ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל

ביטאון קהילתי לתושבי גבעת שמואל, חידושי תורה ומידע על פעילויות, קהילות, שיעורי תורה, פעילויות חסד ועוד

אסף ויוסף – שני תפקידיו של הצדיק
הובא לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל ע"י שי שגב ע"פ ספר שמחת חיים

שני קטעים מעניינים אותנו בעניין הולדת יוסף. הראשון – הדיאלוג בין רחל לבין יעקב – הבה לי בנים ואם אין מתה (שימו לב – מתה במלרע ולא מתה במלעיל. מתה במלעיל, ללשון עבר. מתה במלרע לשון הווה – דהיינו, כל עוד אין לי בנים אני חשובה כמתה) אנוכי (בראשית ל, א). יעקב כועס עליה ואומר לה האם אני תחת א-לקים, אשר מנע ממך פרי בטן. הקטע השני – מרגע שנולד יוסף רחל קוראת לו יוסף, מכיוון שאסף א-לקים את חרפתה (שם, ל, כ"ג). הבנת שני קטעים אלה מבהירה לנו את תפקידו של הצדיק, שהרי יוסף הוא כנגד ספירת היסוד, ספירת הצדיק.

ובכן – כידוע, משפחתו של אברהם התחתנה עם בני המשפחה בחרן והיה ידוע כי שני בנותיו של לבן יחותנו עם שני בניו של יצחק. ולכן לאה היתה בוכה (עיניה רכות) מכיוון שהיתה הבכורה והיתה צריכה להתחתן עם הבכור – עשו. אולם רחל הגנה על שמה הטוב של לאה, ולא יכולה היתה לראות בצערה ולכן מסרה לה את הסימנים.
לאחר מכן יעקב התחתן כמובן גם עם רחל. אולם רחל לא הצליחה להביא ילדים. היא היתה עקרה, וכאן חרפתה הראשונה, מכיוון שיעקב הביא ילדים מלאה. ולכן היה ברור וגלוי לעיני כל, ש"הבעיה" הינה עם רחל דווקא ולא עם יעקב, מה שלא ברור כאשר לזוג אין ילדים, ולא יודעים מי "אשם" בכך.
מעבר לכך, הבריות ריננו, שאכן לאה היתה צריכה להתחתן עם יעקב, עובדה שהתחתנה איתו, והוא הבכור, כמו שהיא הבכורה, ומכאן שרחל מיועדת לעשיו, היא הזיווג שלו, ולא של יעקב, ולכן היא לא מביאה ילדים. ועכשיו הגלגל התהפך על רחל והיא הרגישה מה הרגישה אחותה במשך כל השנים. אם לא תצליח להביא ילדים במשך 10 שנים, יעקב ייאלץ להתגרש ממנה ואז עשו יקח אותה.
עצם העובדה כי מדברים עליה כך גרמה לה עגמת נפש רבה.

הפתרון היחיד לתסבוכת זאת הינה בנים – מרגע שתצליח להביא בנים ליעקב, תבאנה שתי הבעיות האמורות על פתרונן. אולם יעקב אבינו אומר לנו שהוא אינו בבחינת מידת הדין, לא אני קובע כמה דין (של חרפה) יהיה לאדם, ואינו קובע את הזיווגים. ברור ליעקב כי מניעה זו הינה מאת ה' שהרי הוא לא מנע ממנה את האפשרות להביא ילדים – המיטה שלו היתה באוהל רחל.

אכן, כאשר הגיע יוסף לעולם – באו שתי הבעיות על פתרונן, רחל כבר איננה עקרה, ופרט לכך זו הוכחה שהיא היתה זיווג של יעקב. לכן אומרת רחל – אסף ה' את חרפתי. באמצעות מי – באמצעות הצדיק. באמצעות יוסף, יוסף הוא שאסף את חרפתה, לא יעקב, שהרי אמר לה מקודם, שהדבר אינו בידיו.

ואכן, זהו תפקידו הראשון של הצדיק – אסף: הוא אוסף את החרפה מהאחרים, הוא מציל את הכבוד האבוד של האחרים, והצדיק הכללי מציל את הכבוד האבוד של עם ישראל. וגם יוסף הציל את הכבוד האבוד של אחיו, ראו כיצד עשה זאת ובאיזה חן.

ראו כיצד עשה זאת פנחס, וראו כיצד עשו זאת צדיקים בכל דור ודור – היכן שקלקל הדור הצדיק מתקן. הוא אוסף את חרפתנו ונושא אותה על גבו וכן כתוב את חולינו הוא נשא: ישעיהו נג ד: אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. דברים אלה מסתדרים בצורה יפה עם סבלה של רחל – הנביא אומר על המשיח – הוא נראה כל כך נורא ואיום, מכיוון שהוא אסף את חרפתנו, הוא מקבל את המכות שאנו היינו אמורים לקבל, ואנו כל כך אטומים, שכאשר אנו רואים אותו כך אנו חושבים שהדבר נובע ממעשיו שלו, ואיננו יודעים כי את חוליינו הוא נושא. כך היה עם רחל ולאה. עניין הסימנים היא שמרה בסוד ולבסוף כל החרפה היא לקחה עליה, ומשנולד יוסף, הוא אסף את חרפתה וזו נעלמה.

זכתה רחל, ובזכות החרפה שנשאה על עצמה על מנת שלא לבייש את אחותה, היא זכתה לבן אשר אסף את חרפתה. וכן לעתיד לבוא, זכות רחל היא שתעמוד לעם לגאול אותו:

כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. (ירמיהו לא טו) וראו רד"ק שם:

"ארז"ל בשעה שהעמיד מנשה דמות בהיכל נכנסה רחל לפני המקום ואמרה הלוא רחמיך מרובים מרחמי בשר ודם ואני הלא הכנסתי צרתי בתוך ביתי כי בעצמי מסרתי הסימנים ביד לאה אחותי ואף אתה אם בניך הכניסו צרתך בביתך מחול להם ואמר לה המקום, הנה עתה תקבל שכר על פעולתך שמסרת הסימנים ובגמול זה ישובו בניך מארץ אויב".

אולם אין זה התפקיד היחיד של הצדיק. התפקיד השני שלו הוא הוספת אור היכן שהיה החושך – לא די בכך שהוא אוסף את החרפה, אלא במקום שבו היה החושך, במקום שבו נוצר החסר, יש למלא – והוא הולך ומשפיע טובה, שופך אור על המושפעים ממנו. וזהו יוסף. וזו אכן תפילתה של רחל – זכות של יוסף תעמוד לה גם לעתיד, שיוסיף לה ה' בן אחר.

בנוסף ראוי לומר, כי צדיק הוא גם עניין האחדות והעשיה, דברים אלה נרמזים ברש"י הראשון בפרשה – הצדיק הוא הודה, זיוה והדרה של העיר, אולם על כך בפעם אחרת.
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »

הוסף תגובה