ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל

ביטאון קהילתי לתושבי גבעת שמואל, חידושי תורה ומידע על פעילויות, קהילות, שיעורי תורה, פעילויות חסד ועוד

בין ההפטרה לפרשה: פ' תשא – פרה
טהרת היחיד וטהרת העם
מיוחד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל מאת עמוס פריש (המאמר המלא)
פרשת פרה, השלישית בארבע הפרשיות, עוסקת בטהרת הטמאים מטומאת המת באמצעות הזאת "מי נדה" מאפר הפרה האדומה. היא נקראת כעת כדי להזכיר לעם את ההיטהרות לקראת אכילת קרבן הפסח. ההפטרה, הלקוחה מספר יחזקאל, דנה גם היא בהיטהרות מטומאה, ובה מוזכרת זריקת "מים טהורים" לטיהור העם.
אולם מכאן מתגלה ההבדל הגדול בין ההפטרה לפרשה. ההפטרה מדברת בטומאה במובן המושאל, וכוונתה לחטא (עבודה זרה ושפיכות דמים), ואילו במפטיר מדובר בטומאה ממש. בהפטרה עוד נוסף עניין אחר – חילול השם בהיות עם ישראל בגלות. ומובטח בהפטרה, שה' עצמו יפתור את שתי הבעיות: את בעיית הטומאה הוא יפתור באמצעות טיהור העם, ואת חילול שמו הוא יפתור באמצעות קידושו, וזאת בהשבת העם לארצו ובהפרחתה.
עוד שני הבדלים משמעותיים, המתחברים אל קודמיהם: א) המפטיר עוסק בטומאתו של היהודי הבודד, וההפטרה – ב"טומאת" העם. כאן אין לך אלא האדם הבודד וטומאתו הפרטית, וכאן – עם שלם החוטא בארצו, מוגלה ממנה כעונש, ואחר מושב אליה. ב) בהפטרה האדם פסיבי, וההיטהרות כולה מעשה ה' היא, הנכפה מלמעלה על העם, ואילו בפרשה האדם אקטיבי, וקיימת אף האפשרות שהאדם לא יבוא להיטהר ("ואיש אשר יטמא ולא יתחטא" וגו'). הבחנה זו יכולה להזכיר את פירוש התוי"ט לדברי ר' עקיבא בסיום מסכת יומא, "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים", שלפיו מוצגים שני יוזמים שונים של ההיטהרות – האדם עצמו; הקב"ה (ותוי"ט אף מביא את הפסוק "וזרקתי עליכם").
הבחננו הבחנה דיכוטומית חדה בין המפטיר – טומאת הגוף של היחיד, לבין ההפטרה – טומאה רוחנית של העם. והנה, באים חז"ל ומקרבים את הרחוקים. לפי המדרש, כל עניינה של פרה אדומה הוא כפרה על חטא העגל: "תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל" (תנחומא חקת, ח). נמצא שגם נושא המפטיר קשור היטב בטהרה רוחנית של העם כולו, שהיא נושא ההפטרה. ועוד עולה מכאן קישור מובהק בין פרשת השבוע, כי תשא, שבמרכזה חטא העגל, לבין המפטיר.
ומה לגבי ההבדל בשאלת האקטיביות של המיטהר? כאן נציע שתי תשובות שונות. לפי האחת, היטהרותו של האדם הבודד, שעליה מדובר במפטיר, היא באחריותו האישית של האדם. אבל היטהרותו הרוחנית של עם ישראל כולו, אם לא תבוא ביוזמת העם, תהיה מכוּונת מלמעלה, כהשגחה מיוחדת של הקב"ה על עמו, וזה עניינה של ההפטרה.
אך נציע גם דרך שונה, שלפיה גם ההבדל הזה ימוזער.
בסיום הלכות מקוואות, החותמות את ספר טהרה, מקביל רמב"ם בין טומאת הגוף לטומאת הנפש ומדגיש את כוונת הלב בהיטהרות משתיהן, וגם שם מוזכר הפסוק "וזרקתי". ייתכן שבהקשר זה מתפרש הפסוק כמבטא עזרה משמיים בעקבות פתיחת פתח התשובה מצד העם (ואפשר ש"וטהרתם" יידרש לפי זה לא כתוצאה אלא כפעולה של העם, והשוו אפשרויות הפירוש של "לפני ה' תטהרו" בויקרא ט"ז, ל). ואם כן, הרי שנתקרבו הרחוקים, כך שגם ההיטהרות שבהפטרה תהיה כרוכה בעשייה של בני העם. למרות ההקשר הפסיבי של ההיטהרות השורר בהפטרה, רמז לפעילות מצד העם נוכל למצוא בדרישה "בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל" (וראו אצל הרב מ' הירש). ונחזור לרמב"ם: גם התיאור הפסיבי "לב טהור ברא לי" וגו', שהוא פסוק הפתיחה של ספר טהרה, יכול להתפרש, מכוח חתימת הספר, כסייעתא דשמיא לתשובה שהאדם פתח בה, והבא ליטהר מסייעין אותו. בהכנות הפרט לטהרתו מטומאתו הפיזית אין לשכוח את הגאולה הרוחנית, הן של היחיד הן של העם, ויחד איתה גם גאולת שם ה' בעולם. אבינו מלכנו, עשה למען שמך הגדול והנורא שנקרא עלינו!
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »

הוסף תגובה