קובי גרוס ז"ל –הספד בהלוויה
אבי רט
"כל שרוח הבריות נוחה הימנו- רוח המקום נוחה הימנו".
רבים וטובים חיים איתנו, אך ישנם בודדים עליהם ניתן לומר בפה מלא ובהסכמה של כולם שאכן רוח הבריות נוחה מהם, וקובי היה אחד מאלו. רוח הבריות תמיד הייתה נוחה הימנו- ועכשיו גם רוח המקום נוחה הימנו.
36 ושש שנים חלפו מאז נפגשתי איתו לראשונה, בסניף בני עקיבא בבני ברק, ועד פגישתנו האחרונה אתמול ליד מיטתו, סמוך לפטירתו.
וכולן שווין לטובה. היה זה אותו קובי כילד, היה זה אותו קובי כנער, היה זה אותו קובי כבחור, והיה זה אותו קובי כבעל משפחה. היה זה אותו קובי בביתו והיה זה אותו קובי בעבודתו. היה זה אותו קובי באזרחות והיה זה אותו קובי בצבא או בהתנדבות במשטרה. כולן שווין לטובה- איש אהוב ויקר, שרוח כל הבריות נוחה הימנו.
קובי היה לנו סמל הטוב,השלווה,השקט הנפשי,הענווה,מאור הפנים,העשייה השקטה,החריצות,הדייקנות והיושר. קובי על חיוכו הקבוע והביישני הישרה נועם ונעימות בכל מקום בו היה.
על מעטים ניתן לומר בלב שלם ובפה מלא – תוכו כברו. וקובי היה אחד מאותם מעטים. חף מכל פוזה,רחוק מכל גינוני כבוד, לא היה בו ולו גרם אחד של צביעות, או של חוסר יושר. כולו הגינות, יושרה ומסירות.
לפני מספר חודשים, כאשר הייתה לו קרחת עקב הטיפולים הכימותרפיים, ניסה ללכת כמה ימים עם פאה והפסיק. כששאלתי אותו למה הוא לא הולך עם הפאה יותר – הוא ענה לי בפשטות- כי זה לא אני.
וכל מה שלא היה קובי- לא היה.
האני הזה של קובי היה כולו אצילות,שקט נפשי, חן וענווה.
האני הזה הנחה אותו כגבאי אהוב ומסור בבית הכנסת שלנו היכל יהודה. האני הזה היה נר לרגליו במשך עשרים שנה כחבר וועד בית ישר ומסור, שניהל את עניני הבית בשקט,ביושר נותן דין וחשבון על כל פרט ועל כל אגורה.
האני הזה היה הבסיס בחייו המקצועיים ובעבודה. בכל מקום היה אהוב, מוערך ונעים הליכות.
קובי שלנו- חבר טוב,שכן טוב,עין טובה,לב טוב. רוח הבריות נוחה הימנו.
ל'אני' הזה יש חצי שני, שותפה לדרך ולחיים, אורנה שלנו, תיבדל לחיים ארוכים. הזוגיות שלכם הייתה זוגיות מופלאה ויפה כל כך. הכרתם בסניף כשהייתם בני חמש עשרה, ומאז אתם ביחד, כבר שלושים וחמש שנים. הייתם סמל לזוג שכפי שאתם העדתם על עצמכם ואחרים העידו עליכם- מעולם לא רבתם על כלום. היו אלו שלושים וחמש שנים של אהבה וזוגיות, הקמת בית למופת, עם שלושה בנים נהדרים הממשיכים דרך אבות- ביושר,בענווה, ובחן המיוחד.
לפני חודשיים זכה קובי להוביל את בנו הבכור צורי לחופה. הייתה זו חתונה שכולה שמחה ותפילה. קובי קיווה במהלך כל המחלה לזכות להגיע לרגע הזה, בו צורי נכנס תחת החופה עם יעל, ומניח את האדנים לבית חדש ולדור חדש בישראל. רגע אחד לכד את עיניי וליבי במהלך כל החתונה המרגשת והמיוחדת הזו. לאחר שצורי כיסה את הכלה בהינומה, ניגש אליו קובי, הניח את ידיו על ראשו- והחל לברכו בברכת הבנים. קובי ברך וברך וברך באריכות. כולם המתינו- וקובי ברך בהתרגשות. כביכול חש את הצורך לפני הסתלקותו- להעביר את כל אשר לו- את כל האהבה והברכה, התקווה והתפילה- דרך ברכת הבנים הזו.
בליל שבת האחרון, פרשת לך לך, לא עמדו לו כוחותיו של קובי לבוא לבית הכנסת, והתארגנו לתפילת קבלת שבת בביתו.
קובי ביקש שאגש להתפלל. שאלתי אותו- רגיל ? קצר ? קובי חייך ואמר לי- קרליבך. ידעתי שהוא חלש ואולי קשה לו התפילה , עם הניגונים והתוספות. הסתכלתי עליו לדעת כמה לשיר וכמה להאריך. קובי הסתכל עליי ועם היד עשה לי סימן- תמשיך תמשיך , שיהיה פריילאך-שמח, שיהיה 'לייבדיק'. למרות הקושי התאמץ מאד לעמוד בתפילת העמידה, ובעוד קטעים בתפילה.
בדיעבד הייתה זו קבלת שבתה אחרונה שלו, וקבלת שבת האחרונה איתנו ביחד- קבלת שבת של שמחה גדולה וניגון שהיו בבית.
אתמול, שעות ספורות לפני פטירתו, עמדנו ליד מיטתו. אחזתי בידו של קובי, ולפתע הוא אמר: תביאו לי בבקשה את בגדי השבת שלי. באותו רגע שהוא אמר את זה, אמרתי לרב רפי שטרן שעמד לידי- זהו. קובי מבקש את בגדי השבת. הנשמה מבקשת את בגדי השבת להיכנס לא לשבת הרגילה, אלא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כשם שהגוף עוטה ומתעטף בבגדי השבת מדי שבוע, כך מתעטפת לה הנשמה בבגדי שבת העולמים שלה, מוכנה לעולם האמת, לעולם שכולו טוב, מזומנת ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
אנחנו כבר מתגעגעים אליך קובי. הקהילה,החברים,כולנו. אמש הייתה כל הקהילה בחתונה של מש' דימנט, שם קיבלנו את הבשורה המרה על הסתלקותך. רקדנו ובכינו. רקדנו על עוד זוג מהקהילה המקים את ביתו, ובכינו עליך קובי, על שאינך עוד איתנו. הכסא שלך בבית הכנסת נשאר מיותם. בשבתות ובחגים, בימי חול ובמועדים- כיסאך הריק יזכיר את נוכחותך איתנו .
קווינו והתפללנו כל כך. בליל כל נדרי האחרון, רצינו לכבד אותך בפתיחת הארון ובנשיאת הספר, אך כוחותיך לא עמדו לך, וכיבדנו את צורי במקומך. אולי זה יהיה לך לסגולה.
בתפילת ונתנה תוקף, התבוננתי בך. כל כך רצינו והתפללנו כשאמרנו בבכי 'כמה יעברוך וכמה יבראון מי בקיצו ומי לא בקיצו' שתיגזר לבריאות ולחיים טובים.
בשמחת תורה האחרון, עשית מאמצים כבירים לרקוד ולו קצת עם ספר התורה, אולי השמחה והתורה יביאו לך בריאות. ולא עזר.
היית מעמודי התווך של הקהילה , קהילה שהתייתמה מהטוב שבחבריה. קהילה שבע"ה תחפש ותמצא דרך להנציח אותך, קובי חברינו האהוב.
נוהגים לומר שצדיקים הולכים לעולמם ביום שישי, ומגיעים ישר לגן עדן, לשבת של מעלה. הנה אנחנו ביום שישי. אל תכעסו עליי על מה שאומר, אבל אני מקנא בך קובי. אני מקנא על מה שזכית לו בחייך, ואני מקנא בך על שאתה זוכה להגיע בשם טוב לעולם שכולו טוב. אתה תפגוש למעלה הרבה מחברינו לכיתה,לשבט, לשירות הצבאי שנפלו במשך השנים. תפגוש את חנן ואת יעקב,את גרשון ואת נפתלי , ואת שאר חברינו הי"ד. אתה תפגוש למעלה את חברינו ישראל פוקס ז"ל, ואת בננו האהוב חנני ז"ל. כן, אני מקנא בך.
לך קובי , עם כל החבר'ה שתפגוש, אל כסא הכבוד- תבקש עם כולם טוב בעדינו. תבקש על כולנו שנזכה לרפואה שלימה, לנחמות,לגזירות טובות, לשמחות בבתינו ובבתי כלל ישראל. תבקש על השבויים והנעדרים, על העם,התורה והארץ שכה אהבת. בקש על ילדיך ועל כל משפחתך , בקש על הכל. אתה כבר יודע בדיוק על מה.
קובי אהובנו. בשמי ובשם החברים כולם, אנחנו מבקשים ממך סליחה אם חלילה פגענו בך או לא נהגנו בך בכבוד הראוי.
קובי אהובנו. אנחנו כבר מתגעגעים- לכל הטוב שהיה בך, לאישיות המיוחדת שלך, למאור הפנים. לצניעות ולענווה.
קובי אהובנו. לך לך עם בגדי השבת, לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
אבי רט
"כל שרוח הבריות נוחה הימנו- רוח המקום נוחה הימנו".
רבים וטובים חיים איתנו, אך ישנם בודדים עליהם ניתן לומר בפה מלא ובהסכמה של כולם שאכן רוח הבריות נוחה מהם, וקובי היה אחד מאלו. רוח הבריות תמיד הייתה נוחה הימנו- ועכשיו גם רוח המקום נוחה הימנו.
36 ושש שנים חלפו מאז נפגשתי איתו לראשונה, בסניף בני עקיבא בבני ברק, ועד פגישתנו האחרונה אתמול ליד מיטתו, סמוך לפטירתו.
וכולן שווין לטובה. היה זה אותו קובי כילד, היה זה אותו קובי כנער, היה זה אותו קובי כבחור, והיה זה אותו קובי כבעל משפחה. היה זה אותו קובי בביתו והיה זה אותו קובי בעבודתו. היה זה אותו קובי באזרחות והיה זה אותו קובי בצבא או בהתנדבות במשטרה. כולן שווין לטובה- איש אהוב ויקר, שרוח כל הבריות נוחה הימנו.
קובי היה לנו סמל הטוב,השלווה,השקט הנפשי,הענווה,מאור הפנים,העשייה השקטה,החריצות,הדייקנות והיושר. קובי על חיוכו הקבוע והביישני הישרה נועם ונעימות בכל מקום בו היה.
על מעטים ניתן לומר בלב שלם ובפה מלא – תוכו כברו. וקובי היה אחד מאותם מעטים. חף מכל פוזה,רחוק מכל גינוני כבוד, לא היה בו ולו גרם אחד של צביעות, או של חוסר יושר. כולו הגינות, יושרה ומסירות.
לפני מספר חודשים, כאשר הייתה לו קרחת עקב הטיפולים הכימותרפיים, ניסה ללכת כמה ימים עם פאה והפסיק. כששאלתי אותו למה הוא לא הולך עם הפאה יותר – הוא ענה לי בפשטות- כי זה לא אני.
וכל מה שלא היה קובי- לא היה.
האני הזה של קובי היה כולו אצילות,שקט נפשי, חן וענווה.
האני הזה הנחה אותו כגבאי אהוב ומסור בבית הכנסת שלנו היכל יהודה. האני הזה היה נר לרגליו במשך עשרים שנה כחבר וועד בית ישר ומסור, שניהל את עניני הבית בשקט,ביושר נותן דין וחשבון על כל פרט ועל כל אגורה.
האני הזה היה הבסיס בחייו המקצועיים ובעבודה. בכל מקום היה אהוב, מוערך ונעים הליכות.
קובי שלנו- חבר טוב,שכן טוב,עין טובה,לב טוב. רוח הבריות נוחה הימנו.
ל'אני' הזה יש חצי שני, שותפה לדרך ולחיים, אורנה שלנו, תיבדל לחיים ארוכים. הזוגיות שלכם הייתה זוגיות מופלאה ויפה כל כך. הכרתם בסניף כשהייתם בני חמש עשרה, ומאז אתם ביחד, כבר שלושים וחמש שנים. הייתם סמל לזוג שכפי שאתם העדתם על עצמכם ואחרים העידו עליכם- מעולם לא רבתם על כלום. היו אלו שלושים וחמש שנים של אהבה וזוגיות, הקמת בית למופת, עם שלושה בנים נהדרים הממשיכים דרך אבות- ביושר,בענווה, ובחן המיוחד.
לפני חודשיים זכה קובי להוביל את בנו הבכור צורי לחופה. הייתה זו חתונה שכולה שמחה ותפילה. קובי קיווה במהלך כל המחלה לזכות להגיע לרגע הזה, בו צורי נכנס תחת החופה עם יעל, ומניח את האדנים לבית חדש ולדור חדש בישראל. רגע אחד לכד את עיניי וליבי במהלך כל החתונה המרגשת והמיוחדת הזו. לאחר שצורי כיסה את הכלה בהינומה, ניגש אליו קובי, הניח את ידיו על ראשו- והחל לברכו בברכת הבנים. קובי ברך וברך וברך באריכות. כולם המתינו- וקובי ברך בהתרגשות. כביכול חש את הצורך לפני הסתלקותו- להעביר את כל אשר לו- את כל האהבה והברכה, התקווה והתפילה- דרך ברכת הבנים הזו.
בליל שבת האחרון, פרשת לך לך, לא עמדו לו כוחותיו של קובי לבוא לבית הכנסת, והתארגנו לתפילת קבלת שבת בביתו.
קובי ביקש שאגש להתפלל. שאלתי אותו- רגיל ? קצר ? קובי חייך ואמר לי- קרליבך. ידעתי שהוא חלש ואולי קשה לו התפילה , עם הניגונים והתוספות. הסתכלתי עליו לדעת כמה לשיר וכמה להאריך. קובי הסתכל עליי ועם היד עשה לי סימן- תמשיך תמשיך , שיהיה פריילאך-שמח, שיהיה 'לייבדיק'. למרות הקושי התאמץ מאד לעמוד בתפילת העמידה, ובעוד קטעים בתפילה.
בדיעבד הייתה זו קבלת שבתה אחרונה שלו, וקבלת שבת האחרונה איתנו ביחד- קבלת שבת של שמחה גדולה וניגון שהיו בבית.
אתמול, שעות ספורות לפני פטירתו, עמדנו ליד מיטתו. אחזתי בידו של קובי, ולפתע הוא אמר: תביאו לי בבקשה את בגדי השבת שלי. באותו רגע שהוא אמר את זה, אמרתי לרב רפי שטרן שעמד לידי- זהו. קובי מבקש את בגדי השבת. הנשמה מבקשת את בגדי השבת להיכנס לא לשבת הרגילה, אלא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כשם שהגוף עוטה ומתעטף בבגדי השבת מדי שבוע, כך מתעטפת לה הנשמה בבגדי שבת העולמים שלה, מוכנה לעולם האמת, לעולם שכולו טוב, מזומנת ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
אנחנו כבר מתגעגעים אליך קובי. הקהילה,החברים,כולנו. אמש הייתה כל הקהילה בחתונה של מש' דימנט, שם קיבלנו את הבשורה המרה על הסתלקותך. רקדנו ובכינו. רקדנו על עוד זוג מהקהילה המקים את ביתו, ובכינו עליך קובי, על שאינך עוד איתנו. הכסא שלך בבית הכנסת נשאר מיותם. בשבתות ובחגים, בימי חול ובמועדים- כיסאך הריק יזכיר את נוכחותך איתנו .
קווינו והתפללנו כל כך. בליל כל נדרי האחרון, רצינו לכבד אותך בפתיחת הארון ובנשיאת הספר, אך כוחותיך לא עמדו לך, וכיבדנו את צורי במקומך. אולי זה יהיה לך לסגולה.
בתפילת ונתנה תוקף, התבוננתי בך. כל כך רצינו והתפללנו כשאמרנו בבכי 'כמה יעברוך וכמה יבראון מי בקיצו ומי לא בקיצו' שתיגזר לבריאות ולחיים טובים.
בשמחת תורה האחרון, עשית מאמצים כבירים לרקוד ולו קצת עם ספר התורה, אולי השמחה והתורה יביאו לך בריאות. ולא עזר.
היית מעמודי התווך של הקהילה , קהילה שהתייתמה מהטוב שבחבריה. קהילה שבע"ה תחפש ותמצא דרך להנציח אותך, קובי חברינו האהוב.
נוהגים לומר שצדיקים הולכים לעולמם ביום שישי, ומגיעים ישר לגן עדן, לשבת של מעלה. הנה אנחנו ביום שישי. אל תכעסו עליי על מה שאומר, אבל אני מקנא בך קובי. אני מקנא על מה שזכית לו בחייך, ואני מקנא בך על שאתה זוכה להגיע בשם טוב לעולם שכולו טוב. אתה תפגוש למעלה הרבה מחברינו לכיתה,לשבט, לשירות הצבאי שנפלו במשך השנים. תפגוש את חנן ואת יעקב,את גרשון ואת נפתלי , ואת שאר חברינו הי"ד. אתה תפגוש למעלה את חברינו ישראל פוקס ז"ל, ואת בננו האהוב חנני ז"ל. כן, אני מקנא בך.
לך קובי , עם כל החבר'ה שתפגוש, אל כסא הכבוד- תבקש עם כולם טוב בעדינו. תבקש על כולנו שנזכה לרפואה שלימה, לנחמות,לגזירות טובות, לשמחות בבתינו ובבתי כלל ישראל. תבקש על השבויים והנעדרים, על העם,התורה והארץ שכה אהבת. בקש על ילדיך ועל כל משפחתך , בקש על הכל. אתה כבר יודע בדיוק על מה.
קובי אהובנו. בשמי ובשם החברים כולם, אנחנו מבקשים ממך סליחה אם חלילה פגענו בך או לא נהגנו בך בכבוד הראוי.
קובי אהובנו. אנחנו כבר מתגעגעים- לכל הטוב שהיה בך, לאישיות המיוחדת שלך, למאור הפנים. לצניעות ולענווה.
קובי אהובנו. לך לך עם בגדי השבת, לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
פורסם ביום שני, נובמבר 24, 2008 בשעה 10:27 לפנה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה