ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל

ביטאון קהילתי לתושבי גבעת שמואל, חידושי תורה ומידע על פעילויות, קהילות, שיעורי תורה, פעילויות חסד ועוד

הכל תלוי בגישה
מאת שי שגב - מיוחד לביטאון "ראש הגבעה - גבעת שמואל" לפרשת מטות

אחד הסיפורים הקלאסיים בפרשה הוא סיפורם של בני ראובן ובני גד, המבקשים ממשה להישאר בעבר הירדן המזרחי. ונשאלת השאלה, כיצד היתה תעוזה כזאת לבני ראובן ובני גד, לאחר שמשה מטיח בהם ביקורת נוקבת מאוד, עדיין לגשת אליו ולהציע לו שהם יבנו גדרות צאן, וערים לטפיהם, ויצאו למלחמה. הרי משה שלל את הדברים? אכן, משה מתח ביקורת נוקבת, אולם עדיין יש לעיין בפסוקים כדי לראות את הדברים בבירור, ולהשוותם לאחר מכן למהלך הדברים בספר יהושע
ומקנה רב היה לבני ראובן ... ולכן הם באים למשה: ויבאו בני-גד ובני ראובן ויאמרו אל-משה ... [רוצים להישאר בעבר הירדן המזרחי] ויאמרו אם-מצאנו חן בעיניך.... ויאמר משה לבני-גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה... ולמרות זאת בני ראובן ובני גד לא מוותרים - ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו... ואז משה מתרצה: ויאמר אליהם משה אם-תעשון את-הדבר הזה .... והייתם נקים מה' ומישראל ... ויאמר בני-גד ובני ראובן אל-משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה... ויענו בני-גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר ה' אל-עבדיך כן נעשה.
המפתח לכל הסיפור הזה, הוא האמירה - כידוע יש מספר לשונות להעברת מסר, יש לשונות קשים: דיבור [אמירה בעוצמה ובקול רם] היגד - דברים קשים, ויש אמירה, שהיא לשון רכה. במקרה שלנו, משה אומר אמנם לבני ראובן ובני גד תוכחה, אוםל הוא אומר זאת בנועם, לא בצעקה, לא בדיבור קשה, - אומר דברים קשים ביותר, אולם בדרך של אמירה. ולכן בני ראובן אוזרים עוז לבוא למשה ולהציע לו - כאשר מנהלים שיחה תרבותית אפשר לומר דברים קשים ביותר, אולם הצד השני מוכן לשמוע אותך.
***
ועתה נלך לספר יהושע: חולפות 15 שנה, בני ראובן בני גד וחצי שבט המנשה מסיימים לסייע לכיבוש ולחלוקה, והם מקימים מצבה לזכר ברית הדם בין השבטים, לזכר המלחמה יחד. אולם ישראל חושדים בבני ראובן, גד וחצי המנשה, ולכן הם רוצים לעלות עליהם למלחמה - ושימו לב מה קורה - יהושע כב:
וישובו וילכו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה מאת בני ישראל משילה אשר בארץ-כנען ללכת אל-ארץ הגלעד...ויבנו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה שם מזבח על-הירדן מזבח גדול למראה... וישמעו בני-ישראל ... ויקהלו כל-עדת בני-ישראל שלה לעלות עליהם לצבא. - ואז הם שולחים אליהם את פנחס - ושימו לב: ויבאו אל-בני-ראובן ואל-בני-גד ואל-חצי שבט-מנשה אל-ארץ הגלעד וידברו אתם לאמר. מה-המעל הזה... כאן מדברים איתם דברים קשים ביותר - והתשובה אינה מאחרת לבוא: ויענו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה וידברו את-ראשי אלפי ישראל... ונאמר נעשה-נא לנו לבנות את-המזבח לא לעולה ולא לזבח... כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דרותינו אחרינו לעבד את-עבדת ה'... חלילה לנו ממנו למרוד בה' ואז הדברים האלה היוצאים מהלב, משכנעים את פנחס ושימו לב: וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אתו את-הדברים אשר דברו בני-ראובן ובני-גד ובני מנשה וייטב בעיניהם, ויאמר פינחס ... היום ידענו כי...לא-מעלתם בה' ... והם חוזרים הביתה והכל בא על מקומו בשלום
כאן הסיפור כבר שונה לחלוטין: פנחס מגיע עם נציגי העם כאשר הם כועסים מאוד ומעוניינים לצאת למלחמה, והם לא רק מעבירים מסר קשה, אלא עושים זאת בדרך של דיבור, קרי צועקים בקול רם, וכמים הפנים לפנים - גם בני ראובן מחזירים להם דיבור היוצא מהלב, בקול רם, וכאשר פנחס שומע את הלשון החזקה והדברים היוצאים מהלב, הוא משתכנע, ואז עובר לאמירה - מדבר בפיוס ומסיים את הענין בכי טוב. הדבר ממחיש את ההבדל בין המערכה הראשונה לבין המערכה השניה - בשניהם אמרו דברים לא קלים, אולם הכל שונה בשל אופן העברת הדברים בפעם הראשונה בנחת, בפעם השניה בדיבור קשה.
ומה המוסר השכל שאנו יכולים ללמוד מכך?
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »
| הקודם »

הוסף תגובה