כיצד מבשרים בשורה טובה?
לפרשת ויגש, מיוחד לבטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל מאת שי שגב
חז"ל עמדו על כך ש"כשם שמברך על הטובה כך צריך לברך על הרעה" באותה מידה, כשם שמודיעים על הרעה, כך צריך להודיע על הטובה. במה דברים אמורים? כפי שצריך להודיע על בשורה רעה באופן מחושב, על מנת שהדברים לא יגרמו נזק לשומעם, הוא הדין באמירת בשורה טובה, אשר יכולה לגרום לאותם אפקטים שגורמת בשורה רעה. הרמב"ן עומד על כך שבשורה טובה מרחיבה את לבו של אדם וגורמת לבריחת דם והאדם עלול לקבל התקף
בפרשה שלנו האחים באים ומספרים ליעקב שיוסף חי ויעקב לא מאמין להם: ויפג ליבו. המפרשים מתארים כל אחד את הסיטואציה באופן שונה:
הפסוקים:בראשית מה כה-כז
ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל-יעקב אביהם. ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי-הוא משל בכל-ארץ מצרים ויפג לבו כי לא-האמין להם. וידברו אליו את כל-דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את-העגלות אשר-שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם.
הדגש הוא כאן על המלה "ויפג"
רש"י: ויפג לבו - נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן
מדוע יעקב לא האמין? נראה כי לא האמין לדבר שקשה להאמין לו. אולם יודעים אנו שהוא מאן להינחם, וחז"ל אומרים שהדבר מעיד על כך שהוא לא האמין שהוא מת. אם כך, מדוע גם עתה לא האמין? נראה לפרש 2 פירושים לכך: הראשון, אם עכשיו הוא חי, הדבר מעיד לכאורה ששקרו לו לפני 20 שנה, כאשר אמרו לו שיוסף טורף. אם שיקרתם אותי אז , למה שאאמין לכם היום? אור החיים הולך בכיוון זה, וסובר כי יוסף מצא לכך פתרון - כאשר אמר שלא רק עיניכם הרואות, אלא גם עיני אחי בנימין - מדוע חזר על הדברים, נראה כי בנימין לא שיקר לאביו וממנו הוא יקבל את אמינות הדברים. הפרוש השני שלא האמין להם, הוא שיעקב חשש מאוד, שאם יוסף הפך להיות מלך במצרים, המלאה טומאה - מה זה אומר עליו? אילו עבירות היה צריך לעבור כאשר סלל את הדרך לפסגה? נקודת המוצא של יעקב הינה כי כל פוליטיקאי צריך להתפשר עם מצפונו בדרך לפסגה - ואם כן, יוסף הוא כבר לא אותו יוסף. לשם כך האחים פירטו את הדברים והראו לו את העגלות - וידועים דברי רש"י: כי עגלות אלו היו סימן ליעקב כי יוסף לא שכח את תלמודו.
נראה את הרמב"ן ההולך בכיוון אחר:
ויפג לבו - נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן, .... לשון רש"י. ואיננו נכון, כי לשון פוגה שביתה וביטול, כמו אל תתני פוגת לך (איכה ב יח), וכן עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות (שם ג מט), שנגרה תמיד מאין שביתה והפסק, וכן מפיגין טעמן, שמפזרין אותו ומתבטל. וכן על כן תפוג תורה (חבקוק א ד), תבטל ותפסק: וגם זה, ויפג לבו, שנתבטל לבו ופסקה נשימתו, כי פסקה תנועת הלב והיה כמת. וזה הענין ידוע בבוא השמחה פתאום, והוזכר בספרי הרפואות כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח, שיתעלפו רבים מהם בבוא להם שמחה בפתע פתאום, כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום, והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו: והנה נפל הזקן כמת. ואמר כי לא האמין להם, להגיד שעמד זמן גדול מן היום והוא שוכב דומם בעבור שלא האמין להם, כי הידוע בעלוף הזה שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה ההיא עד שתקבע בו בנחת רוח, וזה טעם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות, כי היו צועקים באזניו דברי יוסף ומביאים לפניו העגלות, אז שבה רוחו אליו וחזרה נשימתו וחיה, וזהו ותחי רוח יעקב אביהם:
לדעתו של הרמב"ן אם כן, יעקב עבר התקף לב, או ארוע לב, או הלם, ונפל על המיטה. וכיצד האחים השיבו את נפשו, כאשר צעקו אליו, חזרו על הדברים לאט לאט, חזרו על הפרטים הקטנים עד שיכול היה לקבל את הדברים ולהאמין.
גישה שלישית היא גישתו של אור החיים:
אור החיים הקדוש אומר הפוך - אסור היה לאחים לומר את הדברים ליעקב במכה אחת, ולכן הם אמרו לו בשלבים - קודם כל הם באו לאבא ואמרו "יש לנו בשורות טובות" ואז הלב שלו התרחב קצת; שאל אותם מהן הבשורות הטובות: אמרו - הינה, בנימין חזר. "ברוך ה'". ואח"כ אמרו, יש לנו עוד בשורות טובות. ומהן? גם שמעון חזר. יופי, השיב יעקב, ולבו התרחב עוד קצת. ואז אמרו, יש לנו עוד בשורות טובות. ומה? אמרו "גם יוסף חי". וואוו! איזה יופי, ולבו התרחב עוד קצת. ואז אמרו "יש לנו עוד בשורה" ושוב התרחב לבבו: לא רק שיוסף חי, אלא שהוא גם שליט במצרים - ויעקב לא יכול היה להאמין, ואז פירטו את הדברים, והראו את העגלות, והוא האמין. וסימן לאור החיים בדבר - המלה עוד - אלא תקרא ביחד "עוד יוסף חי" אלא קרא: "עוד", (יש לנו עוד מה לומר) - "יוסף חי"
לסיכום -
אסור לספר בשורה טובה ב"מכה אחת" אם כן מה נעשה?
א. לספר אותה בשלבים שלבים ולהכין את האדם.
ב. לספר את העניין בפרטי פרטים, על מנת שיוכל לקבל ולעכל.
ג. לחזור על הדברים עד שיהיו מתקבלים על הלב
ד. למצוא מה גורם לאדם שלא להאמין ולהוכיח לו (הדבר מתקשר להסברנו את פירוש רש"י)