בס"ד
דרשת שבת בר-מצווה נעם ליפשיץ
דרשת שבת בר-מצווה נעם ליפשיץ
שבת קדש שביעי של פסח תשס"ח
הערת המערכת: דרשה זו נהגתה, נערכה ונכתבה כולה על ידי בר המצווה, נועם, ואנו מודים לו על הסכמתו לפרסם את דרשתו באתר ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
שבת שלום וחג שמח !
בקריאת התורה שזה עתה קראנו, בפרשות שקדמו לה- המתארות את יציאת מצריים ובפרשיות שאחריה המתארות את בני ישראל במדבר, ניכרת המנהיגות של משה, אהרון ושבט לוי כולו על עם ישראל החל מיציאת מצריים ועד הכניסה לארץ ישראל.
לעומת זאת, המייסד של השבט, לוי האיש, היה בין השבטים היחידים שלא בורך על ידי אביו בפרשת ויחי ואולי אפילו להיפך: יעקב אבינו ממש מקלל אותו: כך נאמר בספר בראשית מט , ה-ז
"שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורתיהם. בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תיחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב אפיצם בישראל."
בתור כהן וצאצא לשבט לוי מאד נפגעתי בשם לוי על כך שלא קיבל ברכה מאביו!
רש"י מסביר כי יעקב כועס על לשמעון ועל לוי בגלל שני חטאים:
1. רצח אנשי שכם לזה מתכוון הכתוב באומרו "הרגו איש".
2. הרצון להרוג את יוסף שכן המילה "שור" מרמזת למכירת יוסף ושחטאם של שמעון ולוי היה שהם אלו שאמרו לאחים האחרים להרוג את יוסף.
על מנת לבסס את עמדתו ששמעון ולוי הם אלו שהתכוונו להרוג את יוסף משתמש רש"י בדרך של אלימינאציה כלומר הוכחה על דרך השלילה דרך פסילת כל האפשרויות האחרות.
אם תאמר ראובן ויהודה- הרי לא הסכימו בהריגתו
ואם תאמר בני השפחות- הרי לא הייתה שנאתן שלמה שהרי נאמר והוא נער את בני בלהה
יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם.
לכן מסיק רש"י: "על כורחך שמעון ולוי הם שקראם אחים".
בנוסף לכך נראה לי שרש"י משתמש בטכניקה שמכונה "מעשים דומים" כלומר מי שהמקרא אמר שהרג את שכם, סביר להניח שיש בו גם אחריות מיוחדת גם ניסיון לרצח יוסף.
יחסו של יעקב ללוי, למרות הסברו של רש"י עורר אצלי כמה שאלות ותהיות:
שאלה ראשונה, על פי חז"ל שמעון לוי שנאו את יוסף וחשבו שיוסף מתכנן להדיח אותם מעם ישראל. ברוח זו קובע החתם הסופר שהאחים דנו אותו כדין נביא שקר. אם אכן, פעלו האחים ממטרות טובות ואפילו דנו את יוסף על פי דין, מדוע מגנה יעקב בצורה כה חריפה את מעשיהם?
בקריאת התורה שזה עתה קראנו, בפרשות שקדמו לה- המתארות את יציאת מצריים ובפרשיות שאחריה המתארות את בני ישראל במדבר, ניכרת המנהיגות של משה, אהרון ושבט לוי כולו על עם ישראל החל מיציאת מצריים ועד הכניסה לארץ ישראל.
לעומת זאת, המייסד של השבט, לוי האיש, היה בין השבטים היחידים שלא בורך על ידי אביו בפרשת ויחי ואולי אפילו להיפך: יעקב אבינו ממש מקלל אותו: כך נאמר בספר בראשית מט , ה-ז
"שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורתיהם. בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תיחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב אפיצם בישראל."
בתור כהן וצאצא לשבט לוי מאד נפגעתי בשם לוי על כך שלא קיבל ברכה מאביו!
רש"י מסביר כי יעקב כועס על לשמעון ועל לוי בגלל שני חטאים:
1. רצח אנשי שכם לזה מתכוון הכתוב באומרו "הרגו איש".
2. הרצון להרוג את יוסף שכן המילה "שור" מרמזת למכירת יוסף ושחטאם של שמעון ולוי היה שהם אלו שאמרו לאחים האחרים להרוג את יוסף.
על מנת לבסס את עמדתו ששמעון ולוי הם אלו שהתכוונו להרוג את יוסף משתמש רש"י בדרך של אלימינאציה כלומר הוכחה על דרך השלילה דרך פסילת כל האפשרויות האחרות.
אם תאמר ראובן ויהודה- הרי לא הסכימו בהריגתו
ואם תאמר בני השפחות- הרי לא הייתה שנאתן שלמה שהרי נאמר והוא נער את בני בלהה
יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם.
לכן מסיק רש"י: "על כורחך שמעון ולוי הם שקראם אחים".
בנוסף לכך נראה לי שרש"י משתמש בטכניקה שמכונה "מעשים דומים" כלומר מי שהמקרא אמר שהרג את שכם, סביר להניח שיש בו גם אחריות מיוחדת גם ניסיון לרצח יוסף.
יחסו של יעקב ללוי, למרות הסברו של רש"י עורר אצלי כמה שאלות ותהיות:
שאלה ראשונה, על פי חז"ל שמעון לוי שנאו את יוסף וחשבו שיוסף מתכנן להדיח אותם מעם ישראל. ברוח זו קובע החתם הסופר שהאחים דנו אותו כדין נביא שקר. אם אכן, פעלו האחים ממטרות טובות ואפילו דנו את יוסף על פי דין, מדוע מגנה יעקב בצורה כה חריפה את מעשיהם?
שאלה שנייה, לפחות במקרה של שכם, ברור שכוונתם הייתה טובה שכן הם רצו להגן על כבוד המשפחה ועל דינה! כך נאמר במכילתא על שירת הים:
"ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה (בראשית לד כה) והלא אחות כל השבטים היתה מה ת"ל אחי דינה אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת אחותם על שמם. "
שאלה שלישית, גם אם נקבל את העובדה שהתנהגות שמעון ולוי בשכם ובעניין יוסף היא חטא, מתעוררת בכל זאת השאלה מדוע רק הם ננזפים בגין החטאים הללו הרי האחים האחרים היו איתם בשתי הפרשיות גם של שכם וגם של מכירת יוסף. האבן עזרא (בראשית פרק לד פסוק כה) מנסה להתמודד עם הכעס המיוחד של יעקב על שמעון ולוי בהקשר לחטא שכם אומר האבן עזרא:
"וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי לדעת אחיהם עשו, דכתיב במרמה (ברא' כז, לה). ובני יעקב הם כולם, וחרה אף יעקב על שמעון ולוי, בעבור שהם הרגו אנשי שכם: "
אולם גם אם תשובתו של האבן עזרא מסבירה את הכעס המיוחד על שמעון ולוי היא מבהירה שיתר האחים לא רק שלא מנעו את הפרשיות הללו, אלא להיפך הם שיתפו פעולה. אם כן גם האחים האחרים אשמים ובכל זאת רק שמעון ולוי נענשים!
שאלה רביעית האם קללה היא לא דבר חמור מדי? ולמה בכל זאת אין שום ברכה לשמעון ולוי. האם זו הדרך של אב להיפרד מילדיו.
שאלה אחרונה, אם לוי הוא באמת הגרוע מבין האחים עד כדי כך שאין הוא מקבל ברכה מאביו איך בסופו של דבר הוא יוצא שבט כזה מוצלח?
כמו שרואים במקרים הבאים:
1. על פי חז"ל שבט לוי הוא האחרון השבטים ששרד ועל פי תיאור חז"ל הוא הפך להיות האחרון והמחזיק של הדור
2. בני לוי לא חטאו בחטא העגל ועל פי רש"י גם לא בחטא המרגלים.
3. משה ואהרון מנהיגי בני ישראל במדבר הם משבט לוי
4. שבט לוי והכהנים זוכים לעבוד את ה' בבית המקדש.
אני חושב שדווקא השאלות והתמיהות שברכת יעקב מעוררת יכולות לפתוח פתח להבנה עמוקה יותר של מהות שבט לוי , חטאו ופתרונו.
לוי מהתחלה לא היה בדרגה נחותה. להיפך, מתחילתו לוי היה בעל מעלות גדולות. הוא היה מנהיג, קנאי ודואג לאחותו, למשפחתו ולקדוש ברוך הוא.
חטאיו של לוי לא היו חטאים רגילים הנובעים ממקום של חולשה, העדר יראת שמיים או תאווה. להיפך, הם היו חטאים שבאים ממקום של קנאות למשפחה (כמו במקרה של חטא שכם), או מרצון לשמור את עצמו ואת אחיו מהדחה מעם ה' (כמו במקרה של יוסף).
אבל דווקא המעלות הגדולות של לוי מוליכות אותו בסופו של דבר להתנהגויות החמורות ביותר של חוסר משמעת לאב, חוסר יושר , שנאה, רצח של חפים מפשע ובסופו של דבר אפילו ניסיון לרצח במשפחה. לכן, דווקא בגלל המעלה המיוחדת של לוי ומניעיו הטהורים לכאורה של החטא היה צריך יעקב לנקוט בצעד דרסטי שיבהיר ללוי כמה חמורה עלולה להיות ההשלכה של קנאות לא מבוקרת. העדר הברכה אם כן הוא אמצעי חינוכי שנועד לסמן ללוי כיצד יוכל להשתפר ולרתום את הכוחות העצומים שיש בו להנהגה של עם ישראל.
הפרשנות החינוכית של "קללת יעקב לשמעון ולוי" מיישבת את כל הקושיות שבהן פתחנו:
א. היא עונה על שתי השאלות הראשונות, העוסקות באי ההתחשבות בכוונה הטובה של האחים. פרשנותנו מבהירה מדוע הכוונות הטובות של שמעון ולוי בנושא שכם ובנושא יוסף לא היו סיבה להקלה בכעס אלא להיפך הן מחייבות את יעקב להביע את כעסו באופן חריף כדי להבהיר לשמעון ולוי עד כמה כוונות טובות עלולות להיות מסוכנות.
ב, פרשנותנו עונה לשאלה השלישית העוסקת בסיבת הכעס המיוחד על שמעון ולוי לעומת יתר השבטים. היא מבהירה שדווקא בשל מעלתם המיוחדת על פני השבטים הם נדרשו לחינוך מיוחד.
ג, בהקשר לשאלה הרביעית בדבר העדר "השלמה" בין יעקב לבניו. פרשנותנו החינוכית משתלבת היטב עם עמדתו של רש"י לפיה בסופו של דבר יעקב לא נפרד מילדיו כולל שמעון ולוי בכעס אלא דווקא בברכה. כך אומר רש"י בעקבות חז"ל:
רש"י בראשית פרק מט פסוק כח:
"יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע:"
רש"י בראשית פרק מט פסוק כח:
"יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע:"
יתרה מזו, על פי פרשנותנו ההפצה של בני לוי בקרב בני ישראל אינה חלק מן העונש. להיפך, היא אפילו ברכה. ברוח זו, נאמר במדרש: כתר יונתן דברים פרק י פסוק ט:
"בעבור כן לא היה לשבט של לוי חלק ונחלה עם אחיו מתנה שנתן לו ה' הם נחלתו כמו שׁדִבר ה' אלהיכם לו:"
לבסוף, מובהר היטב המתח בין הכעס על שמעון ולוי לבין העובדה שבסופו של דבר לוי האדם ולוי השבט היו שבט מוצלח ביותר. מראש, הכעס על לוי אינו נובע מנחיתותו אלא להיפך ממעלתו היה צורך באקט חינוכי כדי לרתום מעלה זו לדרך הנכונה. חינוך זה הצליח וכך:
לוי הופך להיות למחזיק את הדור,
משה ואהרון הופכים למנהיגי הדור,
אהרון אוהב שלום ורודף שלום.
בעוד שלוי ושמעון נודעו דווקא בדמם החם ובקנאותם, ערי הלווים שימשו כהרי מקלט להגנת רוצחים בשוגג מפני קנאותם של גואלי הדם.
לצד זאת נשמרת קנאותם של בני לוי כאשר הדבר נצרך ונדרש.
כך פנחס הורג את זמרי בן סלוא וזוכה לשבח על כך שקנא את קנאת ה'.
כך בפרשת העגל משבחים את בני לוי על קנאותם כנגד העובדים לעגל.
לבסוף, מובהר היטב המתח בין הכעס על שמעון ולוי לבין העובדה שבסופו של דבר לוי האדם ולוי השבט היו שבט מוצלח ביותר. מראש, הכעס על לוי אינו נובע מנחיתותו אלא להיפך ממעלתו היה צורך באקט חינוכי כדי לרתום מעלה זו לדרך הנכונה. חינוך זה הצליח וכך:
לוי הופך להיות למחזיק את הדור,
משה ואהרון הופכים למנהיגי הדור,
אהרון אוהב שלום ורודף שלום.
בעוד שלוי ושמעון נודעו דווקא בדמם החם ובקנאותם, ערי הלווים שימשו כהרי מקלט להגנת רוצחים בשוגג מפני קנאותם של גואלי הדם.
לצד זאת נשמרת קנאותם של בני לוי כאשר הדבר נצרך ונדרש.
כך פנחס הורג את זמרי בן סלוא וזוכה לשבח על כך שקנא את קנאת ה'.
כך בפרשת העגל משבחים את בני לוי על קנאותם כנגד העובדים לעגל.
כפי שמסביר רש"י דברים פרק לג פסוק ט :
"ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו - כשחטאו בעגל ואמרתי (שמות לב, כו) מי לה' אלי, נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל, או את אחיו מאמו, או את בן בתו, וכן עשו."
וכמובן הקריאה מי לה' אלי, מזכירה לכולם גם את מלחמתם של החשמונאים כנגד המתייוונים.
עדיין צריך לזכור שלפתח חטאת רובץ ובמספר מקרים במהלך ההיסטוריה הקנאות הלא מבוקרת והשלילית מתפרצת.
כך למשל, פנחס בספר יהושע כמעט גרר את בני ישראל למלחמה לא מוצדקת עם שניים וחצי השבטים כאשר חשד בהם לשוא שעבדו עבודה זרה.
במסכת יומא מסופר על כהנים שדחפו זה את זה ובמקרה אחד קיצוני אף רצחו זה את זה כדי לזכות במרוץ להקרבת קרבן.
נדרשת אם כן עבודה שיטתית ועקבית ואהבת ישראל גדולה כדי לרתום את הקנאות ואת התשוקה הדתית לכיוונים הראויים והנכונים.
רציתי לסיים בנימה אישית, בר מצווה הוא טקס התבגרות. במסגרת ההתבגרות האדם מתחקה אחר שורשיו ויסודותיו.
דרשה זו שעסקה בשורשי ככהן וכבן לשבט לוי לימדה אותי על היתרונות שבקנאות אך גם על הסכנות שבה. היא לימדה אותי על אהבת ישראל
היא עסקה גם בחשיבות החינוך בנושא זה ברצוני לחתום.
אני מודה להורים שלי על כך שמצד אחד הם נותנים לי מקום לביטוי אישי אך מצד שני הם גם מכוונים אותי. אני מודה להם על החיזוקים והשבחים שהם נותנים לי אך גם על כך שהם יודעים לתת ביקורת מתי שאני הולך בדרכים הלא נכונות ואני מקווה שימשיכו כך בעתיד.
לסיום ברצוני להקדיש דרשה זו לזכרה של סבתי ציפורה ז"ל אישה ששילבה אהבה קנאית למשפחה עם דרכי נעם ורדיפת שלום אשר לא זכתה להגיע ליום מרגש זה.
שבת שלום וחג שמח!
עדיין צריך לזכור שלפתח חטאת רובץ ובמספר מקרים במהלך ההיסטוריה הקנאות הלא מבוקרת והשלילית מתפרצת.
כך למשל, פנחס בספר יהושע כמעט גרר את בני ישראל למלחמה לא מוצדקת עם שניים וחצי השבטים כאשר חשד בהם לשוא שעבדו עבודה זרה.
במסכת יומא מסופר על כהנים שדחפו זה את זה ובמקרה אחד קיצוני אף רצחו זה את זה כדי לזכות במרוץ להקרבת קרבן.
נדרשת אם כן עבודה שיטתית ועקבית ואהבת ישראל גדולה כדי לרתום את הקנאות ואת התשוקה הדתית לכיוונים הראויים והנכונים.
רציתי לסיים בנימה אישית, בר מצווה הוא טקס התבגרות. במסגרת ההתבגרות האדם מתחקה אחר שורשיו ויסודותיו.
דרשה זו שעסקה בשורשי ככהן וכבן לשבט לוי לימדה אותי על היתרונות שבקנאות אך גם על הסכנות שבה. היא לימדה אותי על אהבת ישראל
היא עסקה גם בחשיבות החינוך בנושא זה ברצוני לחתום.
אני מודה להורים שלי על כך שמצד אחד הם נותנים לי מקום לביטוי אישי אך מצד שני הם גם מכוונים אותי. אני מודה להם על החיזוקים והשבחים שהם נותנים לי אך גם על כך שהם יודעים לתת ביקורת מתי שאני הולך בדרכים הלא נכונות ואני מקווה שימשיכו כך בעתיד.
לסיום ברצוני להקדיש דרשה זו לזכרה של סבתי ציפורה ז"ל אישה ששילבה אהבה קנאית למשפחה עם דרכי נעם ורדיפת שלום אשר לא זכתה להגיע ליום מרגש זה.
שבת שלום וחג שמח!
פורסם ביום חמישי, מאי 01, 2008 בשעה 4:36 אחה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה