ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל

ביטאון קהילתי לתושבי גבעת שמואל, חידושי תורה ומידע על פעילויות, קהילות, שיעורי תורה, פעילויות חסד ועוד

אחד היה אברהם
לפרשת וירא, מיוחד לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל מאת שושנה משרקי

בפרשה זו מתגלה אברהם אבינו בשיא אמונתו ואהבתו לבורא ולבריות. אהבת יחיד ומיוחד בדרגת אחוד – הנסתר מבינתנו.

הפרשה פותחת בקיום מצוות הכנסת אורחים שעליה נאמר "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה". אברהם יושב בפתח האוהל כחום היום – ומצפה לאורחים. אין סיכוי לראות אורחים, מכיוון שביום זה "הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים" (רש"י שם). אולם רב צערו של אברהם שאי אפשר לו יום אחד בלי אורחים. וכאשר הקב"ה ראה בצערו של אברהם "שלא היו אורחים באים" "הביא המלאכים עליו בדמות אנשים" (רש"י שם).

ומה גדולה שמחתו של אברהם לקראת המצווה! הוא רץ לקראתם, משתחווה ארצה, ומתחנן שיסורו לאוהלו. הוא אומר מעט שהוא הרבה, ועושה הרבה מאוד. ו"הוא עומד עליהם" לשמש לפניהם. ועליהם נאמר: ו"יאכלו"... אבל הוא נפשו לא תדע שבעה. הוא עומד ומשמש ככהן גדול בקודש הקודשים. הוא כולו קרבת אלוקים... וכאשר הם נפטרים ממנו, הריהו מקיים מצוות ליווי: "ואברהם הולך עמם לשלחם" "כסבור אורחים הם" (רש"י שם).

והנה אנו רואים ראשיתה של הלכה לדורות; מצוות עשה של דבריהם: "לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס כלה, וללוות אורחים וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צורכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו אין להם שיעור" (רמב"ם, אבל, פי"ד ה"א). "האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו, כיסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו" (רמב"ם סוף אסורי מזבח).

ומה בין הכנסת אורחים לליווי האורחים: "שכר הלוויה מרובה מן הכל, והוא החוק שחקקו אברהם אבינו, ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, שנאמר: "וירא והנה שלושה אנשים", ולווים יותר מהכנסתן" (שם כ"ב). ואוסיף עוד בזה שליווי האורחים משביח את קיום המצווה באופן מושלם – שלא היו לטורח על המארח וגרמו לו רק נחת בעצם המצווה.

בהמשך הפרשה אנו מגלים את עוצמתו של אברהם וקרבתו לאלוקים בעמדה אמיצה נגד השמדת סדום, לא לפני שהוא מנהל דיאלוג נוקב על הרג חפים מפשע, מתחנן ומבקש חסד וצדק, שאף בעניין זה הוא משמש דוגמא ותובע לראשונה הלכה על חובתו של האדם בבירור כל גזר דין לפני מימושו, בעשיית משפט צדק ללא משוא פנים.

לשיא כוחו, אמונתו ואהבתו לבוא מגיעה פרשת העקידה "ויהי אחר הדברים האלה, והאלוקים נסה את אברהם, ויאמר אליו אברהם, ויאמר הנני" (בראשית כב'). ב-"הנני" זה מקופלים עולמות טמירים, בהיענות זו ישנה התגלות גדולה, יש בה משום גלוי אופקי – נשמה של אבי המאמינים, משום שעור קומה של האדם הגדול בענקים. "הנני" זה של אברהם היה כה מלא, כה מוחלט, עד כדי היותו כולל גם את הבלתי צפוי ביותר, גם את מה שהוא מעבר לכל הגיון; גם – את העקידה. כבני אנוש אנו קוראים ונרעדים מן המחזה הנשגב מבלי שנוכל בתבונתנו לנגוע באפס קצהו. בחינה גבוהה זו של "הנני" היא רק של אברהם אבינו, ולא זכה לה שום איש זולתו, אפילו לא משה רבינו. וכך אמרו חז"ל: בשני מקומות דומה משה עצמו לאברהם, אמר לו הקב"ה: "אל תתהדר לפני מלך, ובמקום גדולים אל תעמוד" (ברא"ר שם). אכן "הנני" של אברהם הוא מצוי מדרגתו, מצוי ה"אחד" שבו "אחד" – ואין שני לו בזה. בזה פתח את נפשו לשיא-השיאים,לקראת העקידה – ואין דומה ושווה לה.

על מאורע העקידה היה אברהם המאמין הגדול, אבי המאמינים בעולם. אור האמונה לבאי עולם. ולא בא מאורע זה לגלות את מלוא אמונתו אלא להכתירו בתואר ירא ה': "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". מכאן אנו למדים מה גדול הוא התואר "ירא שמים" ומהו הסוד הגנוז של מסירות נפש עד כדי ממדים בלתי נמדדים. "לך לך להר המוריה" היא ההליכה אל מרום הפסגה של יראת ה' של קבלת עול מלכות שמים.

"וישם אותו על המזבח ממעל לעצים" (שם). "מהו ממעל", מלמד שעשה המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד כד"א: "שרפים עומדים לו ממעל לו" (תנחומא הקדום, שם).

עיננו האנושיות היו רואות אולי שני אנשים עומדים בראש ההר. אולם האב העוקד והבן הנעקד היו ממעל, רמים ונישאים, יחיד הדורות בקרבת שרפים עומדים ליד כסא הכבוד...
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »

הוסף תגובה