פרשת תולדות – פרשת חפירת הבארות והמריבות
הביא לדפוס לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל, ר' רוני באומס
"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים"
כותב רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל ה"כלי יקר" :
כתב הרמב"ן וכן בספר "תולדות יצחק" וכן בספר "מנורת המאור" , לפי שכל מה שארע לאבות היה סימן לבנים, על כן מצאו לדרוש כל ענייני בארות אלו על שלושת בתי המקדש שעתידים להבנות ואשר נקראו "באר מים חיים". כי כשם שעשו האומות מריבה על שתי הבארות הראשונים, כך עשו האומות מריבה עם ישראל עד שהחריבו את שני בתי המקדש. ואילו הבאר השלישית – לא רבו עליה וכך גם ב"ה יעמוד בית המקדש השלישי (שיבנה ויכונן במהרה בימינו) לעולם ועד.
ומרחיב בעל הכלי יקר. במריבה הראשונה מפרט הכתוב "ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק", כך גם בבית המקדש הראשון המריבה היתה בין מלכי ישראל ויהודה הנקראים רועים, ונחרב בית המקדש הראשון בסיבת המריבה בין מלכי ישראל ויהודה. סימן יפה יש לכך אף בשם שנקראה הבאר – עשק – נוטריקון ע-בודה זרה, ש-פיכות דמים, ק-רובים (גילוי עריות).
במריבה על הבאר השניה לעומת זאת מקצר הכתוב הן באנשים הרבים והן בסיבת המריבה ומסתפק במאמר "ויריבו גם עליה" דהיינו בבאר זאת אין למעשה כל עילה לריב ואיש אינו יודע על מה ולמה הריב – או במילים אחרות שנאת חינם, המתבטאת גם בשם הבאר – שיטנה. כך גם במקביל ידוע מאמר חז"ל כי בית המקדש השני נחרב על שנאת חינם – ובלשון הכלי יקר "כי לא מצאו סיבה אל דברי ריבותם, כי אם שהיה ודאי השטן מרקד בין קרניהם אשר בהם ינגחו זה לזה ככתוב "וכשלו איש באחיו".
ובבאר השלישית – לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה על ידי מלך המשיח שנאמר בו "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" ונקרא רחובות על כך שבעת שישראל אינם רבים זה עם זה – יכולים כולם לעלות ברגלים לבית המקדש "ולא אמר בן אדם צר לי המקום שאלין בירושלים" ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
ויהי רצון שמעשה האבות של הבאר השלישית רחובות, תחדל מלהיות "סימן" לבנים אלא תהפוך למציאות קרובה וטובה במהרה בימינו – אמן.
הביא לדפוס לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל, ר' רוני באומס
"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים"
כותב רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל ה"כלי יקר" :
כתב הרמב"ן וכן בספר "תולדות יצחק" וכן בספר "מנורת המאור" , לפי שכל מה שארע לאבות היה סימן לבנים, על כן מצאו לדרוש כל ענייני בארות אלו על שלושת בתי המקדש שעתידים להבנות ואשר נקראו "באר מים חיים". כי כשם שעשו האומות מריבה על שתי הבארות הראשונים, כך עשו האומות מריבה עם ישראל עד שהחריבו את שני בתי המקדש. ואילו הבאר השלישית – לא רבו עליה וכך גם ב"ה יעמוד בית המקדש השלישי (שיבנה ויכונן במהרה בימינו) לעולם ועד.
ומרחיב בעל הכלי יקר. במריבה הראשונה מפרט הכתוב "ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק", כך גם בבית המקדש הראשון המריבה היתה בין מלכי ישראל ויהודה הנקראים רועים, ונחרב בית המקדש הראשון בסיבת המריבה בין מלכי ישראל ויהודה. סימן יפה יש לכך אף בשם שנקראה הבאר – עשק – נוטריקון ע-בודה זרה, ש-פיכות דמים, ק-רובים (גילוי עריות).
במריבה על הבאר השניה לעומת זאת מקצר הכתוב הן באנשים הרבים והן בסיבת המריבה ומסתפק במאמר "ויריבו גם עליה" דהיינו בבאר זאת אין למעשה כל עילה לריב ואיש אינו יודע על מה ולמה הריב – או במילים אחרות שנאת חינם, המתבטאת גם בשם הבאר – שיטנה. כך גם במקביל ידוע מאמר חז"ל כי בית המקדש השני נחרב על שנאת חינם – ובלשון הכלי יקר "כי לא מצאו סיבה אל דברי ריבותם, כי אם שהיה ודאי השטן מרקד בין קרניהם אשר בהם ינגחו זה לזה ככתוב "וכשלו איש באחיו".
ובבאר השלישית – לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה על ידי מלך המשיח שנאמר בו "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" ונקרא רחובות על כך שבעת שישראל אינם רבים זה עם זה – יכולים כולם לעלות ברגלים לבית המקדש "ולא אמר בן אדם צר לי המקום שאלין בירושלים" ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
ויהי רצון שמעשה האבות של הבאר השלישית רחובות, תחדל מלהיות "סימן" לבנים אלא תהפוך למציאות קרובה וטובה במהרה בימינו – אמן.
פורסם ביום חמישי, נובמבר 23, 2006 בשעה 9:24 PM.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה