האם הקב"ה מתערב בעולמו?
מאת שי שגב, עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
כלל גדול נקוט בידינו - הקב"ה משגיח על כל ברואיו, ואין אדם נוקף אצבע מלמטה, אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. אם כן, נשאל - בהקשר מצומצם (ולא בהקשר הגדול של בחירה חופשית, בו דנו בעבר), מה טעם במשפטים בידי בני אדם? הרי ממילא הקב"ה מנהל את העולם. ויתרה מזאת, אחד הפסוקים המתמיהים בפרשת משפטים הוא "ואשר לא צדה, והאלקים אינה לידו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" וזועקים המפרשים: אם התורה מעידה עליו, כי הקב"ה "סידר" לו את העניין, מה אשם הרוצח?
ודומה שהתשובה היא כזאת: הקב"ה הוא שופט כל הארץ, וכך גם אברהם אבינו מכנה אותו - שופט כל הארץ (בראשית יח כה ) אולם יש הבדל גדול בין התקופה שעד מעמד הר סיני, לבין התקופה שאחריה.
בתקופה שלפני מעמד הר סיני, הקב"ה היה השופט והוא דן בעצמו את דור המבול, מגדל בבל, סדום, עשה שפטים במצרים, וכדומה. "אני הוא ולא אחר". אמנם היו משפטים בין האומות, אולם משפטים אלה היו בבחינת נוהג האומות ולא דינים שהקב"ה נתן לנו.
נקודת המפנה היתה במעמד הר סיני, באותו מעמד, הקב"ה היה "המשפילי לראות בשמים ובארץ" ירד ומסר לנו את התורה ואמר - על פי הדינים האלה אני שופט. ולא זו בלבד, הוא הודיע לכל העולם כולו מהם הדינים האמיתיים על פיהם מתנהל העולם.
בראיה מסויימת, הקב"ה עשה מה שמשה עשה (ושניהם עשו זאת בפרשת יתרו)- בתחילה משה היה שופט כל ישראל בעצמו, ללא כל עזרה, ולאחר מכן הקים מערכת בתי דינים, שרי אלפים, שרי מאות וכדומה. וזה בדיוק מה שהקב"ה עשה במעמד הר סיני - הוא מסר את הדינים לעם ישראל, והוא הורה למשה רבינו בפרשה שלנו ללמד את הדינים - ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ומוסבר במדרש, הואיל ומינית בתי דין, הסבר להם את ההלכה כשולחן הערוך.
ומכאן ואילך הכל השתנה - חז"ל מסבירים כי מאז מעמד הר סיני - אם יש דין למטה, אז אין דין למעלה. אם הדין מופעל על פי הצדק התורני למטה, הקב"ה לא מתערב ונותן לבני האדם לנהל את העולם. ככתוב: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". משל למה הדבר דומה - לבית המשפט העליון - הוא אינו דן בתיקים רגילים, אלא רק בתיקים המגיעים בפניו, הוא לא מתערב מיוזמתו בתיקים המתנהלים בערכאות הנמוכות.
אולם - אם אין דין למטה, אם אין צדק למטה, הקב"ה מתערב ופועל, על מנת ליישם את הצדק. וכיצד עושה הדבר? התורה נותנת דוגמה קלאסית בפרשה שלנו, אשר מסבירה גם את התמיהה שהעלינו למעלה: "מכה איש ומת, מות יומת" (שמות כא יב). מסבירים חז"ל - הכפילות במלים מות יומת - באה ללמד שדין זה חל גם על ההורג במזיד וגם על ההורג בשוגג - מכה איש ומת - מות (על ידי בית הדין, אם הרג במזיד) או יומת (אם הרג בשוגג, יומת על ידי בית הדין). במלים אחרות - בכל מקרה הוא ימות - מי שהרג אדם ימות. שופך דם האדם, באדם דמו יישפך (בראשית ט ו) - הוא לא יישאר חי.
אולם יש מצבים שבהם ההרג נעשה ללא עדים ואז בית הדין לא רשאים לעשות לו מאומה, ולא זו בלבד, גם לגואל הדם אסור להרוג אותו. ואז קורה מצב של חוסר צדק. זהו מצב, שלא נעשה דין מלמטה. במצב כזה הדין, שהיה צריך להיעשות ולא נעשה, עולה לפני כיסא הכבוד וזועק את זעקת הצדק.
ואז אומרת התורה - ואשר לא צדה, והאלוקים אינה לידו.... ומסבירים במדרש באופן ציורי - אותם אנשים, אשר הרגו במזיד ובשוגג אולם אין ראיות נגדם, הקב"ה מזמן אותם לפונדק אחד, ההורג במזיד יושב תחת הסולם, ואילו ההורג בשוגג עולה על הסולם, ובטעות הורג את המזיד. וכך יוצא המשפט - מי שהרג במזיד, מת, ומי שהרג בשוגג גולה לעיר מקלט. וכל זה למה - כי זו התערבות הקב"ה בעולם על מנת להביא לצדק האמיתי - במצבים כאלה עלינו להתבונן ולראות את יד ה' ואת ההשגחה הא-לוקית. ועל כך אומר בתהלים: "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע, ויאמר אדם אך פרי לצדיק, יש אלוקים שופטים בארץ" (תהלים נח 11) - הצדיקים אינם נוקמים, ואינם שמחים בנקמות, אולם הם שמחים כאשר הצדק יוצא לאור. הדבר מראה על ההשגחה האלוקית ומקדש שם שמים.
נמצאנו למדים, כי הקב"ה לא מתערב בעולמו, כל עוד נעשה צדק, אולם כאשר לא נעשה צדק, הוא מתערב. ובמקומות אחרים כתוב, שמי שמקדש שם שמים בסתר, נפרעים ממנו בגלוי, שנאמר "עדות ביהוסף שמו" (תהלים פא ו) ואילו אדם המחלל שם שמים בסתר, נפרעיםממנו בגלוי, והכל על מנת להוציא הצדק לאור. וגם דוד המלך אומר לנו בתהלים: אל תתרגש מכך שאתה רואה שהרשע מצליח, שכן עוד מעט לא תראה אותו יותר, הקב"ה יסגור איתו חשבון. "לדוד, אל תתחר במרעים, אל תקנא בעושי עוולה, כי כחציר מהרה ימלו, וכירק דשא יבולון. בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה.... ועוד מעט ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו" (תהלים לז).
גם אם הרשע הוא חזק, הקב"ה חזק ממנו - אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קינך, משם אורידך נאום ה' (עובדיה א ד)
לבסוף, נשאלת השאלה, מדוע שהקב"ה לא יהיה השופט? מדוע הוא נותן לנו את המשפטים? ונראה לי, כי הואיל וכל עניין פרשת משפטים הוא שאלות של אחריות, החל מעצם העובדה שמלמדים את העבד העברי אחריות מהי, ואת החברה בכללותה, מהי אחריות על כל פרט, וכלה בשאלות של אחריות לנזקים ולהיזקים. הדרך היחידה להשגת אדם מתוקן, או עולם מתוקן, היא לתת לתת לאנשים להיות "ראש גדול" - וחלק בלתי נפרד ממנו הוא האכיפה העצמית. כי עבדיי הם, ולא עבדים לעבדים. חופש משמעו אחריות, ואחריות מביאה לבגרות, ובגרות מביאה להתעלות, וזו תכלית האדם.
פורסם ביום רביעי, פברואר 14, 2007 בשעה 11:01 AM.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה