טורא בטורא פגע- יוסף ויהודה, מי ראוי למלכות?
נמסר לבטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י דר. מירון יהושע לפרשת "ויגש"
ביוסף הצדיק נשקפו כל המידות הטובות והקרינו יופי פנימי וחיצוני. יוסף עמד בכל הניסיונות במצריים, הפך למשנה למלך ומשביר לכל מצרים, הציל את בית יעקב מהרעב, ועד יום פטירת אביו לא גילה לו יוסף על מכירתו לעבדות ע"י אחיו. יוסף הצדיק אם כן לכאורה הוא המתאים ביותר למלכות.
לעומתו יהודה לכאורה ניכשל בחטא כמה פעמים. הוא ניכשל בחטא מכירת יוסף, ניכשל בחינוך ילדיו שמתו ער ואונן, ונכשל במעשה תמר. לכן שאלו התלמידים לר' טרפון ביבנה: מפני מה זכה יהודה למלכות? אמר להם מפני שהודה במעשה תמר! בסיום מעשה תמר מודה יהודה" וַיאמֶר צָדְקָה מִמֶּנּי". ביטל יהודה את עצמו לגמרי מפני האמת, ולא חס על כבודו ועל מעמדו. ובכך זכה למלכות שכן עיקר האזהרה למלך היא שלא ירום לבבו מאחיו.
על יוסף ראו את היופי והצדיקות יותר מאשר על יהודה? בחוכמתו, בזוהר אישיותו ובגינוני המלכות החיצוניים שלו, מתאים לפיכך יוסף לשמש כמנהיג האומה כלפי אומות העולם. ולכן נאמר "והיה בית יוסף להבה ובית עשיו לקש" שכן מי כמו יוסף מתאים להתמודדות כמנהיג בעת מלחמה עם הגויים. אבל דווקא בגלל תכונותיו אלו יראו ממנו אחיו, ומי שאינו מקובל על אחיו לא יוכל למלוך עליהם באופן קבוע. מה שאין כן יהודה שביטל את עצמו לגמרי, אין לו גינוני מלכות, לכן למרות שהוא עצמו כביכול ניכשל כמה פעמים בחטא, דווקא בו מתגלה השכינה בגלוי בפרהסיה ובאופן בלתי מוגבל. ואומר השפת אמת שבשם יהודה יש האות דל"ת המרמזת על דלות, ובגלל שפלותו זכה שכל שם הוי"ה יהיה טבוע בו. אישיותו המתפתחת של יהודה, ונכונותו ללמוד מהחטא ולתקן את דרכיו בפרהסיה תוך מחילה על כבודו, מגיעה לשיא בפרשתנו עת לוקח יהודה אחריות ונכנס לעימות חריף עם המשנה למלך מצרים, על חירותו של בנימין. התפתחות זו מבטא יעקב בתארו את יהודה בהתחלה כגּוּר אַרְיֵה ואח''כ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא. לכן בעוד יוסף בונה לבית יעקב בית פיסי במצרים, דווקא יהודה נשלח לארץ גושן כדי להקים בית מדרש ולהכין את הבית הרוחני.
גישת יהודה, היא היחידה שמאפשרת שמבטיחה שלא ירום לבבו מאחיו. את יהודה הובילה גישה זו למעמד של מנהיג נצחי: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". נחשון בן עמינדב מצאצאי יהודה למד מזקנו לקחת אחריות וקפץ ראשון לים סוף. חור משבט יהודה, בנם של מרים וכלב, לוקח אחריות ומנסה למנוע את חטא העגל תוך הקרבת חייו. כלב בן יפונה עצמו מנסה למנוע את הליכת העם בעצת המרגלים תוך סיכון נפשו. ומעל כל צאצאי יהודה מתרומם דוד המלך, שגם הוא הודה מיד בטעות ולא נסה להמציא תירוצים במעשה בת שבע, וכמלך מעולם לא גבה לבו ותמיד התייחס אל עצמו בפרופורציות הנכונות ללא גינוני מלכות. לכן הובטח לדוד כי לא תסור המלכות מזרעו לעולם "עַד כִּי-יָבא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" דהיינו לפי חז''ל, עד בוא משיח בן דוד.
יחד עם זאת, אנו מוצאים שגם ליוסף נותן יעקב אבינו כתר מלכות, ואומר לו "בִּרְכת אָבִיךָ ... תִּהְיֶיןָ לְראשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו", מהו "נזיר אחיו"? מפרשים הרשב"ם וספורנו, מלך על אחיו. איך זה מתיישב עם ההבטחה "לא יסור שבט מיהודה"? נראה שהכוונה היא שיוסף וזרעו יהיה להם "מלכות לשעה", מלכות כשמתעורר הצורך למאבק נגד אומות העולם. יוסף היה מלך לשעה במצרים. יהושע בן נון מצאצאי אפריים בן יוסף היה מנהיג לשעה בכיבוש הארץ. גדעון משבט מנשה בן יוסף היה מנהיג לשעה על מנת להציל את העם מידי המדיינים. ירבעם בן נבט משבט אפרים היה מלך לשעה על עשרת השבטים בעקבות כשלון רחבעם בן שלמה. ולימדונו חז"ל שכשם שיוסף נתגלגל למצרים "כי למחיה שלחני לפניכם", כך גם בואו של משיח בן יוסף, שלב השחרור משעבוד מלכויות ותחיית האומה העצמאית בארצה, יהיה שלב של מלכות לשעה. רק בסיום שלב חיוני זה יגיע אי"ה משיח בן דוד שיביא לגאולה רוחנית שלמה של העם, ולבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
נמסר לבטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י דר. מירון יהושע לפרשת "ויגש"
ביוסף הצדיק נשקפו כל המידות הטובות והקרינו יופי פנימי וחיצוני. יוסף עמד בכל הניסיונות במצריים, הפך למשנה למלך ומשביר לכל מצרים, הציל את בית יעקב מהרעב, ועד יום פטירת אביו לא גילה לו יוסף על מכירתו לעבדות ע"י אחיו. יוסף הצדיק אם כן לכאורה הוא המתאים ביותר למלכות.
לעומתו יהודה לכאורה ניכשל בחטא כמה פעמים. הוא ניכשל בחטא מכירת יוסף, ניכשל בחינוך ילדיו שמתו ער ואונן, ונכשל במעשה תמר. לכן שאלו התלמידים לר' טרפון ביבנה: מפני מה זכה יהודה למלכות? אמר להם מפני שהודה במעשה תמר! בסיום מעשה תמר מודה יהודה" וַיאמֶר צָדְקָה מִמֶּנּי". ביטל יהודה את עצמו לגמרי מפני האמת, ולא חס על כבודו ועל מעמדו. ובכך זכה למלכות שכן עיקר האזהרה למלך היא שלא ירום לבבו מאחיו.
על יוסף ראו את היופי והצדיקות יותר מאשר על יהודה? בחוכמתו, בזוהר אישיותו ובגינוני המלכות החיצוניים שלו, מתאים לפיכך יוסף לשמש כמנהיג האומה כלפי אומות העולם. ולכן נאמר "והיה בית יוסף להבה ובית עשיו לקש" שכן מי כמו יוסף מתאים להתמודדות כמנהיג בעת מלחמה עם הגויים. אבל דווקא בגלל תכונותיו אלו יראו ממנו אחיו, ומי שאינו מקובל על אחיו לא יוכל למלוך עליהם באופן קבוע. מה שאין כן יהודה שביטל את עצמו לגמרי, אין לו גינוני מלכות, לכן למרות שהוא עצמו כביכול ניכשל כמה פעמים בחטא, דווקא בו מתגלה השכינה בגלוי בפרהסיה ובאופן בלתי מוגבל. ואומר השפת אמת שבשם יהודה יש האות דל"ת המרמזת על דלות, ובגלל שפלותו זכה שכל שם הוי"ה יהיה טבוע בו. אישיותו המתפתחת של יהודה, ונכונותו ללמוד מהחטא ולתקן את דרכיו בפרהסיה תוך מחילה על כבודו, מגיעה לשיא בפרשתנו עת לוקח יהודה אחריות ונכנס לעימות חריף עם המשנה למלך מצרים, על חירותו של בנימין. התפתחות זו מבטא יעקב בתארו את יהודה בהתחלה כגּוּר אַרְיֵה ואח''כ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא. לכן בעוד יוסף בונה לבית יעקב בית פיסי במצרים, דווקא יהודה נשלח לארץ גושן כדי להקים בית מדרש ולהכין את הבית הרוחני.
גישת יהודה, היא היחידה שמאפשרת שמבטיחה שלא ירום לבבו מאחיו. את יהודה הובילה גישה זו למעמד של מנהיג נצחי: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". נחשון בן עמינדב מצאצאי יהודה למד מזקנו לקחת אחריות וקפץ ראשון לים סוף. חור משבט יהודה, בנם של מרים וכלב, לוקח אחריות ומנסה למנוע את חטא העגל תוך הקרבת חייו. כלב בן יפונה עצמו מנסה למנוע את הליכת העם בעצת המרגלים תוך סיכון נפשו. ומעל כל צאצאי יהודה מתרומם דוד המלך, שגם הוא הודה מיד בטעות ולא נסה להמציא תירוצים במעשה בת שבע, וכמלך מעולם לא גבה לבו ותמיד התייחס אל עצמו בפרופורציות הנכונות ללא גינוני מלכות. לכן הובטח לדוד כי לא תסור המלכות מזרעו לעולם "עַד כִּי-יָבא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" דהיינו לפי חז''ל, עד בוא משיח בן דוד.
יחד עם זאת, אנו מוצאים שגם ליוסף נותן יעקב אבינו כתר מלכות, ואומר לו "בִּרְכת אָבִיךָ ... תִּהְיֶיןָ לְראשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו", מהו "נזיר אחיו"? מפרשים הרשב"ם וספורנו, מלך על אחיו. איך זה מתיישב עם ההבטחה "לא יסור שבט מיהודה"? נראה שהכוונה היא שיוסף וזרעו יהיה להם "מלכות לשעה", מלכות כשמתעורר הצורך למאבק נגד אומות העולם. יוסף היה מלך לשעה במצרים. יהושע בן נון מצאצאי אפריים בן יוסף היה מנהיג לשעה בכיבוש הארץ. גדעון משבט מנשה בן יוסף היה מנהיג לשעה על מנת להציל את העם מידי המדיינים. ירבעם בן נבט משבט אפרים היה מלך לשעה על עשרת השבטים בעקבות כשלון רחבעם בן שלמה. ולימדונו חז"ל שכשם שיוסף נתגלגל למצרים "כי למחיה שלחני לפניכם", כך גם בואו של משיח בן יוסף, שלב השחרור משעבוד מלכויות ותחיית האומה העצמאית בארצה, יהיה שלב של מלכות לשעה. רק בסיום שלב חיוני זה יגיע אי"ה משיח בן דוד שיביא לגאולה רוחנית שלמה של העם, ולבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
פורסם ביום חמישי, דצמבר 28, 2006 בשעה 10:45 AM.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה