מצווה חביבה
קטעים מדרשת בר המצווה של דביר גרינברג נ"י
פרשת וישב, א' דחנוכה
...זה עתה קראתי בפרשת הנשיאים בעניין חנוכה. חז"ל חיבבו מאוד את מצוות נר חנוכה ולמרות שהיא מדרבנן, אנו מברכים עליה: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק... שואלת הגמרא: היכן ציוונו? והתשובה: לדעה אחת מ"לא תסור", ולדעה שנייה: "שאל אביך ויגדך".
חביבות המצווה בעיני חז"ל היא כה גדולה, שיש בחנוכה דין "הרואה", כלומר מי שאינו יכול להדליק ורואה נרות חנוכה, מברך עליהם, ואילו בשאר המצוות- כגון לולב וסוכה, שם לא תיקנו חז"ל ברכה לרואה. אומרים על כך התוספות במקום, משום חביבות הנס.
וכבר כתב הרמב"ם בהלכות חנוכה "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו, ולוקח שמן ונרות ומדליק."
ידוע שלשון הרמב"ם מאוד מדוקדקת. ותמוה, מדוע מציין הרמב"ם את חביבות המצווה בגוף ההלכות וחיובי המצוות? ועוד, מה שייך לומר במצוות התורה שהם חביבות? הלא כל המצוות נתן לנו ה' יתברך באהבה ובחיבה, אם כן - מה היא אותה חביבות מיוחדת?
ראיתי בדרשותיו של האדמו"ר מסלונים, בספרו "נתיבות שלום" שכותב: נר חנוכה מצוותה למטה מעשרה טפחים. למרות, שהגמרא בסוכה אומרת שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים. ונבאר העניין: ידוע, ששבת היא בבחינה שהקב"ה מעלה את היהודי אליו למעלה להיכלו, לעומת ימים טובים, שהם בבחינה שהקב"ה יורד אלינו, ע"י ישראל שמקדשים את הזמנים.
בחנוכה, כאשר שהו ישראל בשפל המדרגה - גשמית ורוחנית, דווקא אז ניתנה להם הארה ניסית, שהשכינה ירדה למטה מ-10 טפחים, לבל ידח ממנו אף יהודי. לכן, מצוות חנוכה כל-כך חביבה שבה מצוות ההדלקה פחות מ-10 טפחים, ובפתח הבית, בו מתגלה גודל החביבות שהקב"ה יורד בשביל ישראל כביכול למקומות הנידחים ביותר- ומאיר להם.
מופיע בתחילת הפרשה הפס':"והבור ריק אין בו מים" אומר רש"י ע"פ המדרש: לשם מה הכפילות? הרי, אם הבור ריק בודאי שאין בו מים?! אלא ש-מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו. אומרים על כך בעלי המוסר: אין מים אלא תורה, אם אין באדם תורה, ממילא רוחות רעות של נחשים ועקרבים נכנסות בו, אין מצב של ריק, וואקום כל מה שלא מלא ברוחניות התורה ממילא מתמלא ביצר הרע ובמידות רעות.
אולם חג החנוכה מלמד אותנו, כי גם כאשר יהודי ח"ו התמלא ביצר הרע ובמידות רעות, עדיין אין לומר נואש, זה כוחו של חג החנוכה, המגיע לכל יהודי באשר הוא.
...
שבת שלום וחנוכה שמח!
קטעים מדרשת בר המצווה של דביר גרינברג נ"י
פרשת וישב, א' דחנוכה
...זה עתה קראתי בפרשת הנשיאים בעניין חנוכה. חז"ל חיבבו מאוד את מצוות נר חנוכה ולמרות שהיא מדרבנן, אנו מברכים עליה: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק... שואלת הגמרא: היכן ציוונו? והתשובה: לדעה אחת מ"לא תסור", ולדעה שנייה: "שאל אביך ויגדך".
חביבות המצווה בעיני חז"ל היא כה גדולה, שיש בחנוכה דין "הרואה", כלומר מי שאינו יכול להדליק ורואה נרות חנוכה, מברך עליהם, ואילו בשאר המצוות- כגון לולב וסוכה, שם לא תיקנו חז"ל ברכה לרואה. אומרים על כך התוספות במקום, משום חביבות הנס.
וכבר כתב הרמב"ם בהלכות חנוכה "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו, ולוקח שמן ונרות ומדליק."
ידוע שלשון הרמב"ם מאוד מדוקדקת. ותמוה, מדוע מציין הרמב"ם את חביבות המצווה בגוף ההלכות וחיובי המצוות? ועוד, מה שייך לומר במצוות התורה שהם חביבות? הלא כל המצוות נתן לנו ה' יתברך באהבה ובחיבה, אם כן - מה היא אותה חביבות מיוחדת?
ראיתי בדרשותיו של האדמו"ר מסלונים, בספרו "נתיבות שלום" שכותב: נר חנוכה מצוותה למטה מעשרה טפחים. למרות, שהגמרא בסוכה אומרת שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים. ונבאר העניין: ידוע, ששבת היא בבחינה שהקב"ה מעלה את היהודי אליו למעלה להיכלו, לעומת ימים טובים, שהם בבחינה שהקב"ה יורד אלינו, ע"י ישראל שמקדשים את הזמנים.
בחנוכה, כאשר שהו ישראל בשפל המדרגה - גשמית ורוחנית, דווקא אז ניתנה להם הארה ניסית, שהשכינה ירדה למטה מ-10 טפחים, לבל ידח ממנו אף יהודי. לכן, מצוות חנוכה כל-כך חביבה שבה מצוות ההדלקה פחות מ-10 טפחים, ובפתח הבית, בו מתגלה גודל החביבות שהקב"ה יורד בשביל ישראל כביכול למקומות הנידחים ביותר- ומאיר להם.
מופיע בתחילת הפרשה הפס':"והבור ריק אין בו מים" אומר רש"י ע"פ המדרש: לשם מה הכפילות? הרי, אם הבור ריק בודאי שאין בו מים?! אלא ש-מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו. אומרים על כך בעלי המוסר: אין מים אלא תורה, אם אין באדם תורה, ממילא רוחות רעות של נחשים ועקרבים נכנסות בו, אין מצב של ריק, וואקום כל מה שלא מלא ברוחניות התורה ממילא מתמלא ביצר הרע ובמידות רעות.
אולם חג החנוכה מלמד אותנו, כי גם כאשר יהודי ח"ו התמלא ביצר הרע ובמידות רעות, עדיין אין לומר נואש, זה כוחו של חג החנוכה, המגיע לכל יהודי באשר הוא.
...
שבת שלום וחנוכה שמח!
צוות בטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל מאחל לדביר ולמשפחתו הרבה אושר ונחת, ולעלות מעלה מעלה, מעל עשרה טפחים ושתהיה "שלהבת עולה מאליה".
פורסם ביום שני, דצמבר 18, 2006 בשעה 10:49 AM.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה