ל"ג בעומר: מאבילות לשמחה
ליקט וערך עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל: דר. יהושע מירון
במאמר זה נידרש לשאלת הקשר בין מרד בר-כוכבא למינהגי האבלות בספירה והחגיגה בל"ג בעומר.
בימי בית המקדש היו ימי הספירה ימי שמחה כיאה לימי בכורים והבאת העומר. ר' נטרונאי גאון (958 לספירה) הוא הראשון שמספר על המנהג מימי התנאים שלא לשאת אישה בימי ספירת העומר. והסיבה מובאת בתלמוד (יבמות ס"ב) "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם, ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת (ולפי ר' זרחיה הלוי עד פרוס העצרת= דהיינו עד ל"ג בעומר). אמר רב חמא בר אבא ואיתמיא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מה היא? אמר ר' נחמן: אסכרה (המחלה המידבקת דיפטריה?)". והגמרא מסכמת בקביעת ההלכה: "שמי שנשא אשה בילדותו ישא בזקנותו". והדברים תמוהים. כיצד המחלה המיתה רק את תלמידי ר' עקיבא ולא פגעה באחרים? וכיצד יתכן שדווקא תלמידי ר' עקיבא שלמדו מרבם "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה" לא נהגו כבוד זה בזה? ומה הקשר בין הנאמר ביבמות לבין מנהגי האבלות הנוהגים בספירה (ראה בשו"ע או"ח): "ומנהג בכל ישראל שלא לישא אשה בין פסח לעצרת משום אבלות... ונוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר.. ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד העצרת משקיעת החמה ואילך ועד שחרית".
הסבר כולל לשאלות ולמנהגים מביא הרב קורמן ז"ל (בספר פענוח אגדות): התלמוד נכתב תחת שלטון רומי, ולכן יש בו אירועים שצונזרו והוזכרו רק ברמיזה. ר' עקיבא היה מתומכי בר כוכבא ועזר בארגון המרד ברומאים, בגיוס כספים וציוד, והורה לתלמידיו להצטרף כחיילים למרד. כל 24,000 תלמידיו הצטרפו לצבאו של בר כוכבא והיו בעלי המוטיבציה הפעילים ביותר. זו הסיבה לכך שהרומאים שראו את הקשר לימוד תורה = מוטיבציה, אסרו על הוראת התורה בישראל לאחר כשלון המרד. בשלב ההכנות למרד תלמידים רבים החליטו מרצונם שלא לשאת נשים כדי שלא יאולצו להשתחרר מהצבא בשל "ונקי יהיה לביתו שנה אחת". לכן נכתב 12,000 זוגיים לרמוז שמרביתם היו ללא בת זוג. ומכאן המקור לא לשאת נשים בספירת העומר כהזדהות עם מרבית התלמידים, שלפי איגרת ר' שרירא גאון נפלו במלחמה כחיילים בידי הרומאים בתקופה שבין פסח ועד פרוס העצרת (ל"ג בעומר). התלמידים נפלו במלחמה (מיתה רעה) ולא במחלה (אסכר = חייל בתורכית, ולא מחלה שנועדה לעין הצנזור הרומאי). בין הלוחמים היו גם נשואים (יותר משנה) מלפני גיוסם. ולהם אפשרו לפקוד מדי פעם את ביתם לחופשות קצרות. ולכן נהגו הנשים הצעירות לא לעשות מלאכה ולחכות לבעליהן שהיו עשויים להופיע דווקא בלילות מפחד הרומאים. וזהו המקור להימנעות מעבודת הנשים בספירה דווקא בלילות. ומכאן מובנת הלכת חז"ל: "מי שנשא אשה בילדותו ישא בזקנתו", שבאה לעודד את החיילים הנשואים לפקוד את נשותיהם, (הם נמנעו מכך כהזדהות עם חבריהם הרווקים) כדי לעודד ילודה בעם ישראל.
ולמה נאמר בתלמוד "שמתו משום שלא נהגו כבוד זה בזה"? לענ"ד: התלמוד דיבר גנאי בתלמידים-הלוחמים עבור עין הצנזור הרומאי או בגלל התנגדות חכמי הדור למרד ברומאים, והליכת התלמידים למלחמה לפי שיטת היחיד של ר' עקיבא.
ומה הסיבה לחגיגה בל"ג בעומר, והקשרה ליום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי?
לפי המסורת בל"ג בעומר חל מפנה מכריע לטובת צבאו של בר כוכבא, ואחד מגדודיו אף כבש את ירושלים והחזיק בה לזמן קצר, ומכאן המקור לחגיגה. לאחר כשלון המרד הסמיך ר' עקיבא רק 5 תלמידים, וביניהם ר' שמעון בר יוחאי, שהתחבא 12 שנים במערה מחשש שיתפסוהו הרומאים. ורשב"י הוא שיצר מחדש את הקשר שבין העם לארץ ולתורה. וכך מובא בתלמוד (שבת דף קלח עמוד ב): "תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו (לאחר המרד) לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל ... תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר (דברים לא) 'כי לא תשכח מפי זרעו'. אלא מה אני מקיים 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו' - שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד". ולכן חיבר רשב"י את ספר תורת הסוד, ה"זוהר הקדוש", וגילה את סודות התורה לחבריו, על מנת שלא תשכח תורה מישראל. בל"ג בעומר גם החל המבול בימי נח. ולפי התלמוד "כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן", מפני שהקשת באה במקום שאין זכות לכפרה, ורק ברית הקשת לאחר המבול מזכירה לקב"ה שלא להעניש; אבל רשב"י, זכויותיו הגנו על הדור ולא היה צורך בקשת בימיו. ולכן כזכר למרד בר כוכבא ולרשב"י נוהגים הילדים לשחק בל"ג בעומר בקשת וחץ. מכל זה אנו רואים שרשב"י היה מגן על דורו ועל דורות הבאים בתפילותיו ובתורתו, עד לבוא הגואל במהרה בימינו אמן.
ליקט וערך עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל: דר. יהושע מירון
במאמר זה נידרש לשאלת הקשר בין מרד בר-כוכבא למינהגי האבלות בספירה והחגיגה בל"ג בעומר.
בימי בית המקדש היו ימי הספירה ימי שמחה כיאה לימי בכורים והבאת העומר. ר' נטרונאי גאון (958 לספירה) הוא הראשון שמספר על המנהג מימי התנאים שלא לשאת אישה בימי ספירת העומר. והסיבה מובאת בתלמוד (יבמות ס"ב) "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם, ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת (ולפי ר' זרחיה הלוי עד פרוס העצרת= דהיינו עד ל"ג בעומר). אמר רב חמא בר אבא ואיתמיא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מה היא? אמר ר' נחמן: אסכרה (המחלה המידבקת דיפטריה?)". והגמרא מסכמת בקביעת ההלכה: "שמי שנשא אשה בילדותו ישא בזקנותו". והדברים תמוהים. כיצד המחלה המיתה רק את תלמידי ר' עקיבא ולא פגעה באחרים? וכיצד יתכן שדווקא תלמידי ר' עקיבא שלמדו מרבם "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה" לא נהגו כבוד זה בזה? ומה הקשר בין הנאמר ביבמות לבין מנהגי האבלות הנוהגים בספירה (ראה בשו"ע או"ח): "ומנהג בכל ישראל שלא לישא אשה בין פסח לעצרת משום אבלות... ונוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר.. ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד העצרת משקיעת החמה ואילך ועד שחרית".
הסבר כולל לשאלות ולמנהגים מביא הרב קורמן ז"ל (בספר פענוח אגדות): התלמוד נכתב תחת שלטון רומי, ולכן יש בו אירועים שצונזרו והוזכרו רק ברמיזה. ר' עקיבא היה מתומכי בר כוכבא ועזר בארגון המרד ברומאים, בגיוס כספים וציוד, והורה לתלמידיו להצטרף כחיילים למרד. כל 24,000 תלמידיו הצטרפו לצבאו של בר כוכבא והיו בעלי המוטיבציה הפעילים ביותר. זו הסיבה לכך שהרומאים שראו את הקשר לימוד תורה = מוטיבציה, אסרו על הוראת התורה בישראל לאחר כשלון המרד. בשלב ההכנות למרד תלמידים רבים החליטו מרצונם שלא לשאת נשים כדי שלא יאולצו להשתחרר מהצבא בשל "ונקי יהיה לביתו שנה אחת". לכן נכתב 12,000 זוגיים לרמוז שמרביתם היו ללא בת זוג. ומכאן המקור לא לשאת נשים בספירת העומר כהזדהות עם מרבית התלמידים, שלפי איגרת ר' שרירא גאון נפלו במלחמה כחיילים בידי הרומאים בתקופה שבין פסח ועד פרוס העצרת (ל"ג בעומר). התלמידים נפלו במלחמה (מיתה רעה) ולא במחלה (אסכר = חייל בתורכית, ולא מחלה שנועדה לעין הצנזור הרומאי). בין הלוחמים היו גם נשואים (יותר משנה) מלפני גיוסם. ולהם אפשרו לפקוד מדי פעם את ביתם לחופשות קצרות. ולכן נהגו הנשים הצעירות לא לעשות מלאכה ולחכות לבעליהן שהיו עשויים להופיע דווקא בלילות מפחד הרומאים. וזהו המקור להימנעות מעבודת הנשים בספירה דווקא בלילות. ומכאן מובנת הלכת חז"ל: "מי שנשא אשה בילדותו ישא בזקנתו", שבאה לעודד את החיילים הנשואים לפקוד את נשותיהם, (הם נמנעו מכך כהזדהות עם חבריהם הרווקים) כדי לעודד ילודה בעם ישראל.
ולמה נאמר בתלמוד "שמתו משום שלא נהגו כבוד זה בזה"? לענ"ד: התלמוד דיבר גנאי בתלמידים-הלוחמים עבור עין הצנזור הרומאי או בגלל התנגדות חכמי הדור למרד ברומאים, והליכת התלמידים למלחמה לפי שיטת היחיד של ר' עקיבא.
ומה הסיבה לחגיגה בל"ג בעומר, והקשרה ליום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי?
לפי המסורת בל"ג בעומר חל מפנה מכריע לטובת צבאו של בר כוכבא, ואחד מגדודיו אף כבש את ירושלים והחזיק בה לזמן קצר, ומכאן המקור לחגיגה. לאחר כשלון המרד הסמיך ר' עקיבא רק 5 תלמידים, וביניהם ר' שמעון בר יוחאי, שהתחבא 12 שנים במערה מחשש שיתפסוהו הרומאים. ורשב"י הוא שיצר מחדש את הקשר שבין העם לארץ ולתורה. וכך מובא בתלמוד (שבת דף קלח עמוד ב): "תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו (לאחר המרד) לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל ... תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר (דברים לא) 'כי לא תשכח מפי זרעו'. אלא מה אני מקיים 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו' - שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד". ולכן חיבר רשב"י את ספר תורת הסוד, ה"זוהר הקדוש", וגילה את סודות התורה לחבריו, על מנת שלא תשכח תורה מישראל. בל"ג בעומר גם החל המבול בימי נח. ולפי התלמוד "כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן", מפני שהקשת באה במקום שאין זכות לכפרה, ורק ברית הקשת לאחר המבול מזכירה לקב"ה שלא להעניש; אבל רשב"י, זכויותיו הגנו על הדור ולא היה צורך בקשת בימיו. ולכן כזכר למרד בר כוכבא ולרשב"י נוהגים הילדים לשחק בל"ג בעומר בקשת וחץ. מכל זה אנו רואים שרשב"י היה מגן על דורו ועל דורות הבאים בתפילותיו ובתורתו, עד לבוא הגואל במהרה בימינו אמן.
פורסם ביום חמישי, מאי 03, 2007 בשעה 8:53 לפנה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה