משהו, בין אם זה לפגוע בי ובין אם זה להטיב איתי ...." אז הוא יזכה לחיות חיים אמיתיים כאן, חיים של שמחה אמיתית , ולא של הנאה זמנית מאיזה כוס וויסקי או איזו תאווה כזו או אחרת, אז הוא יזכה שהוא ירצה באמת לחיות, ירצה לקום בבוקר.אפשר לחיות חיים טובים, לא נועדנו לסבול כאן, אך הכל תלוי בגודל האמונה הפשוטה שיש לאדם בבורא עולם, והנוסחא היא פשוטה: כפי מה שאתה מאמין , כך אתה גם מקבל ! ואידך זיל גמור
פורסם ביום ראשון, נובמבר 19, 2006 בשעה 9:36 לפנה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה