כך דברה התורה
מאת שי שגב - עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
כך קוראים אנו בהגדה של פסח:
בָּרוּךְ הַמָּקום, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּורָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול.
חָכָם מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן:
רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם. לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל:
תָּם מָה הוּא אומֵר? מַה זּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
רבים הפירושים על קטע זה, של ארבעת הבנים, וכולם מתמקדים בבנים - אחד אומר שמדובר בארבעה מרכיבים של עם ישראל; אחד אומר שמדובר בתקופות שונות בחיי עם ישראל ושלישי אומר שאלו ארבעה מרכיבים בנפש האדם, שכל אחד מהם יוצא בשלב אחר.
ואני מבקש להציע פירוש נוסף, המתיישב היטב עם לשון הכתוב: אין מדובר בבני אדם, אלא בדרכים להבנת הטקסט של יציאת מצרים. דהיינו - כאשר אתה קורא את הפרשות שמות - בשלח, סיפור יציאת מצרים, הקריאה מעוררת אצלך 4 סוגים של חוויות - וכל אחת מהן אומרת דרשני, קרי כל אחת קוראת לך לנסות ולהבין אותה - וזו משמעות המלה בנים, קרי אפשרויות של הבנה.
נראה כיצד הדברים מתיישבים בטקסט :
בָּרוּךְ הַמָּקום, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּורָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.
כאן פותחים אנו, ברוך הקב"ה שנתן לנו את התורה, גם כאשר תהיינה שאלות, התורה תמיד תהיה הקדושה. והאמונה בה תהיה שלמה.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול.
התורה - הכוונה כאן הטקסט של התורה "מדבר אלינו" ב-4 אופנים שונים ומעורר שאלות שונות, וקורא לנו להבין אותו.
חָכָם מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן:
הסוג הראשון הוא הטקסט המראה לנו טקסים שונים, מסרים שונים, סיפור המגלה טפח ומכסה טפחיים. השאלה הראשונה - החכמה - הינה מה הטקסט הזה בא ללמד אותנו? על מה הוא מעיד? מהם החוקים שהוא רוצה לומר לנו? והתשובה לשאלה זו - הינה אין סוף: ככל שתקרא יותר, אתה תבין ותעמיק יותר. אין מפטירים אחר הפסח, דהיינו, אין סוף ללימוד שאנו יכולים ללמוד מהפסח - אפיקומן - הוצא עוד ועוד מן - עוד ועוד מסרים, עוד לקחים, עוד מצוות, עד בלי די.
רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם. לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל:
הטקסט מעלה לנו גם שאלות שהינן כפרניות: אמרנו שעניין מצרים מעורר לנו עדות - אולם מה הפירוש של כל העבודה הזאת של שחיטת קרבן פסח? ולשין דם על המשקוף? מה, אנחנו פרימיטיביים? ועוד בבית המקדש, עם כל התיאורים שהכהנים היו מתבוססים בדם? מה העבודה הזאת לכם? הרי אנחנו עם רוחני, טהור, לא מתעסק בכל כך הרבה דם? האם כל עניין הפסח הוא שחיטה ודם? לכאורה מדובר בשאלה נכונה מאוד - הרי כל העניין הוא סמלים, ודווקא קרבן הפסח תופס את רוב נפח החג - למה צריך לעבוד כל כך קשה - הרי אפשר להסתפק בסמלים?כאמור, אומרת לנו ההגדה כי שאלה זו צריכה מענה - והמענה הוא שבעבור העשייה שלנו, ה' עשה לנו והוציאנו ממצרים. יציאת מצרים לא היתה רק עניין רוחני, היא היתה תלויה בעשייה שלנו. בזכות העשיה ומסירות הנפש, אמרנו הלכה למעשה כי אנו חלק מהעם היהודי. זו העדות החשובה ביותר. ואילו היה שם, ולא היה עושה כך, ומוציא עצמו מהעם המתגבש באמצעות מסירות נפש, לא היה נגאל. הטקסט בא ללמד אותנו כי העדות החזקה ביותר, היא היא בעשיה, וזאת כנגד אלה שיתפסו את פסח ויגידו, העיקר שזה בלב, העיקר הכוונה ולא צריך מעשה. לכן הרשע הוא ליד החכם - שלא יקח את דברי החכם, על העדות החוקים והמשפטים, ויוריד את החוקים והמשפטים ויישאר מהטקסט רק עם העדות.
תָּם מָה הוּא אומֵר? מַה זּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
התם במקורותינו הוא אינו טיפש, חלילה, אלא אינו חריף שכל. כאשר אתה מעלה בפניו שאלות הוא אינו יכול להגיע לעצם העניין ולהוציא את התשובה הנכונה. הטקסט של יציאת מצרים מעורר לנו סתירות שאינן מובנות כלל ועיקר. הדוגמה המרכזית של בלבול הינה בשאלת הבחירה החופשית - הקב"ה הרי החליט עוד 430 שנה קודם לכן שבני ישראל יהיה משועברים לפרעה. אם כן למה צריך להעניש אותו? ולאחר מכן, הקב"ה אף מחז את לבו? מה זה? ובמקום אחר נאמר שהקב"ה הטביע את השר של המצרים ששמו מצרים - מכייון שהוא הנהיג את פרעה. אם כך, למה פרעה אשם? האם בכלל יש בחירה חופשית? אומרת לנו ההגדה - אתה תסביר לו שאכן, היתה בחירה חופשית לפרעה, שהרי הקב"ה היה צריך להוציא אותנו בחוזק יד ממצרים, מבית עבדים. פרעה לא רצה לשחרר אותנו. אילו פרעה היה משחרר את ישראל כאשר משה הגיע אליו לראשונה, אזי לא היה נענש. אולם הוא המשיך את השיעבוד וכפר בה', עד כי היה צריך הקב"ה להוציא אותם בכוח, נגד רצונו, ולכן נענש. זו תשובה מרכזית לכל שאלת הבחירה החופשית של מנהיגים הפועלים נגד עם ישראל, ודו"ק
וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
הטקסט מגיע גם למצבים שבהם אי אפשר אפילו לשאול - שאלה לא שייכת. יש קטעים סתומים שאיננו מצליחים להתחיל ולהבין אותם, או אפילו את חלקם, לצורך שאלת שאלות, אפילו שאלות של תם. לעתים איננו רואים את המכלול. במצב כזה, בעל ההגדה פותח ואומר - דע לך, שסיפור יציאת מצרים היה צריך להיות בדיוק כך - בעבור זה עשה לי ה' בצאתי ממצרים. כך היה צריך להיות, ולכן נגאלנו. כאן נגמרות השאלות ומתחילה האמונה.
אכן, שבעים פנים לתורה, ולאחר שנחקור את כולם נסיים היכן שפתחנו - ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא!
פורסם ביום שישי, אפריל 06, 2007 בשעה 5:07 PM.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה