הקל קול יעקב והידים ידי עשו
דבר תורה לפרשת תולדות
דבר תורה לפרשת תולדות
מאת רוני באומס
כל פרשת ברכות יצחק ליעקב תמוהה ובלתי מובנת מבחינת הדמויות המשתתפות בארוע זה.
ראשית – יצחק , יצחק מבחין בשתי אמיתות הסותרות זו את זו – הקול קול יעקב והידים ידי עשו, מה ראה יצחק להכריע דווקא כי עשו בא אליו ולא יעקב?
שנית – רבקה, מדוע הכינה את יעקב ל"סכנה" שמא ימושנו אביו יצחק ולא שמא יזהה את קולו של יעקב?
שלישית – יעקב, בחששו מיצחק אומר יעקב לרבקה – "הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק, אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע". מדוע לא חושש יעקב מההבדלים בקולותיהם כפי שחושש מההבדלים הפיזיים במידת ה"שעירות" שלהם?
על כל השאלות הללו עונה בעל "בית הלוי" באופן נפלא.
ראשית, ההבדלים בין קולותיהם של יעקב ועשו לא היו הבדלים פיזיים באופן שלאחד קול בס ולשני סופרן. ההבדלים כפי שאומר גם רש"י שיעקב מדבר בלשון נאה של תחנונים וכיבוד אב, ואילו עשו מדבר בלשון גסה וקנטרנית.
עשו לא היה טיפש כלל ועיקר, וחשש בפיקחותו כי יעקב ינצל את צאתו לציד ואת עיוורונו של אביו יצחק כדי ליטול את הברכות. על מנת להקדים רפואה למכה (כיוון שכפי שאמרנו – לא היו הבדלים בקולותיהם של יעקב ועשו מבחינה פיזית), ידע עשו כי יעקב מסוגל להחליף את אופי דיבורו לצורת הדיבור הגסה של עשו ובכך להטעות את יצחק וליטול את הברכות. (במאמר מוסגר ניתן לראות דרך חששו של יעקב כי אכן כך היה, משום שהטענה כלפי רבקה היתה ביחס לשעירות הידיים ולא ביחס להבדלים בקולותיהם – משמע גם יעקב היה משוכנע שביכולתו לשנות את קולו). הואיל ומכך חשש עשו – לפיכך נתן עשו ליצחק (העיוור) סימן שיאפשר לו לזהות אותו בשובו. הסימן היה שכשיבוא עשו לפני אביו אחרי הציד עם המטעמים – אזי ידבר בקולו של יעקב דווקא (דהיינו ידבר בנחת וכו') . זה יהיה סימן בטוח כי עשו הוא המגיע משום שאם יעקב יבוא קודם לכן, מן הסתם ידבר בקולו של עשו על מנת להטעות את אביו.
יעקב בחכמתו או אולי אמו רבקה עלו על הסימן שהותיר עשו ליצחק, ולפיכך מכאן ואילך לא היה צריך יעקב להסוות אלא את ידיו אבל בדיבור דיבר בקולו עצמו ולא בקולו של עשו.
משבא יעקב לפני יצחק בקולו הטבעי ועם בגדי עשו שעשו אותו שעיר כעשו אחיו, בדק אותו אביו כפי שקבע עם עשו, ומצא כי שני הסימנים שקבעו אם אכן האיש הבא לפניו הוא עשו, אכן מתקיימים. הן הידיים ידי עשו והן הקול קול יעקב כפי שקבע עם עשו קודם לכן. לפיכך לא קריאת תמיהה היתה זו של יצחק כי אם קריאת אישור ואימות. ודאי עשו עומד מולו משום שהקול קולו של יעקב והידיים ידי עשו כמוסכם. הואיל וכל הסימנים אומתו – ברך יצחק את העומד מולו – את יעקב.
תנא דמסייע לכך הוא גם תרגום אונקלוס המתרגם את הפסוק "בא אחיך במרמה" בתרגום "בחכמה". לכאורה מרמה וחכמה אינם מילים זהות שניתן לתרגם בהן אחת את רעותה – אולם לפי פירוש זה, יעקב לא הצטרך כלל לבוא במירמה בדרך של שינוי אופן דיבורו לדיבורו של עשו , אלא דוקא בא בחכמה ודיבר בקולו שלו עצמו ועל ידי זה זכה לברכה.
שבת שלום
כל פרשת ברכות יצחק ליעקב תמוהה ובלתי מובנת מבחינת הדמויות המשתתפות בארוע זה.
ראשית – יצחק , יצחק מבחין בשתי אמיתות הסותרות זו את זו – הקול קול יעקב והידים ידי עשו, מה ראה יצחק להכריע דווקא כי עשו בא אליו ולא יעקב?
שנית – רבקה, מדוע הכינה את יעקב ל"סכנה" שמא ימושנו אביו יצחק ולא שמא יזהה את קולו של יעקב?
שלישית – יעקב, בחששו מיצחק אומר יעקב לרבקה – "הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק, אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע". מדוע לא חושש יעקב מההבדלים בקולותיהם כפי שחושש מההבדלים הפיזיים במידת ה"שעירות" שלהם?
על כל השאלות הללו עונה בעל "בית הלוי" באופן נפלא.
ראשית, ההבדלים בין קולותיהם של יעקב ועשו לא היו הבדלים פיזיים באופן שלאחד קול בס ולשני סופרן. ההבדלים כפי שאומר גם רש"י שיעקב מדבר בלשון נאה של תחנונים וכיבוד אב, ואילו עשו מדבר בלשון גסה וקנטרנית.
עשו לא היה טיפש כלל ועיקר, וחשש בפיקחותו כי יעקב ינצל את צאתו לציד ואת עיוורונו של אביו יצחק כדי ליטול את הברכות. על מנת להקדים רפואה למכה (כיוון שכפי שאמרנו – לא היו הבדלים בקולותיהם של יעקב ועשו מבחינה פיזית), ידע עשו כי יעקב מסוגל להחליף את אופי דיבורו לצורת הדיבור הגסה של עשו ובכך להטעות את יצחק וליטול את הברכות. (במאמר מוסגר ניתן לראות דרך חששו של יעקב כי אכן כך היה, משום שהטענה כלפי רבקה היתה ביחס לשעירות הידיים ולא ביחס להבדלים בקולותיהם – משמע גם יעקב היה משוכנע שביכולתו לשנות את קולו). הואיל ומכך חשש עשו – לפיכך נתן עשו ליצחק (העיוור) סימן שיאפשר לו לזהות אותו בשובו. הסימן היה שכשיבוא עשו לפני אביו אחרי הציד עם המטעמים – אזי ידבר בקולו של יעקב דווקא (דהיינו ידבר בנחת וכו') . זה יהיה סימן בטוח כי עשו הוא המגיע משום שאם יעקב יבוא קודם לכן, מן הסתם ידבר בקולו של עשו על מנת להטעות את אביו.
יעקב בחכמתו או אולי אמו רבקה עלו על הסימן שהותיר עשו ליצחק, ולפיכך מכאן ואילך לא היה צריך יעקב להסוות אלא את ידיו אבל בדיבור דיבר בקולו עצמו ולא בקולו של עשו.
משבא יעקב לפני יצחק בקולו הטבעי ועם בגדי עשו שעשו אותו שעיר כעשו אחיו, בדק אותו אביו כפי שקבע עם עשו, ומצא כי שני הסימנים שקבעו אם אכן האיש הבא לפניו הוא עשו, אכן מתקיימים. הן הידיים ידי עשו והן הקול קול יעקב כפי שקבע עם עשו קודם לכן. לפיכך לא קריאת תמיהה היתה זו של יצחק כי אם קריאת אישור ואימות. ודאי עשו עומד מולו משום שהקול קולו של יעקב והידיים ידי עשו כמוסכם. הואיל וכל הסימנים אומתו – ברך יצחק את העומד מולו – את יעקב.
תנא דמסייע לכך הוא גם תרגום אונקלוס המתרגם את הפסוק "בא אחיך במרמה" בתרגום "בחכמה". לכאורה מרמה וחכמה אינם מילים זהות שניתן לתרגם בהן אחת את רעותה – אולם לפי פירוש זה, יעקב לא הצטרך כלל לבוא במירמה בדרך של שינוי אופן דיבורו לדיבורו של עשו , אלא דוקא בא בחכמה ודיבר בקולו שלו עצמו ועל ידי זה זכה לברכה.
שבת שלום
פורסם ביום חמישי, נובמבר 23, 2006 בשעה 9:13 PM.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה