קווים לדמותו של האדמור ממודזיץ זצוק"ל ליום הסתלקותו
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י נ'
רבים הם האומרים "חבל על דאבדין ואינם משתכחים" אחרי ארונו של האדמור ר' שמואל אליהו זצוק'ל, שהסתלק בד' באייר תשד"מ. מקונן מרה הניגון החסידי, שהרבי היה ענק בדורנו והציבור - חסידים ושאינם חסידים ופשוטי העם כולם אהבוהו, כי היה אוהב ישראל גדול בלי מליצות רבות במובן האמיתי של המושג.
האדמור רבי שמואל אליהו טאוב נולד בלובלין בשנת תרס"ה לאביו האדמור שאול ידידיה אלעזר זצוק"ל ולאמו הרבנית קיילא נחמה ע"ה בת האדמור ר' עקיבא אייגר זצוק"ל. מגזע היוחסין של אביו היה נין ונצר לשושלת המפוארת של אדמורי מודזיץ עד לאדמו"ר רבי יחזקאל מקוזמיר זצוק"ל זי"ע.
עוד בצעירותו נכרה גאונתו בתורה חריצותו וצניעות המידות שליווהו עד נשימתו האחרונה. עודו בחור צעיר וכבר הוכתר בכתר ההוראה ע"י רבני וורשה, בראשם הרב שלמה דוד כהנא רב צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל ורבי ישעיהו גוטשכטר זצ"ל.
רבים השליחים המגיעים אל בית אביו באוטווצק כדי להציע את כס הרבנות בקהילותיהם לאברך הצעיר ששמו הולך לפניו, אך ליבו של שמואל אליהו במקום אחר.
בשנת תרצ"ב הוא נלווה אל אביו במסע בלתי נשכח לארץ ישראל והוא אינו יכול להתנתק מן הארץ אותה אהב אהבת נפש עוד מרחוק. בדחילו ורחימו הוא מבקש מאביו רשות להישאר - הרשות ניתנת והרבי שאול ידידיה אלעזר אומר לחסידיו המפצירים בו להעביר לישראל את חצרו - לא אשאר כאן עתה אך אשוב ואבוא בעתיד ולפי שעה מותיר אני אצלכם משכון אוצר חשוב ויקר, את בני.
בשנת תרצ"ב הוא נלווה אל אביו במסע בלתי נשכח לארץ ישראל והוא אינו יכול להתנתק מן הארץ אותה אהב אהבת נפש עוד מרחוק. בדחילו ורחימו הוא מבקש מאביו רשות להישאר - הרשות ניתנת והרבי שאול ידידיה אלעזר אומר לחסידיו המפצירים בו להעביר לישראל את חצרו - לא אשאר כאן עתה אך אשוב ואבוא בעתיד ולפי שעה מותיר אני אצלכם משכון אוצר חשוב ויקר, את בני.
ר' שמואל אליהו בוחר להתישב דווקא בתל אביב בדרום העיר ברח' כפר גלעדי, כתובת שהפך למושג בפי כל מי שהכיר את תל אביב מהימים ההם שלפני פרוץ מלחמת עולם השניה והיא אז דלה ביהודים שומרי מצוות שלא לדבר על חסידים כמסורת בפולין.
בשנת תש"ו מגיע ארצה אבא ר' שאול ידידיה אלעזר זצוק"ל שניצל בדרך נס מופלא. ברצונו לכונן בארץ הקודש את חצרו אך חמישה וחצי חודשים לאחר מכן הוא מסתלק לעולמו באופן פתאומי והוא רק בן ששים ואחת שנים, ומותיר את קהל חסידיו הרבים שכולים והמומים, החסידים רואים בבן הבכור שמואל אליהו את הממשיך הטבעי, אך הוא בצניעותו טוען שאיננו ראוי לתפקיד; אולם רצון החסידים חזק עליו והוא מוכתר לאדמו"ר.
למעלה משלושים ושבע שנים הנהיג הצדיק ר' שמואל אליהו זצוק"ל את קהילת חסידיו, תחילה בביתו ברח' כפר גלעדי ומאוחר יותר בשנת תשי"ז עוברת החצר לרח' דיזנגוף בתל אביב. המקום נראה מדהים אך הרבי לא נרתע מן האתגר.
אחרי פטירתו של הרב הראשי בתל אביב בזמנו הרב פרנקל זצוק"ל הגדיר את ישיבתו במקום הזה "הרבי יושב כאן כמו רמזור אדום לעצור את הטומאה". ומי מאלה שגדלו בתל אביב לא יכול לשכוח את הבית ברח'דיזנגוף 36 בשיא פריחתו, את הטישים של ליל כל שבת קודש, את ההמונים הצובאים מכל שכבות העם.
אי אפשר לשכוח את מוצאי שמחת התורה את ההקפות השניות, המסורת שהרבי היה חלוץ בא לרחוב שנסגר לתנועה כדי להכיל את ההמונים ואת הרבי המרקד בראש החסידים שהוא נושא את ספר התורה הקטן המיוחד שלו, שהיה ניצול מהשואה ופניו הקדושות לוהטות בהתלהבות של מצווה ועיניו מקרינות את האור.
כמו כן אי אפשר לשכוח את גולת הכותרת, את תפילות הימים הנוראים: הרבי היה עובר לפני התיבה בכל התפילות הרבות של היום - עבודת ההכנה החלה עוד בחודש אלול. 12 ניגונים חדשים היה מלחין לתפילות וכל ניגון היה בוקע שמים.
לאחר תפילת כל נדרי ותפילת ערבית היו החסידים יושבים על מדרגות הכניסה של בית המדרש ושרים וחוזרים על הניגונים החדשים ומשננים אותם שהיו ערבים לאוזן שעות רבות.
בשנים האחרונות לחיו הוא כבר חלש וחולה אסרו עליו הרופאים לעבור לפני התיבה מפאת המאמץ הקשה מדי ובכל זאת הרבי היה אוזר כוח והתפלל בקולו הערב ונאים החודר כליות ולב. גם בשנה האחרונה לפני מותו איש לא האמין כי הוא יעמוד במאמץ העצום הנדרש לעובר לפני התיבה.
המאמצים הרבים של הרופאים לא יכלו לרפאו ונשמתו יצאה בטהרה ביום הזכרון לחללי צה"ל הי"ד, בשעה שתיים אחרי הצהרים, כשהמוני חסידיו ובני משפחתו מקיפים וזועקים בבכי מר, "שמע ישראל".
יהי זכרו ברוך.
פורסם ביום חמישי, אפריל 23, 2009 בשעה 4:28 אחה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה