הזמנה ליום עיון מיוחד בבית ועד לתורה לכבודו של הרב רפאל שטרן שליט"א
מאת אלון וולקן - מיוחד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
"משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". הרב קוק זצ"ל כותב בספר האורות שעיקר הייחוד של דת ישראל אל מול דתות אחרות הוא בכך שהתורה מורה דרך גם בדיני הממונות שבין איש לחברו. דבר ה' היורד ופולח אל כל תחומי החיים, כולל הממונות והעסקים, מעיד ש"מלוא כל הארץ (גם בדברים הארציים) כבודו". לכן לימוד ושמירת משפטי ה' יוצרים זוהר מיוחד – "גם עבדך נזהר בהם, בשמרם עקב רב".
בית ועד לתורה בגבעת שמואל הוקם ע"י הרב רפאל שטרן, לפני קרוב לשבע שנים, מתוך מטרה לעודד ולחדד את העיון והיישום של ההלכות הנוגעות לחיי הכלכלה וענייני הממון שבין אדם לחברו. קהל הלומדים מורכב ברובו מאנשים העובדים לפרנסתם בתחומי עיסוק שונים ומסייעים להגדיל תורה ולהאדירה מתוך שאלות הנוגעות לתחומי עבודתם. הלימוד בבית ועד לתורה מתנהל כלימוד בחבורה, מתוך עיון במקורות חז"ל, החל מהגמרא, דרך ספרות השו"ת וכלה בפסיקת ההלכה. בית ועד לתורה מציע לכלל הציבור לפתוח את יום שישי בבוקר בלימוד בחברותות ובחבורות, עפ"י דפי מקורות מסודרים, ולסיים בשעה 10:00 לאחר שיעור קצר המסכם ומרחיב את הלימוד. במהלך השנים זכינו ב"ה לעבור בצורה שיטתית ומקיפה על חלק ניכר מהלכות ממונות, לרבות הלכות מסחר, ריבית, פועלים, שכנים הלוואות, צוואות וירושות, וכעת אנו מתחילים בלימוד הלכות טוען ונטען.
ביום שישי הקרוב עש"ק פרשת ויחי, בית ועד לתורה עורך יום עיון מיוחד לרגל סיום לימוד הלכות צוואות וירושות, נושא שלצערנו כמעט כל משפחה נתקלת בו, ולרבים רבים חסר הידע מה ראוי ונכון לעשות במקרים אלו על פי ההלכה. ביום העיון יעלה הרב רפאל שטרן את הבעיות ההלכתיות שקיימות בסדרי הירושה האזרחיים, תוך סקירת ההלכות הרלוונטיות, הרב עו"ד יובל בדיחי יציג נוסח צוואה עפ"י ההלכה, עו"ד אלי שחור יעסוק בשאלה האם צוואה הלכתית תקפה בחוקי מדינת ישראל, והרב יעקב אריאל שליט"א יחתום בשיעור ובשאלות ותשובות רלוונטיות בנושאים אלו.
יום עיון זה, שיכובד בברכתו של המרא דאתרא הרב זינגר שליט"א, ייערך בבית כנסת רמת הדקלים (בית וקאנטרי), וזו ההזדמנות להודות על האכסניה הנעימה בהווה ובעבר (בבית כנסת 'צעירי הגבעה' ו'היכל רחמים'). חברי בית ועד לתורה מבקשים להזמין את כלל הציבור (כולל נשים) ליום עיון חשוב זה.
ביום העיון נשיק כהוקרה לרב רפאל שטרן, את הספר 'מנחה שלוחה', שיוצא לאור ע"י חברי בית ועד לתורה ובו דברי תורה ורעיונות לפרשות השבוע, למועדים ולפרקי חיים שנשלחים אלינו מדי שבוע ע"י הרב שטרן. "מגוונים הנושאים שבספר ומעניינים, מתמקדים בממשק של התורה אל החיים, ומגלים טיפה מתורה תמימה שממימיה אנו שותים" (מתוך הקדמת החברים לספר).
"משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". הרב קוק זצ"ל כותב בספר האורות שעיקר הייחוד של דת ישראל אל מול דתות אחרות הוא בכך שהתורה מורה דרך גם בדיני הממונות שבין איש לחברו. דבר ה' היורד ופולח אל כל תחומי החיים, כולל הממונות והעסקים, מעיד ש"מלוא כל הארץ (גם בדברים הארציים) כבודו". לכן לימוד ושמירת משפטי ה' יוצרים זוהר מיוחד – "גם עבדך נזהר בהם, בשמרם עקב רב".
בית ועד לתורה בגבעת שמואל הוקם ע"י הרב רפאל שטרן, לפני קרוב לשבע שנים, מתוך מטרה לעודד ולחדד את העיון והיישום של ההלכות הנוגעות לחיי הכלכלה וענייני הממון שבין אדם לחברו. קהל הלומדים מורכב ברובו מאנשים העובדים לפרנסתם בתחומי עיסוק שונים ומסייעים להגדיל תורה ולהאדירה מתוך שאלות הנוגעות לתחומי עבודתם. הלימוד בבית ועד לתורה מתנהל כלימוד בחבורה, מתוך עיון במקורות חז"ל, החל מהגמרא, דרך ספרות השו"ת וכלה בפסיקת ההלכה. בית ועד לתורה מציע לכלל הציבור לפתוח את יום שישי בבוקר בלימוד בחברותות ובחבורות, עפ"י דפי מקורות מסודרים, ולסיים בשעה 10:00 לאחר שיעור קצר המסכם ומרחיב את הלימוד. במהלך השנים זכינו ב"ה לעבור בצורה שיטתית ומקיפה על חלק ניכר מהלכות ממונות, לרבות הלכות מסחר, ריבית, פועלים, שכנים הלוואות, צוואות וירושות, וכעת אנו מתחילים בלימוד הלכות טוען ונטען.
ביום שישי הקרוב עש"ק פרשת ויחי, בית ועד לתורה עורך יום עיון מיוחד לרגל סיום לימוד הלכות צוואות וירושות, נושא שלצערנו כמעט כל משפחה נתקלת בו, ולרבים רבים חסר הידע מה ראוי ונכון לעשות במקרים אלו על פי ההלכה. ביום העיון יעלה הרב רפאל שטרן את הבעיות ההלכתיות שקיימות בסדרי הירושה האזרחיים, תוך סקירת ההלכות הרלוונטיות, הרב עו"ד יובל בדיחי יציג נוסח צוואה עפ"י ההלכה, עו"ד אלי שחור יעסוק בשאלה האם צוואה הלכתית תקפה בחוקי מדינת ישראל, והרב יעקב אריאל שליט"א יחתום בשיעור ובשאלות ותשובות רלוונטיות בנושאים אלו.
יום עיון זה, שיכובד בברכתו של המרא דאתרא הרב זינגר שליט"א, ייערך בבית כנסת רמת הדקלים (בית וקאנטרי), וזו ההזדמנות להודות על האכסניה הנעימה בהווה ובעבר (בבית כנסת 'צעירי הגבעה' ו'היכל רחמים'). חברי בית ועד לתורה מבקשים להזמין את כלל הציבור (כולל נשים) ליום עיון חשוב זה.
ביום העיון נשיק כהוקרה לרב רפאל שטרן, את הספר 'מנחה שלוחה', שיוצא לאור ע"י חברי בית ועד לתורה ובו דברי תורה ורעיונות לפרשות השבוע, למועדים ולפרקי חיים שנשלחים אלינו מדי שבוע ע"י הרב שטרן. "מגוונים הנושאים שבספר ומעניינים, מתמקדים בממשק של התורה אל החיים, ומגלים טיפה מתורה תמימה שממימיה אנו שותים" (מתוך הקדמת החברים לספר).
===
הרעיון הבא הקשור לימים שבהם אנו עומדים, להבדיל בין קדושת מועדי ישראל לבין אידיהם, הינו אחד ממאות הרעיונות הנפלאים שבספר:
"הוא קבעם לשם שמים"
במשנה במסכת ע"ז (פ"א מ"ג; ח ע"א) הוזכרו ימי אידיהם (חגיהם) של עכו"ם. מבין החגים המצוינים שם יש שני חגים הצמודים אחד אל השני, אחד בסוף תקופת תשרי והשני בתחילת תקופת טבת. הגמ' (שם) מבארת את הטעם לחגים אלו: "תנו רבנן, לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים".
לכאורה יש לתמוה מה ראה אדם הראשון לקבוע ימים טובים, בימים שהם מנהגו של עולם? הרי 'לשנה אחרת' התברר לו שטעה בחששו שהעולם עומד להיחרב, ואם כן יש כאן רק תיקון טעות ותו לא?
נראה לומר שביסוד הדברים עומדים חטא אדם הראשון, ההכרה בתוצאותיו והרצון לתקנו. בשעת החטא הוכיח הקב"ה את אדם הראשון על חטאו, אך הוא לא נטל עליו אחריות על מעשיו אלא תלה את הקלקלה באשה, באומרו "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" (בראשית ג יב). לעומת זאת, לשנה אחרת אדם הראשון מתבונן בגרמי השמים, ורואה את העולם מחשיך והולך, ומבין שהאחריות היא עליו, ובחטאו יתכן שקלקל את כל העולם. לאחר שישב בתענית ושב מעומק ליבו על חטאו, גילה ש"מנהגו של עולם הוא" – יש טבע בעולם שאינו ממהר להשתנות בשל עבירות, ויש להודות לקב"ה על כך. יש להודות לו שברחמיו אינו ממהר להעניש על חטאי האדם, שהרי אילו היה כך, לא הייתה לעולם עמידה. הקב"ה מאריך אפו וממשיך להנהיג את העולם באותה צורה למרות מעשי האדם, מתוך צפייה לתשובה. אדם הראשון מבין כי על פלא כזה יש לתת לו תודה. לכן קובע אדם הראשון את הימים המתארכים כימים טובים, ואף הימים המתקצרים זכו לציון כזה. פעמים שהקב"ה מנהיג את עולמו בהסתר, בצורה קבועה ובלתי-משתנית, ופעמים בגלוי, בהנהגה ניסית ונראית לעין ועל שתי הנהגות אלו יש להודות לה'.
המעבר בין תקופת תשרי ובין תקופת טבת, הוא תאריך מקורב לסיום חודש כסלו ותחילת חודש טבת. את סביבת התאריכים הללו, אנחנו מכירים משני מקומות אחרים. בכ"ה בכסלו נגמר בנין המשכן (פסיקתא רבתי פרשה ו, ועוד מקומות), והקב"ה השאירו מקופל עד חודש ניסן כמבואר בפסיקתא. באותו תאריך, שנים רבות מאוחר יותר נחנך מחדש בית המקדש השני, ע"י החשמונאים בני מתתיהו, ונקבעו הימים הללו בהלל ובהודאה כמבואר במסכת שבת (כא ע"ב). לאור זאת יש לשאול, מדוע בתקופת המשכן חיכה משה עד ראש-חודש ניסן בכדי לחנוך את המשכן, והאם יש קשר בין חנוכות המשכן והמקדש, לבין מעבר התקופות שחל באותה העת?
נראה שאכן ישנו קשר מהותי בין שלושת המאורעות הנזכרים: תעניותיו של אדם הראשון, סיום מלאכת המשכן וחנוכת המקדש בימי החשמונאים. הגויים קלקלו בכך שהם קבעו ימים אלו לעבודת כוכבים. מדובר בימים מיוחדים אלא שהגויים עובדים בהם את אליליהם – כוכבים ומזלות – מרצים ומפייסים אותם. עבודה כזו היא תחליף לתיקון המעשים והמידות. עבודה מסוג כזה היא בבחינת "פטנט", קיצור דרך (מזוייף) כיצד לרצות את האליל בתקופות שונות של השנה (ימים מתקצרים וימים מתארכים). החשש הוא, שאף עבודת המשכן והמקדש הישראליים ייתפסו בעיני עם ישראל כ"פטנט" המחליף את עבודת ה' היום יומית המתישה, ולפיכך לא הוקם המשכן בימים אלו.
אמנם, בית חשמונאי, שבאו לבית המקדש לאחר תקופה ארוכה של קרבות ומאבקים עבור קיום תורה ומצוות ושמירת הטהרה הפנימית של האומה, הוכיחו במעשיהם שהם מבינים שבעבודת ה' אין "פטנטים". הלחימה העזה של בני מתתיהו הראתה שהם מבינים שבעבודת ה' יש צורך במאמץ ובהשקעה. לכן יכולים הם אפילו בתקופה זו של כ"ה כסלו, תום תקופת תשרי ותחילת תקופת טבת, לחנוך את המקדש בצורתו הנכונה.
הרעיון הבא הקשור לימים שבהם אנו עומדים, להבדיל בין קדושת מועדי ישראל לבין אידיהם, הינו אחד ממאות הרעיונות הנפלאים שבספר:
"הוא קבעם לשם שמים"
במשנה במסכת ע"ז (פ"א מ"ג; ח ע"א) הוזכרו ימי אידיהם (חגיהם) של עכו"ם. מבין החגים המצוינים שם יש שני חגים הצמודים אחד אל השני, אחד בסוף תקופת תשרי והשני בתחילת תקופת טבת. הגמ' (שם) מבארת את הטעם לחגים אלו: "תנו רבנן, לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים".
לכאורה יש לתמוה מה ראה אדם הראשון לקבוע ימים טובים, בימים שהם מנהגו של עולם? הרי 'לשנה אחרת' התברר לו שטעה בחששו שהעולם עומד להיחרב, ואם כן יש כאן רק תיקון טעות ותו לא?
נראה לומר שביסוד הדברים עומדים חטא אדם הראשון, ההכרה בתוצאותיו והרצון לתקנו. בשעת החטא הוכיח הקב"ה את אדם הראשון על חטאו, אך הוא לא נטל עליו אחריות על מעשיו אלא תלה את הקלקלה באשה, באומרו "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" (בראשית ג יב). לעומת זאת, לשנה אחרת אדם הראשון מתבונן בגרמי השמים, ורואה את העולם מחשיך והולך, ומבין שהאחריות היא עליו, ובחטאו יתכן שקלקל את כל העולם. לאחר שישב בתענית ושב מעומק ליבו על חטאו, גילה ש"מנהגו של עולם הוא" – יש טבע בעולם שאינו ממהר להשתנות בשל עבירות, ויש להודות לקב"ה על כך. יש להודות לו שברחמיו אינו ממהר להעניש על חטאי האדם, שהרי אילו היה כך, לא הייתה לעולם עמידה. הקב"ה מאריך אפו וממשיך להנהיג את העולם באותה צורה למרות מעשי האדם, מתוך צפייה לתשובה. אדם הראשון מבין כי על פלא כזה יש לתת לו תודה. לכן קובע אדם הראשון את הימים המתארכים כימים טובים, ואף הימים המתקצרים זכו לציון כזה. פעמים שהקב"ה מנהיג את עולמו בהסתר, בצורה קבועה ובלתי-משתנית, ופעמים בגלוי, בהנהגה ניסית ונראית לעין ועל שתי הנהגות אלו יש להודות לה'.
המעבר בין תקופת תשרי ובין תקופת טבת, הוא תאריך מקורב לסיום חודש כסלו ותחילת חודש טבת. את סביבת התאריכים הללו, אנחנו מכירים משני מקומות אחרים. בכ"ה בכסלו נגמר בנין המשכן (פסיקתא רבתי פרשה ו, ועוד מקומות), והקב"ה השאירו מקופל עד חודש ניסן כמבואר בפסיקתא. באותו תאריך, שנים רבות מאוחר יותר נחנך מחדש בית המקדש השני, ע"י החשמונאים בני מתתיהו, ונקבעו הימים הללו בהלל ובהודאה כמבואר במסכת שבת (כא ע"ב). לאור זאת יש לשאול, מדוע בתקופת המשכן חיכה משה עד ראש-חודש ניסן בכדי לחנוך את המשכן, והאם יש קשר בין חנוכות המשכן והמקדש, לבין מעבר התקופות שחל באותה העת?
נראה שאכן ישנו קשר מהותי בין שלושת המאורעות הנזכרים: תעניותיו של אדם הראשון, סיום מלאכת המשכן וחנוכת המקדש בימי החשמונאים. הגויים קלקלו בכך שהם קבעו ימים אלו לעבודת כוכבים. מדובר בימים מיוחדים אלא שהגויים עובדים בהם את אליליהם – כוכבים ומזלות – מרצים ומפייסים אותם. עבודה כזו היא תחליף לתיקון המעשים והמידות. עבודה מסוג כזה היא בבחינת "פטנט", קיצור דרך (מזוייף) כיצד לרצות את האליל בתקופות שונות של השנה (ימים מתקצרים וימים מתארכים). החשש הוא, שאף עבודת המשכן והמקדש הישראליים ייתפסו בעיני עם ישראל כ"פטנט" המחליף את עבודת ה' היום יומית המתישה, ולפיכך לא הוקם המשכן בימים אלו.
אמנם, בית חשמונאי, שבאו לבית המקדש לאחר תקופה ארוכה של קרבות ומאבקים עבור קיום תורה ומצוות ושמירת הטהרה הפנימית של האומה, הוכיחו במעשיהם שהם מבינים שבעבודת ה' אין "פטנטים". הלחימה העזה של בני מתתיהו הראתה שהם מבינים שבעבודת ה' יש צורך במאמץ ובהשקעה. לכן יכולים הם אפילו בתקופה זו של כ"ה כסלו, תום תקופת תשרי ותחילת תקופת טבת, לחנוך את המקדש בצורתו הנכונה.
פורסם ביום שלישי, דצמבר 11, 2007 בשעה 11:42 לפנה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה