הרהורי מוסר לפרשת בהר
ענייני שמיטה, יובל, ריבית ועבד
מיוחד לביטאון "ראש הגבעה - גבעת שמואל", מאת שושנה משרקי
פרשת בהר מכילה הוראות והנחיות אשר חייבות להיות קובעות בסדרי כלכלה, חברה, ומדינה, לעם נבחר על אדמת הקודש. פרשה זו מאירה, עד כמה רחקנו בעידן הטכנולוגיה, האינטרנט והגרען, מחיי הפשטות, עבודת האדמה והטבע. וכי למי מאיתנו או לכמה נותר שדה להשבית בשנת השמיטה? להשליך יהבו על ה' יתברך שלא יחסר? ועוד להלוות לאחינו בלי ריבית, כפי שכתוב "נתון תיתן לו, ולא יירע לבבך בתתך לו" (בשביל זה יש היום בנקים).
למרבה האירוניה, ככל שהתקדמנו ברדיפה אחרי גילוי צופן הקיום, השגת חיי רווחה ונוחיות, ככל שיש לנו יותר כסף, יותר אמצעים, יותר טכנולוגיות, יותר נשק, למרות זאת אנו נעשינו פחות שלווים ופחות בטוחים. מי מאיתנו יכול להעיד, שבטחונו תלוי ברכושו ומעמדו, וחייו על אדמתו? לנוכח מה שעינינו רואות ואזנינו שומעות בימים אלה?
פרשה זו באה להזכירנו של מי הכל, הרכוש, האדמה, למי חיינו. ושונה זאת גם בנביאים ובכתובים.: "כי לי כל הארץ" (ויקרא כה כג); "לי הכסף והזהב נאום ה' צבאות" (חגי ב ח); "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה" (תהלים כד א). כל תפיסה של קניין פרטי פסולה ומזוייפת היא - אמונתו של האדם ב"אדון הכל" אשר לו "הארץ ומלואה", צריכה להנחות אותו להשתמש ברכושו ובממונו, לעשות נחת רוח לבוראו, הן במצוות שבין אדם לחברו, והן במצוות שבין אדם למקום. לכאורה, יבואו אנשים ויאמרו שתפיסה זו דומה לתפיסה הקומוניסטית. ובכן, הדבר אינו נכון כלל וכלל! הקומוניזם שלל את קיומו של בורא לעולם, ואמנם לא נתן קניין לאדם, אלא למדינה, אולם שליטי המדינה ניכסו את הנכסים לעצמם, במרמה ותוך גניבה על עמם. ואילו בראש הפירמידה היהודית עומד מלך, שאינו מלך אלא עבד! הוא מאמין ויודע כי הרכוש אינו שלו, ואין הבדל בינו לבין אחד העם. הרכוש שייך לקב"ה - זהו ההבדל הגדול בין השיטות.
קניין פרטי מעודד אמנם את פיתוח הכלכלה על ידי מתן תמריץ למי שמעבד את האדמה, יוצר וכדומה, אולם הוא גם גורם לתקלות גדולות - לאינדיבידואליזם, להזנחת האחר, לגאווה והתנשאות, למדידת האדם לפי הצלחותיו הכלכליות, כל אלה מאוסים הם עד מאוד, ותקלתם גדולה. דווקא הפיתרון היהודי הוא הנכון - מי שמעבד את האדמה, מי שיוצר, מקבל זכות שימוש, אולם באותה מידה הוא זוכר כי הקב"ה הוא נותן לו כוח לעשות חיל, כי יש מערכת מוסרית הגוברת על הקניין הפרטי שלו, כי יש לו מחוייבות לחברה שהוא חי בה, כי האדמה תחזור לבעליה, כך גם אנו מעודדים כלכלה, אולם גם קיומם של ערכים חשובים אחרים.
אם נכבד ונבין זאת, יתבטלו כל מיני חשבונות אנוכיים של חששות ודאגות. חיינו כעם נבחר, אור לגויים, על אדמתנו הקדושה, תלויים בחסדים ובמעשים טובים כדוגמא לחברה מתוקנת והוגנת.
התורה באה לעשות את ישראל לעבדי ה' על אדמת הקודש, באה לבסס את חיי הכלכלה והחברה על סדרי טהרה של חיים טבעיים וקדושים.
מי יתן ויתקיים בנו הפסוק "כי לי בני ישראל עבדים", ולא נשכח את תכלית קיומנו, להמשיך חסדו יתברך, קונה שמים וארץ - לתת, ולתת ועוד פעם לתת, כל אחד לפי יכולתו, כשרונו וידו המשגת, בכל שטחי החיים, למען זולתו.
פורסם ביום רביעי, מאי 09, 2007 בשעה 4:28 אחה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה