מבט חסידי על יציאת מצרים
דברי תורה שנאמרו בבית הכנסת לכו נרננה בשבת קודש פרשת שמות
מאת ר' משה אלון עבור בטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל
כתוב בבעל שם טוב על התורה: "עניין גלות מצרים וגאולת מצרים כמו שהיה בדרך כללות אומה הישראלית, כך יש בפרטות אדם אחד".
זאת אומרת, שכל אחד מאיתנו נמצא במצרים ולכל אחד מאיתנו יש את פרעה – היצר הרע ואת משה רבנו – הנשמה האלוקית. וכל הדינמיקה שהיתה במצרים עם כל הפרטים קיימת גם אצלנו.
ובאמת אפשר למצוא כאן הרבה פרטים אבל אני רוצה להתמקד בתחבולות היצר הרע, שאומר:
"הבה נתחכמה לו פן ירבה... ועלה מן הארץ"
היצר הרע, או הנפש הבהמית, כפי שקוראים לו בתורת החסידות, ממרר את חיינו ובלבנים - בחומרנות והבלי העולם, תאוות אכילה וממון, רדיפת כבוד, כעס, קנאה, עצבות וכו'. ואני מרגיש בשלב מסויים שלא טוב לי ככה, שיש כאן חסרון, ואז משה רבינו אומר לי: צא ממצרים! ומה אומר היצר? "כי נרפים הם, על כן צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלוקינו. תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר".
זאת אומרת, מטריד אותנו עוד יותר עם החומר מכניס לנו את הרעיון שהחסרון שלנו נובע ממחסור בחומר, ואם נרבה יותר בממון אכילה כבוד וכו' אז יפתרו צרותינו.
פסוק נוסף מפרשת "וארא": "ויקרא פרעה אל משה ואהרון ויאמר לכו זבחו לאלוקיכם בארץ". זאת אומרת, תעבדו את ה' במצרים, זאת אומרת, גם את ה' וגם את פרעה.
אומר בעל התניא, שכל המעשים והדיבורים והמחשבות אשר לא לה' המה, הולכים לסטרא אחרא. זאת אומרת, שאין דבר נייטרלי בעולם: כל מה שאתה עושה הולך או לקדושה או לטומאה, כיוון שאין מקריות בעולם, וכל דבר שקורה קשור לתיקון העולם. ממילא, אתה יכול: או להשתתף בתיקון העולם או לקלקלו. הנקודה היא האם מה שמנחה את הפעולה שאני עושה זה רצון ה' ועבודת ה' (ולפעמים רצון ה' יכול להיות שתלמד דף יומי ולפעמים שתשב עם אשתך או עם הילד, או שתלך לישון, וכו'), או שמה שגורם לפעולה הוא צורך אנוכי או תאווה וכו'.
כשפעולה נובעת מרצון ה', אז החיות והאנרגיה של הפעולה באים מהקדושה, ומותירים רושם של קדושה בנפש. והפוך: כשהפעולה באה חס וחלילה מהצד האחר, אז נשאר רושם של קליפה בנפש.
הרעיון הוא: "אחת שאלתי מאת ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". כדי לחזות בנועם ה' צריך שיהיה אחת שאלתי. דהיינו שהמשאלה תהיה אחת – רצונו של הקב"ה – שרצוני ורצונו יהיו אחד. משה עונה לפרעה "דרך שלושת ימים נלך" זאת אומרת, ניתוק של קבע. שלוש זה חזקה וכן כתוב: החוט המשולש לא במהרה ינתק.
פסוק הבא מפרשת בא: "לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים". פרעה רוצה לחצות בין הגברים לבין נשים זקנים וטף. מה הוא רוצה להרוויח מזה? - שאם רק הגברים יצאו הם יצטרכו לחזור חזרה למצרים. איך נתרגם את העניין של נשים, גברים, זקנים וילדים למושגי הנפש שלנו? בעל התניא מחלק את הנפש לכוחות הנפש שהם שכל ומידות, רגשות; וללבושי הנפש, שהם מחשבה, דיבור ומעשה. אפשר לתרגם את הפסוק ולומר שנשים מבטאות את הרגש והדיבור.
רגש – אישה דמעתה מצויה. דיבור – עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם ותשעה נטלו הנשים. גברים מבטאים את כוח המעשה - כבשו את הארץ נאמר לגברים ולא לנשים. וזקנים, זקן – זה שקנה חכמה, רוח החכמה. היצר רוצה לחצות את כוחות הנפש שלנו. יש טיפוס שיודע את כל חכמות היהדות ומתעמק, אבל לא נראה לו שדקדוק מצוות זה העניין. והפוך, יש יהודי של שולחן ערוך שאומר תעזבו אותי מפילוסופיות ומהתפעלות בתפילה – מוכן לתת לה' רק את הידיים ואת הרגליים אבל לא את הלב והשכל. אומר משה רבינו: "בנערינו ובזקיננו נלך, בבנינו ובבנותינו". זאת אומרת, כדי שתהיה גאולה שלמה יהודי צריך לשלב בין דקדוק בשולחן ערוך, עבודת הרגש בתפילה ובמצווה מתוך שמחה, ובהתעמקות של השכל בכל מה שהוא יכול ואז שום חלק מכוחות הנפש לא נשאר בשבי פרעה.
יהי רצון שנזכה שיקויים בנו הפסוק "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות.." שנצא ממצרים עם שלל רב בגאולה שלמה פרטית וכללית.
דברי תורה שנאמרו בבית הכנסת לכו נרננה בשבת קודש פרשת שמות
מאת ר' משה אלון עבור בטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל
כתוב בבעל שם טוב על התורה: "עניין גלות מצרים וגאולת מצרים כמו שהיה בדרך כללות אומה הישראלית, כך יש בפרטות אדם אחד".
זאת אומרת, שכל אחד מאיתנו נמצא במצרים ולכל אחד מאיתנו יש את פרעה – היצר הרע ואת משה רבנו – הנשמה האלוקית. וכל הדינמיקה שהיתה במצרים עם כל הפרטים קיימת גם אצלנו.
ובאמת אפשר למצוא כאן הרבה פרטים אבל אני רוצה להתמקד בתחבולות היצר הרע, שאומר:
"הבה נתחכמה לו פן ירבה... ועלה מן הארץ"
היצר הרע, או הנפש הבהמית, כפי שקוראים לו בתורת החסידות, ממרר את חיינו ובלבנים - בחומרנות והבלי העולם, תאוות אכילה וממון, רדיפת כבוד, כעס, קנאה, עצבות וכו'. ואני מרגיש בשלב מסויים שלא טוב לי ככה, שיש כאן חסרון, ואז משה רבינו אומר לי: צא ממצרים! ומה אומר היצר? "כי נרפים הם, על כן צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלוקינו. תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר".
זאת אומרת, מטריד אותנו עוד יותר עם החומר מכניס לנו את הרעיון שהחסרון שלנו נובע ממחסור בחומר, ואם נרבה יותר בממון אכילה כבוד וכו' אז יפתרו צרותינו.
פסוק נוסף מפרשת "וארא": "ויקרא פרעה אל משה ואהרון ויאמר לכו זבחו לאלוקיכם בארץ". זאת אומרת, תעבדו את ה' במצרים, זאת אומרת, גם את ה' וגם את פרעה.
אומר בעל התניא, שכל המעשים והדיבורים והמחשבות אשר לא לה' המה, הולכים לסטרא אחרא. זאת אומרת, שאין דבר נייטרלי בעולם: כל מה שאתה עושה הולך או לקדושה או לטומאה, כיוון שאין מקריות בעולם, וכל דבר שקורה קשור לתיקון העולם. ממילא, אתה יכול: או להשתתף בתיקון העולם או לקלקלו. הנקודה היא האם מה שמנחה את הפעולה שאני עושה זה רצון ה' ועבודת ה' (ולפעמים רצון ה' יכול להיות שתלמד דף יומי ולפעמים שתשב עם אשתך או עם הילד, או שתלך לישון, וכו'), או שמה שגורם לפעולה הוא צורך אנוכי או תאווה וכו'.
כשפעולה נובעת מרצון ה', אז החיות והאנרגיה של הפעולה באים מהקדושה, ומותירים רושם של קדושה בנפש. והפוך: כשהפעולה באה חס וחלילה מהצד האחר, אז נשאר רושם של קליפה בנפש.
הרעיון הוא: "אחת שאלתי מאת ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". כדי לחזות בנועם ה' צריך שיהיה אחת שאלתי. דהיינו שהמשאלה תהיה אחת – רצונו של הקב"ה – שרצוני ורצונו יהיו אחד. משה עונה לפרעה "דרך שלושת ימים נלך" זאת אומרת, ניתוק של קבע. שלוש זה חזקה וכן כתוב: החוט המשולש לא במהרה ינתק.
פסוק הבא מפרשת בא: "לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים". פרעה רוצה לחצות בין הגברים לבין נשים זקנים וטף. מה הוא רוצה להרוויח מזה? - שאם רק הגברים יצאו הם יצטרכו לחזור חזרה למצרים. איך נתרגם את העניין של נשים, גברים, זקנים וילדים למושגי הנפש שלנו? בעל התניא מחלק את הנפש לכוחות הנפש שהם שכל ומידות, רגשות; וללבושי הנפש, שהם מחשבה, דיבור ומעשה. אפשר לתרגם את הפסוק ולומר שנשים מבטאות את הרגש והדיבור.
רגש – אישה דמעתה מצויה. דיבור – עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם ותשעה נטלו הנשים. גברים מבטאים את כוח המעשה - כבשו את הארץ נאמר לגברים ולא לנשים. וזקנים, זקן – זה שקנה חכמה, רוח החכמה. היצר רוצה לחצות את כוחות הנפש שלנו. יש טיפוס שיודע את כל חכמות היהדות ומתעמק, אבל לא נראה לו שדקדוק מצוות זה העניין. והפוך, יש יהודי של שולחן ערוך שאומר תעזבו אותי מפילוסופיות ומהתפעלות בתפילה – מוכן לתת לה' רק את הידיים ואת הרגליים אבל לא את הלב והשכל. אומר משה רבינו: "בנערינו ובזקיננו נלך, בבנינו ובבנותינו". זאת אומרת, כדי שתהיה גאולה שלמה יהודי צריך לשלב בין דקדוק בשולחן ערוך, עבודת הרגש בתפילה ובמצווה מתוך שמחה, ובהתעמקות של השכל בכל מה שהוא יכול ואז שום חלק מכוחות הנפש לא נשאר בשבי פרעה.
יהי רצון שנזכה שיקויים בנו הפסוק "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות.." שנצא ממצרים עם שלל רב בגאולה שלמה פרטית וכללית.
פורסם ביום חמישי, מרץ 29, 2007 בשעה 9:54 לפנה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה