עוד עצה למלחמה ביצר
לפרשת צו ולחג הפסח, מאת שי שגב עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
הפרשה פותחת בציווי לאהרון ולבניו, לערוך עצים על המזבח בבוקר ולהקריב את קרבן העולה. ואומרים על כך חז"ל (אחד הפירושים) - אין צו אלא לשון זירוז, ומדוע זירוז - כי יש כאן חיסרון כיס. ומדוע? מכיוון שהכהנים צריכים לקום מוקדם בבוקר ולהקריב את קרבן העולה ולשים עצים, אולם לא יוצא להם כלום מכך, שכן העולה מוקרבת כליל לה'. וקשה פירוש זה - אמנם הכהנים לא מרוויחים כלום, אולם חיסרון כיס למה לנו? הרי כל שיוצא מהם הוא מאמץ כביכול מיותר אולם לא נחסר כיסם, לכל היותר ניתן לומר שהם לא מרוויחים, או מפסידים את התור להקרבת השלמים (שממנו הם מקבלים נתח יפה), אולם לא מוציאים כסף מכיסם? זאת ועוד: הכהנים הם צדיקים, ומצויים במקדש ונהנים מזיו השכינה, כיצד ניתן לומר שיתעצלו במלאכת הקודש?
אלא שחז"ל מלמדים אותנו כאן יסוד גדול מאוד: כל אחד הוא רק בן אדם, אפילו הצדיק הגדול ביותר. וגם אותו צריך לזרז. וכל אדם רואה אי קבלת רווח, כהפסד ממש. ולכן למרות שהוא רואה פני שכינה, גם אותו צריך לזרז. גם צדיק צריך שומרים, אדרבה - יצרו גדול יותר. וידוע על צדיקים שמינו להם "שומרי ראש צמודים", פשוטו כמשמעו
נקודה זו רואים אנו גם בפרשת תצווה - משה יצווה את בני ישראל להביא שמן זית זך - ומדוע צריך לצוות? הרי העם מיהר להביא תרומה למשכן, עד כי היה צריך להפסיק אותם? אלא, טבע אנוש הוא שהאדם רוצה הנצחה, רוצה תמורה בעד התרומה. ואם אינו מקבל, הוא מרגיש שתרם לשווא. תרומה צנועה של קצת שמן, "לא נספרת" לא רואים אותה, לא תהיה הנצחה, ולכן אנשים רואים זאת כהפסד. ולכן יש לצוות אותם!
ועוד יסוד גדול למדנו כאן - במקום שבו יש בעיה שהיצר מעכב ואומר לך - מדוע צריך לשלם כל כך הרבה? מה יוצא לך מזה? למה לקנות הכשר מהודר? למה להשקיע במצווה? למה לתת צדקה - העצה היא לא להתמהמה! אלא להזדרז - לרוץ ולעשות את המצווה - כלשון חז"ל - לא להחמיץ את המצוות. זהו הסוד של מלאכי השרת - ואומרת הגמרא "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע" ונאמר "עמא פזיזא" מהי בחינת הפזיזות - אלא שיש דברים שצריך לעשות מהר, ורק אחר כך לחשוב, אחרת אם תחשוב, לא תעשה! זהו סוד הזריזות, אם תיתן ליצר הרע לשקול איתך אם לקיים את המצווה או לא, בסוף אתה תשמע לו... הוא יגיד לך כמה זה קשה, וכמה אתה צריך את הכסף, וכו' - רק אם תמהר ותיתן, תמהר ותעשה, אחר כך תרגיש טוב!
אגב, זו עצתו של היצר עצמו - מה הוא עושה? מסמא לאדם את העיניים: העיניים הן השכל, הראיה, המחשבה, ראיית התוצאה מה יקרה לך אם תעשה; היצר הרע מדרבן אותך שאתה חייב לעשות עכשיו, לא נותן לך לחשוב ואח"כ אתה מצטער - אם כן, עלינו ללמוד מהיצר עצמו, כיצד לקיים את המצוות ה"בעייתיות" - מהר ובלי לחשוב!
מסופר על החפץ חיים, שגם הוא למד מהיצר הרע - הוא היה קם מוקדם בבוקר להתחיל את עבודת היום. ופעם אחת שאל אותו היצר הרע - מדוע לקום כל כך מוקדם? אתה כל כך זקן וחלש, זה לא בריא לך? השיב לו החפץ חיים - אני למד ממך! כמו שאתה כבר ער (הרי אתה מדבר אתי) גם אני כבר יכול לקום!
זהו יסוד גדול שאנו למדים מפרשת צו ומחג הפסח - לקיחת השה, בלי לחשוב, לשחוט אותו, לשים את הדם על המשקוף, ובהמשך היציאה המהירה ממצרים, בלי לחשוב מה יהיה אחר כך - מסמלת לנו יסוד עצום. כדי לצאת מהמיצרים צריך לעתים פעולה מהירה, חזקה, ואולי אפילו פזיזה, שינוי מצב, התחדשות, לזהות את הרגע, ולא להחמיץ אותו. ברגע אחד יכולים אנו לדלג ולפסוח - מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה. ועל כך אומר לנו הנביא: זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה
פורסם ביום ראשון, אפריל 01, 2007 בשעה 12:06 PM.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה