יעקב איש האמת
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י דר. יהושע מירון
חז"ל מלמדים אותנו שאברהם מייצג את מידת "החסד" יצחק את מידת ה"גבורה" ויעקב את מידת ה"אמת", שנאמר במיכה "תיתן אמת ליעקב". אבל, על פי פשט הכתוב נראית "האמת" רחוקה מיעקב.
1. בפרשת "תולדות" מסופר שעשיו בא מין השדה והוא עייף, ומבקש מעט נזיד מיעקב להחיות את נפשו, ויעקב במקום להאכיל את אחיו הרעב והעייף, מנצל זאת לכאורה כדי לקנות את הבכורה בנזיד עדשים.
2. בעצת אמו, לובש יעקב את בגדי עשיו החמודות ואומר לאביו העיוור "אנוכי עשיו בכורך, עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך". ועל מעשה זה אומר יצחק עצמו בהמשך לעשיו "בא אחיך במרמה וייקח ברכתך".
3. כאשר רוצה יעקב לעזוב עם נשיו וילדיו את בית לבן שוב נוהג הוא בצורה כביכול לא הגונה שנאמר ל"א, כ': "ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא".
4. בפרשתנו אחרי הפגישה עם אחיו כשמזמינו עשיו לנסוע יחד עמו עונה יעקב "יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". והרי לעולם לא התכוון יעקב ללכת וגם לא הלך לשעיר.
5. במעשה דינה בפרשתנו, לאחר חטיפת דינה ע"י שכם בן חמור, מציעים חוטפיה ליעקב ובניו "הרבו עלי מאד מוהר ומתן... ותנו לי את הנערה לאשה". על כך עונים בני יעקב על דעת אביהם (לפי הרמב"ן ורבינו בחיי) "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה, וידברו אשר טמא את דינה אחותם". שכן יעקב לבטח לא התכוון לחתן את בניו עם בנות ארץ כנען, או לתת להן את בנותיו.
וחוזרת השאלה, למה אם כן נקרא יעקב איש האמת?
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י דר. יהושע מירון
חז"ל מלמדים אותנו שאברהם מייצג את מידת "החסד" יצחק את מידת ה"גבורה" ויעקב את מידת ה"אמת", שנאמר במיכה "תיתן אמת ליעקב". אבל, על פי פשט הכתוב נראית "האמת" רחוקה מיעקב.
1. בפרשת "תולדות" מסופר שעשיו בא מין השדה והוא עייף, ומבקש מעט נזיד מיעקב להחיות את נפשו, ויעקב במקום להאכיל את אחיו הרעב והעייף, מנצל זאת לכאורה כדי לקנות את הבכורה בנזיד עדשים.
2. בעצת אמו, לובש יעקב את בגדי עשיו החמודות ואומר לאביו העיוור "אנוכי עשיו בכורך, עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך". ועל מעשה זה אומר יצחק עצמו בהמשך לעשיו "בא אחיך במרמה וייקח ברכתך".
3. כאשר רוצה יעקב לעזוב עם נשיו וילדיו את בית לבן שוב נוהג הוא בצורה כביכול לא הגונה שנאמר ל"א, כ': "ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא".
4. בפרשתנו אחרי הפגישה עם אחיו כשמזמינו עשיו לנסוע יחד עמו עונה יעקב "יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". והרי לעולם לא התכוון יעקב ללכת וגם לא הלך לשעיר.
5. במעשה דינה בפרשתנו, לאחר חטיפת דינה ע"י שכם בן חמור, מציעים חוטפיה ליעקב ובניו "הרבו עלי מאד מוהר ומתן... ותנו לי את הנערה לאשה". על כך עונים בני יעקב על דעת אביהם (לפי הרמב"ן ורבינו בחיי) "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה, וידברו אשר טמא את דינה אחותם". שכן יעקב לבטח לא התכוון לחתן את בניו עם בנות ארץ כנען, או לתת להן את בנותיו.
וחוזרת השאלה, למה אם כן נקרא יעקב איש האמת?
התשובה לכך היא ע"פ ה"שפת אמת" שהמציאות שאותה בעולם הזה אנו רואים ושומעים, אשר מעמידה פנים כקיימת, עומדת וניצבת בפנינו, אינה באמת ממשית אלא מזויפת! המציאות שמאחורי הקלעים דהיינו מילוי רצון השכינה- היא האמת האלוקית. פעמים רבות האמת האלוקית אינה נראית ואינה מורגשת, אך בשל היותה המציאות האמיתית - יציבותה מקנה לה קיום אינסופי העתיד להתגלות. לאור הסבר זה של ה"שפת אמת", ניתן להבין מדוע דווקא יעקב הוא שנבחר לסמל את מידת האמת. לאורך כל הדרך המיוסרת שהוא עובר בחייו, יעקב אינו נבהל מפניה של המציאות הקופצת לנגדו בניגוד להבטחה האלוקית. הוא אינו נבהל מעשו, אינו נבהל מרמאותו של לבן ואינו מוכן להתאבל על מותו של יוסף. לאורך כל אבני דרכו של יעקב, הוא ניצב איתן לנוכח השקר שבעולם, מכהו ארצה ומנצחו. והלא זהו סודו של ישראל - "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"!
דרכו של יעקב, דרך התורה, אשר מאמצת את המציאות הארצית עם האמת האלוקית ומלבישה על החול את הקודש, דרך לציבור היא, ולכן מיעקב יצאו שנים עשר שבטי ישראל. ונעסוק בדוגמאות שהזכרנו:
1. כאשר ראה יעקב שעשיו אינו ראוי ואפילו מבזה את הבכורה (עבר חמש עבירות באותו יום), עשה יעקב המעשה הנכון כלפי השכינה, וקנה מעשיו את הבכורה, את הזכות לעבודת השם בבכורות.
2. יצחק השה לעולה, טעה בהבנת המציאות הארצית ובקש לברך בברכת הארץ את שני בניו ביחד. אבל יעקב שידע להעריך את קדושת הארץ ואת טומאת עשיו, וידע שלא יוכלו לדור יחד בארץ, הונה כביכול את אביו כדי למנוע טעות כנגד רצון הקב"ה. ואפילו יצחק אביו מודה על טעותו לבסוף ומברך את יעקב לפני עזיבתו לחרן בפ' כ"ח פסוק ד': "ואל שדי יברך אותך... ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן אלוהים לאברהם".
3. מאותה סיבה אמר יעקב לעשיו "ואני אתנהלה לאיטי עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" כי יודע הוא שישראל ועשיו לעולם לא יוכלו לחיות ביחד בשלום בארץ ישראל. ורק באחרית הימים (עובדיה, א' כ"א) יתקיים "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".
4. עזיבת לבן בחשאי, נעשתה לקיום הצו האלוקי תוך מניעת שפיכות דמים מיותרת, במאמץ לשמור על שלימות בית יעקב.
5. הצורך להציל את דינה השבויה מידי חוטפיה, תוך מניעת התבוללות ונישואי תערובת עם עמי הארץ, היא שהכתיבה את בקשת יעקב ובניו מאנשי שכם להימול להם כל בשר, על מנת שיהיו כואבים ולא יוכלו למנוע את הצלת דינה. הדבר לגיטימי בבחינת בתחבולות תעשה לך מלחמה. אבל חטאם של שמעון ולוי לפי הרמב"ן היה שהרגו כל זכר, ולקחו שלל. לזאת קרא יעקב בברכתו להם "כלי חמס מכרותם".
דרכו של יעקב, דרך התורה, אשר מאמצת את המציאות הארצית עם האמת האלוקית ומלבישה על החול את הקודש, דרך לציבור היא, ולכן מיעקב יצאו שנים עשר שבטי ישראל. ונעסוק בדוגמאות שהזכרנו:
1. כאשר ראה יעקב שעשיו אינו ראוי ואפילו מבזה את הבכורה (עבר חמש עבירות באותו יום), עשה יעקב המעשה הנכון כלפי השכינה, וקנה מעשיו את הבכורה, את הזכות לעבודת השם בבכורות.
2. יצחק השה לעולה, טעה בהבנת המציאות הארצית ובקש לברך בברכת הארץ את שני בניו ביחד. אבל יעקב שידע להעריך את קדושת הארץ ואת טומאת עשיו, וידע שלא יוכלו לדור יחד בארץ, הונה כביכול את אביו כדי למנוע טעות כנגד רצון הקב"ה. ואפילו יצחק אביו מודה על טעותו לבסוף ומברך את יעקב לפני עזיבתו לחרן בפ' כ"ח פסוק ד': "ואל שדי יברך אותך... ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן אלוהים לאברהם".
3. מאותה סיבה אמר יעקב לעשיו "ואני אתנהלה לאיטי עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" כי יודע הוא שישראל ועשיו לעולם לא יוכלו לחיות ביחד בשלום בארץ ישראל. ורק באחרית הימים (עובדיה, א' כ"א) יתקיים "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".
4. עזיבת לבן בחשאי, נעשתה לקיום הצו האלוקי תוך מניעת שפיכות דמים מיותרת, במאמץ לשמור על שלימות בית יעקב.
5. הצורך להציל את דינה השבויה מידי חוטפיה, תוך מניעת התבוללות ונישואי תערובת עם עמי הארץ, היא שהכתיבה את בקשת יעקב ובניו מאנשי שכם להימול להם כל בשר, על מנת שיהיו כואבים ולא יוכלו למנוע את הצלת דינה. הדבר לגיטימי בבחינת בתחבולות תעשה לך מלחמה. אבל חטאם של שמעון ולוי לפי הרמב"ן היה שהרגו כל זכר, ולקחו שלל. לזאת קרא יעקב בברכתו להם "כלי חמס מכרותם".
לפיכך, במלחמה על זכותינו לחיות בארץ, עלינו ללמוד מיעקב אבינו ולעמוד על המוסר היהודי והאמת שבקיום ההבטחה האלוקית, ולדחות את המוסר המזויף של הגויים בני עשיו שמצרים את צעדינו, או של בני ישמעאל שרוצים להשמידנו בקריאת "אללה הוא אכבר". ושנזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן.
פורסם ביום שלישי, דצמבר 12, 2006 בשעה 1:31 אחה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה