מכתבי תמיכה ברב דרוקמן
נקודה למחשבה - מאת אבי קורנגוט
עומדים אנו ימים מספר לפני חג שבועות – חג מתן תורה אך גם סיפור הגרים על ידי רות המואביה.
בתחילת שנות התשעים זכינו לפתיחת השערים מרוסיה הסובייטית (לשעבר) בין העולים הגיעו כ -300,000 עולים אשר אינם יהודים על פי ההלכה. חלקם תופשים את יהדותם על פי הרישומים ברוסיה בכך שהאב יהודי או הסב או הסבתא. ילדי העולים אף שאינם רשומים כיהודים משרתים בצה"ל, רבים מהם ביחידות השדה ויחידות מובחרות אחרים משולבים בתעשייה היטק הישראלית. חלקם של העולים אינם מעונינים בגיור וכל רצונם לחיות בחברה הישראלית ואף לבקר בבתי כנסיות שלהם.
הציונות הדתית כמי שמעורבת עם כלל האוכלוסיה, בניה משרתים בצה"ל וההורים עובדים בתעשייה הישראלית נפגשים עם המציאות של העולים שאינם יהודים. מציאות זו הנה סכנה לילדינו זוהי מציאות שיכולה חס וחלילה להביא להתבוללות. כולנו רואים את המודעות של ארגון יד לאחים על התבוללות המוסלמית, האם יש שוני בין מוסלמי לגוי שעלה מארץ רחוקה. יש לברך את רבני הציונות הדתית ואת הרב חיים דרוקמן שליט"א אשר מתוך אחריות ודאגה לשלימות ועתיד העם היהודי במדינת ישראל פועלים בנחישות למצוא את הדרך לגייר כהלכה את העולים הרוצים בכך. לצערנו מתוך מאות האלפים לא רבים רוצים בכך!
לא רק להגן על כבודו של הרב דרוקמן שליט"א צריכים אנו אלא גם לפרסם את חשיבות הטיפול במאות אלפי העולים שהרב דרוקמן נטל על עצמו יחד עם בתי הדין לגיור. זכתה גבעת שמואל בכלל וקהילת לכו נרננה אשר מארחים בשבתות את אולפן הגיור של צה"ל כדי לחנכם למצוות.
הציונות הדתית גאה בפעילותה למען הכלל אני מצר וכואב שבמישור הלאומי כמו במישור המוניציפאלי אין הדבר לידי ביטוי.
ידועים פסקי הראשון לציון הרב עוזיאל זצ"ל שחלק מדבריו הביא ראב"ד חיפה הרב שאר ישוב כהן (שבימים אילו יושב שבעה על אחותו ע"ה אשת הרב הראשי הרב שלמה גורן זצ"ל) שמצאתי בעיתון הצופה מלפני כחודש וחצי.
יום טוב ויישר כח
אבי קורנגוט
קבלת עול מצוות בגיור בימינו 18/03/2007
בעקבות הדיון הנמשך בעיתון "הצופה" בנושא הגיור בישראל, פנה הרב ישראל רוזן, דיין גיור, לרב שאר ישוב כהן, בכדי שיבהיר את עמדתו בנושא חיוב הגר לקבל עול מצוות. שו"ת
כידוע לכת''ר הנני איכפתניק בענייני הגיור, מעבר להיותי דיין גיור יום בשבוע, ומייסד מינהל הגיור ברבנות הראשית לשעבר. לאחרונה שב וניעור פולמוס סביב הנושא מעל דפי ''הצופה''. עיקרי הטענות כלפי דייני הגיור הן בשלושה מישורים נפרדים: (א) יחס שלא תמיד מקרין הארת פנים. (ב) שאלות הנחזות כ''מכשילות''. (ג) מהות קבלת המצוות בימינו, הלכה למעשה. אני נדרש במכתבי זה לשאלה השלישית בלבד (הטענות האחרות טעונות בדיקה עובדתית, ובפורום פנימי העליתי הצעות בנדון). אני פונה לכת''ר כמי שישב על כס הדיינות שנים רבות, ובעיקר עקב מה שפורסם בשמו, מתוך דברים שנשא בכנס בנושא הגיור, שכאילו אפשר לוותר על קבלת כל המצוות בבית הדין. אכן, כל דייני הגיור מסכימים שאין להפעיל כיום מעקב ''אחרי'' (וכל מה שנכתב בתקשורת זו פשוט ''עלילת דם''), וזאת על פי דברי ה''אחיעזר, (ח''ג סי' כ''ו), ''במי שמקבל עליו כל המצוות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות''. מוקד הפולמוס הוא אחר: האם המתגייר חייב להצהיר בפני בית הדין שהוא מקבל עליו את ''כל מצוות התורה ומצוות דרבנן'', או שיכול להצהיר שמקבל להתנהג רק כמי שמכנים ''מסורתי''? לדעתי, יחיד בדבר זה שאולי מתיר גם לכתחילה לקבל מבלי להצהיר על קבלת המצוות, הוא הרב בצמ''ח עוזיאל זצ''ל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סי' ס''ה): ''שאין דורשין ממנו לקיים המצות... שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגירות אפילו לכתחילה''. ונפשי בשאלתי: האם כת''ר מציע בצוק העתים לנהוג כרב עוזיאל, ולקבל גר גם מבלי שיצהיר בפני בית הדין ש''מקבל כל מצוות התורה ודרבנן'', או שמא אין מנוס מהצהרה כזו. ואם צריך לקבל כל המצוות יש לחנך לכך באולפני הגיור. רק אם הגר לא שמר בדיעבד ''לתיאבון'', הרי זה כמי שחזר לסורו שגירותו גירות. מכיוון שהדבר נוגע מאוד למעשה, ומכיוון שמתוך הפירסומים בתקשורת עולה כי כת''ר מצטרף לרב עוזיאל, אחת שאלתי: האמנם?
הרב שאר-ישוב כהן אין לעקוב אחרי המתגיירים
הנני להשיב על שאלותיך, הן במישור המעשי והן במישור העקרוני-הלכתי מעולם לא אמרתי כי ב''סדר קבלת הגרים'' בבתי הדין, שיש לוותר על אמירת הגר או הגיורת ''הריני מקבל על עצמי לשמור ולעשות ולקיים את כל מצוות התורה כפי שניתנו לעם ישראל, על ידי משה רבנו במעמד הר סיני, כולל מצוות דרבנן''. כך נהגתי בעצמי בהיותי דיין ואב''ד שנים רבות. לכן, הכותרת בתקשורת בשמי טועה ומטעה. השמועה אומרת שבתי הדין לגיור מרבים במבחנים לפני הגיור. דבר זה, לדעתי, מיותר ומכשיל, וגם יוצר סכנה של שבירת הבלעדיות של גיור רק בבתי דין הפועלים כהלכה, ויביא חלילה פתיחת שער לרפורמים למיניהם, ואחריתה מי יישורינו. דברתי נגד מנהג כמה בתי דין להרבות בדרישות וחקירות, ולדחות הבאים לפניהם מפעם לפעם אם התשובות אינן מניחות את מי שרוצה שהגיורת תנהג כאישה חרדית או ''חרדל''ית'', בצורת הלבוש ובשמירת שבת וכשרות בדרגת ''מהדרין'' וכדומה. הדגשתי שגם אם חוששים שלא ימלאו אחרי הצהרתם בפועל, עלינו לגיירם כדעת ה''אחיעזר'' שציטטת, ובמיוחד לגבי נישואי תערובת שזה מצב של דיעבד. על אחת כמה וכמה כשעלו לארץ ישראל והם וילדיהם כאן מוחזקים בטעות כיהודים. והוסיף ה''אחיעזר'': ''חזקה דאגב אונסייהו גמרו וקבלו''. הכלל הוא שעלינו לנהוג כפי שכתב לעניין זה הגרב''צ עוזיאל זצ''ל (משפטי עוזיאל יו''ד, סימן יד) בקשר לנישואי תערובת: ''גויה זו נשואה כבר לישראל, ובהיכנסה מעתה בברית היהדות תתקרב יותר ויותר אל משפחת בעלה ותורתו. ועוד זאת שבניה הנולדים לה יהיו יהודים גמורים, הרי זה דומה למעשה דהלל שבטוח היה כי סופם שיהיו גרים גמורים, ורשאים ומצווה עליהם לקרבם ולהכניסם בברית תורת ישראל, ולהוציא נגע התערובת שהוא נגע ממאיר בכרם בית ישראל''. גם הרב עוזיאל דרש קבלת מצוות והנה עד כמה שעיינתי, מרן הרב עוזיאל זצ''ל לא כתב שאין צורך שיאמרו ''שמקבלים עליהם המצוות'', אלא כתב רק שצריך להקל ומצווה לגיירם, ובוודאי ''לא להרבות עליהם ולא לדקדק אחריהם'', כלשון הרמב''ם הידוע. ראה עוד בפסקי עוזיאל (סימן סה), תחת הכותרת ''גירות לנשי ובני ישראלים שאינם שומרי דת, הרוצים לגייר נשותיהם הנוכריות עם בניהם''. השואל שם כתב: ''והנה האנשים האלה אינם פוקרים לגמרי, ואינם רוצים להיבדל מחברתנו הקדושה ולהיחשב מחוץ לדת ח''ו, ובשם ישראל יכונו. ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש''. זה המצב כיום בעולי ברית המועצות לשעבר הנשואים לנוכרי או נוכריה, ובני הנוכרים מיהודי שמבקשים גיור כהלכה. והנה הרב עוזיאל כתב שם: ''גר שמל וטבל, או גיורת שטבלה לשם גירות - הרי הם ישראלים גמורים מיד, בין אם מקיימים המצוות או לא, שהרי כל עיקר הגירות הוא להיכנס בבית ישראל וקבלת יחוד ה' וקבלת מצוות תורתנו''. ברור מדבריו שגם הוא הצריך שיאמרו בפיהם שמקבלים תורת ישראל ומצוותיה, וכל דבריו הם לעניין הקפדה על הביצוע אחר כך שאינו מבטל את הגירות, אם לא שפירש הגר חוץ מדבר אחד. ברור שגם לדעתו לכתחילה ודאי שצריך שיאמר בפיו את הקבלה (וראה גם בדבריו שם, עמוד שס''ב). לכן נראה לי כפי שכתבנו שגם לדעת מרן הרב עוזיאל צריך שיקבלו תורה ומצוות בפיהם, גם אם ידוע לנו וברור שלא יקיימו בפועל. הצורך לקרב את המעוניינים בגיור בעניין הצורך לקרבם הרב עוזיאל אינו יחיד. כך שמעתי מפי מרן הרב הראשי, הגר''א כהנא שפירא שליט''א, שהלכה זו ''מסורה למצפונם של הדיינים, ואם כוונתם לשם שמים, וקיבלו הגרים, קבלתם קבלה''. המצב כיום שיש לפנינו ''תקנת השבים'' גדולה, השבים לארץ ישראל והשבים לעם ישראל, ובודאי שמצווה עלינו לקרבם ולסייעם בעבותות אהבה עד כמה שידנו מגעת! והנה מורי ורבי הרב הראשי מרן הגרא''י אונטרמן זצ''ל, כתב דברים (בספרו ''שבט מיהודה'', שער חמישי, א') שכמעט אפשר לומר שנאמרו ברוח הקודש על זמננו: ''יתעוררו עכשיו שאלות גדולות בהלכות גירות הנוגעות למעשה באופן דחוף! בין העולים החדשים שבאים ממדינות שונות ישנם זוגות של נישואי תערובת, וישנם גם ילדים שנולדו מנשים הנוכריות וצריכים לקבלם לדת משה וישראל על ידי גירות כדין תורה. הדחיפות שבדבר היא מפני החשש שכל אלה עלולים להתערב בין הציבור במשך זמן קצר, ולא ידוע מוצאם כלל... בשעת דחק כזו שאי אפשר בשום אופן למנוע שיתערבו עולים גרים בין בני ישראל, יש לגיירם כדין של תורה, כדי להסיר מכשולים ממשפחות ישראל שיתערבו בהן. וכשיראו שלא חזרו לסורם במשך חודש ימים וכדומה, אין להסס יותר''. נעיר כאן שבדרך כלל הביטוי ''חזרו לסורם'', הכוונה לדת אחרת שהיו בה מקודם, ולא שאינם שומרים מצוות בפועל לתאבון, ומתוך תאווה והרגל. בררתי את הדברים בספרי ''חקרי הלכה'' (עמודים ק''י-קכ''ב) ''בעניין גר שחזר לסורו ואינו שומר מצוות'', ובהרצאה בכנס לתורה שבעל-פה תשמ''ח. ושם כתבתי כי קבלת המצוות יכולה להתרחש בדיעבד גם אחרי המילה והטבילה, וראיה לדבר מגר קטן. ברור שחלילה אם הגר אומר במפורש שיש מצוות שלא יקיים, חסרה קבלה ואין לגיירו! אבל אם לא אומר במפורש, ואדרבה, אומר שרוצה להיות יהודי באופן כללי ולקבל עליו עול התורה - גירותו גירות. בדורנו שזכינו לחזות באתחלתא דגאולה וקיבוץ נידחי ישראל, יש לנו לסמוך על ה''אחיעזר'', ''משפטי עוזיאל'' ו''שבט מיהודה'' ואמנם לא לוותר על אמירת ''קבלת המצוות'', אבל לא להתגרות בהם חלילה ולענותם; לא לבדוק אחריהם ולא לשאול שאלות מכשילות. נזכיר עוד את מה ששמעתי באוזני מפי גיסי המנוח, הרב הראשי לישראל הגר''ש גורן זצ''ל: ''שבארץ ישראל יש לא רק להקל בעניין הגירות, אלא מצווה לקרבם ולהשתדל להכניסם תחת כנפי השכינה עד כמה שידנו מגעת. אך לא כך הדבר בחו''ל, שיש לדחותם פעם ופעמיים, ולשדלם שיימנעו מן הגיור עד כמה שידנו מגעת''. וכך נהג הלכה למעשה, ובתעודות הגיור שהוציא כתב שהן תקפות רק בארץ ישראל. נחזור ונסכם: יש לסדר שתמיד יאמר המתגייר או המתגיירת את נוסח ''קבלת המצוות'', אך אין לאיים עליהם ואין לדחותם, אלא אדרבה: להאיר להם פנים, ולקרבם תחת כנפי השכינה.
הרב שאר ישוב כהן הוא חבר מועצת הרבנות הראשית וראב''ד חיפה. הרב ישראל רוזן הוא דיין גיור. הדברים נכתבו בחודש שבט, והובאו כאן בקיצורים הנדרשים
= = = = = = = =
לכבוד יהיה לי להצטרף למכתב התמיכה במו"ר הרב דרוקמן. הרב דרוקמן הינו סמל ומופת לאהבת ישראל. זכות גדולה להימנות על מוקיריו ומעריכיו.
אופיר סעדון.
= = = = = = = =
אני מצטרף לקריאת החיזוק והתמיכה בגאון הצדיק הרב חיים דרוקמן.
אלחנן אנגלסמן.
= = = = = = = =
שי שלום ,
ישר כוח ,
אודה לצרוף שמי לרשימה בתמיכה בפועלו הגדול לאורך כל השנים של הרב דרוקמן.
בברכה,
אריאל פרקש.
= = = = = = = =
שי שלום
כל הכבוד על היוזמה.
לכבוד ולזכות לי להצטרף למכתב לכבוד הרב דרוקמן
בברכת שבת שלום וחג שמח
בני ברם
= = = = = = = = =
שלום
ברצוני להצטרף למכתב התמיכה ברב דרוקמן.
שמי איליה דיקמן ואני עברתי את הגיור הממלכתי לפני כשנה.
הנני מאמין שרב דרוקמן עושה עבודת קודש ולמרות ההתנגדויות של זרמים החרדים הוא המשיך בדרכו.
ברצוני לחזק אותו ולאחל לו אריכות ימים.
חג שמח ותודה על ההזדמנות!
איליה
= = = = = = = = = = = = =
נקודה למחשבה - מאת אבי קורנגוט
עומדים אנו ימים מספר לפני חג שבועות – חג מתן תורה אך גם סיפור הגרים על ידי רות המואביה.
בתחילת שנות התשעים זכינו לפתיחת השערים מרוסיה הסובייטית (לשעבר) בין העולים הגיעו כ -300,000 עולים אשר אינם יהודים על פי ההלכה. חלקם תופשים את יהדותם על פי הרישומים ברוסיה בכך שהאב יהודי או הסב או הסבתא. ילדי העולים אף שאינם רשומים כיהודים משרתים בצה"ל, רבים מהם ביחידות השדה ויחידות מובחרות אחרים משולבים בתעשייה היטק הישראלית. חלקם של העולים אינם מעונינים בגיור וכל רצונם לחיות בחברה הישראלית ואף לבקר בבתי כנסיות שלהם.
הציונות הדתית כמי שמעורבת עם כלל האוכלוסיה, בניה משרתים בצה"ל וההורים עובדים בתעשייה הישראלית נפגשים עם המציאות של העולים שאינם יהודים. מציאות זו הנה סכנה לילדינו זוהי מציאות שיכולה חס וחלילה להביא להתבוללות. כולנו רואים את המודעות של ארגון יד לאחים על התבוללות המוסלמית, האם יש שוני בין מוסלמי לגוי שעלה מארץ רחוקה. יש לברך את רבני הציונות הדתית ואת הרב חיים דרוקמן שליט"א אשר מתוך אחריות ודאגה לשלימות ועתיד העם היהודי במדינת ישראל פועלים בנחישות למצוא את הדרך לגייר כהלכה את העולים הרוצים בכך. לצערנו מתוך מאות האלפים לא רבים רוצים בכך!
לא רק להגן על כבודו של הרב דרוקמן שליט"א צריכים אנו אלא גם לפרסם את חשיבות הטיפול במאות אלפי העולים שהרב דרוקמן נטל על עצמו יחד עם בתי הדין לגיור. זכתה גבעת שמואל בכלל וקהילת לכו נרננה אשר מארחים בשבתות את אולפן הגיור של צה"ל כדי לחנכם למצוות.
הציונות הדתית גאה בפעילותה למען הכלל אני מצר וכואב שבמישור הלאומי כמו במישור המוניציפאלי אין הדבר לידי ביטוי.
ידועים פסקי הראשון לציון הרב עוזיאל זצ"ל שחלק מדבריו הביא ראב"ד חיפה הרב שאר ישוב כהן (שבימים אילו יושב שבעה על אחותו ע"ה אשת הרב הראשי הרב שלמה גורן זצ"ל) שמצאתי בעיתון הצופה מלפני כחודש וחצי.
יום טוב ויישר כח
אבי קורנגוט
קבלת עול מצוות בגיור בימינו 18/03/2007
בעקבות הדיון הנמשך בעיתון "הצופה" בנושא הגיור בישראל, פנה הרב ישראל רוזן, דיין גיור, לרב שאר ישוב כהן, בכדי שיבהיר את עמדתו בנושא חיוב הגר לקבל עול מצוות. שו"ת
כידוע לכת''ר הנני איכפתניק בענייני הגיור, מעבר להיותי דיין גיור יום בשבוע, ומייסד מינהל הגיור ברבנות הראשית לשעבר. לאחרונה שב וניעור פולמוס סביב הנושא מעל דפי ''הצופה''. עיקרי הטענות כלפי דייני הגיור הן בשלושה מישורים נפרדים: (א) יחס שלא תמיד מקרין הארת פנים. (ב) שאלות הנחזות כ''מכשילות''. (ג) מהות קבלת המצוות בימינו, הלכה למעשה. אני נדרש במכתבי זה לשאלה השלישית בלבד (הטענות האחרות טעונות בדיקה עובדתית, ובפורום פנימי העליתי הצעות בנדון). אני פונה לכת''ר כמי שישב על כס הדיינות שנים רבות, ובעיקר עקב מה שפורסם בשמו, מתוך דברים שנשא בכנס בנושא הגיור, שכאילו אפשר לוותר על קבלת כל המצוות בבית הדין. אכן, כל דייני הגיור מסכימים שאין להפעיל כיום מעקב ''אחרי'' (וכל מה שנכתב בתקשורת זו פשוט ''עלילת דם''), וזאת על פי דברי ה''אחיעזר, (ח''ג סי' כ''ו), ''במי שמקבל עליו כל המצוות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות''. מוקד הפולמוס הוא אחר: האם המתגייר חייב להצהיר בפני בית הדין שהוא מקבל עליו את ''כל מצוות התורה ומצוות דרבנן'', או שיכול להצהיר שמקבל להתנהג רק כמי שמכנים ''מסורתי''? לדעתי, יחיד בדבר זה שאולי מתיר גם לכתחילה לקבל מבלי להצהיר על קבלת המצוות, הוא הרב בצמ''ח עוזיאל זצ''ל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סי' ס''ה): ''שאין דורשין ממנו לקיים המצות... שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגירות אפילו לכתחילה''. ונפשי בשאלתי: האם כת''ר מציע בצוק העתים לנהוג כרב עוזיאל, ולקבל גר גם מבלי שיצהיר בפני בית הדין ש''מקבל כל מצוות התורה ודרבנן'', או שמא אין מנוס מהצהרה כזו. ואם צריך לקבל כל המצוות יש לחנך לכך באולפני הגיור. רק אם הגר לא שמר בדיעבד ''לתיאבון'', הרי זה כמי שחזר לסורו שגירותו גירות. מכיוון שהדבר נוגע מאוד למעשה, ומכיוון שמתוך הפירסומים בתקשורת עולה כי כת''ר מצטרף לרב עוזיאל, אחת שאלתי: האמנם?
הרב שאר-ישוב כהן אין לעקוב אחרי המתגיירים
הנני להשיב על שאלותיך, הן במישור המעשי והן במישור העקרוני-הלכתי מעולם לא אמרתי כי ב''סדר קבלת הגרים'' בבתי הדין, שיש לוותר על אמירת הגר או הגיורת ''הריני מקבל על עצמי לשמור ולעשות ולקיים את כל מצוות התורה כפי שניתנו לעם ישראל, על ידי משה רבנו במעמד הר סיני, כולל מצוות דרבנן''. כך נהגתי בעצמי בהיותי דיין ואב''ד שנים רבות. לכן, הכותרת בתקשורת בשמי טועה ומטעה. השמועה אומרת שבתי הדין לגיור מרבים במבחנים לפני הגיור. דבר זה, לדעתי, מיותר ומכשיל, וגם יוצר סכנה של שבירת הבלעדיות של גיור רק בבתי דין הפועלים כהלכה, ויביא חלילה פתיחת שער לרפורמים למיניהם, ואחריתה מי יישורינו. דברתי נגד מנהג כמה בתי דין להרבות בדרישות וחקירות, ולדחות הבאים לפניהם מפעם לפעם אם התשובות אינן מניחות את מי שרוצה שהגיורת תנהג כאישה חרדית או ''חרדל''ית'', בצורת הלבוש ובשמירת שבת וכשרות בדרגת ''מהדרין'' וכדומה. הדגשתי שגם אם חוששים שלא ימלאו אחרי הצהרתם בפועל, עלינו לגיירם כדעת ה''אחיעזר'' שציטטת, ובמיוחד לגבי נישואי תערובת שזה מצב של דיעבד. על אחת כמה וכמה כשעלו לארץ ישראל והם וילדיהם כאן מוחזקים בטעות כיהודים. והוסיף ה''אחיעזר'': ''חזקה דאגב אונסייהו גמרו וקבלו''. הכלל הוא שעלינו לנהוג כפי שכתב לעניין זה הגרב''צ עוזיאל זצ''ל (משפטי עוזיאל יו''ד, סימן יד) בקשר לנישואי תערובת: ''גויה זו נשואה כבר לישראל, ובהיכנסה מעתה בברית היהדות תתקרב יותר ויותר אל משפחת בעלה ותורתו. ועוד זאת שבניה הנולדים לה יהיו יהודים גמורים, הרי זה דומה למעשה דהלל שבטוח היה כי סופם שיהיו גרים גמורים, ורשאים ומצווה עליהם לקרבם ולהכניסם בברית תורת ישראל, ולהוציא נגע התערובת שהוא נגע ממאיר בכרם בית ישראל''. גם הרב עוזיאל דרש קבלת מצוות והנה עד כמה שעיינתי, מרן הרב עוזיאל זצ''ל לא כתב שאין צורך שיאמרו ''שמקבלים עליהם המצוות'', אלא כתב רק שצריך להקל ומצווה לגיירם, ובוודאי ''לא להרבות עליהם ולא לדקדק אחריהם'', כלשון הרמב''ם הידוע. ראה עוד בפסקי עוזיאל (סימן סה), תחת הכותרת ''גירות לנשי ובני ישראלים שאינם שומרי דת, הרוצים לגייר נשותיהם הנוכריות עם בניהם''. השואל שם כתב: ''והנה האנשים האלה אינם פוקרים לגמרי, ואינם רוצים להיבדל מחברתנו הקדושה ולהיחשב מחוץ לדת ח''ו, ובשם ישראל יכונו. ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש''. זה המצב כיום בעולי ברית המועצות לשעבר הנשואים לנוכרי או נוכריה, ובני הנוכרים מיהודי שמבקשים גיור כהלכה. והנה הרב עוזיאל כתב שם: ''גר שמל וטבל, או גיורת שטבלה לשם גירות - הרי הם ישראלים גמורים מיד, בין אם מקיימים המצוות או לא, שהרי כל עיקר הגירות הוא להיכנס בבית ישראל וקבלת יחוד ה' וקבלת מצוות תורתנו''. ברור מדבריו שגם הוא הצריך שיאמרו בפיהם שמקבלים תורת ישראל ומצוותיה, וכל דבריו הם לעניין הקפדה על הביצוע אחר כך שאינו מבטל את הגירות, אם לא שפירש הגר חוץ מדבר אחד. ברור שגם לדעתו לכתחילה ודאי שצריך שיאמר בפיו את הקבלה (וראה גם בדבריו שם, עמוד שס''ב). לכן נראה לי כפי שכתבנו שגם לדעת מרן הרב עוזיאל צריך שיקבלו תורה ומצוות בפיהם, גם אם ידוע לנו וברור שלא יקיימו בפועל. הצורך לקרב את המעוניינים בגיור בעניין הצורך לקרבם הרב עוזיאל אינו יחיד. כך שמעתי מפי מרן הרב הראשי, הגר''א כהנא שפירא שליט''א, שהלכה זו ''מסורה למצפונם של הדיינים, ואם כוונתם לשם שמים, וקיבלו הגרים, קבלתם קבלה''. המצב כיום שיש לפנינו ''תקנת השבים'' גדולה, השבים לארץ ישראל והשבים לעם ישראל, ובודאי שמצווה עלינו לקרבם ולסייעם בעבותות אהבה עד כמה שידנו מגעת! והנה מורי ורבי הרב הראשי מרן הגרא''י אונטרמן זצ''ל, כתב דברים (בספרו ''שבט מיהודה'', שער חמישי, א') שכמעט אפשר לומר שנאמרו ברוח הקודש על זמננו: ''יתעוררו עכשיו שאלות גדולות בהלכות גירות הנוגעות למעשה באופן דחוף! בין העולים החדשים שבאים ממדינות שונות ישנם זוגות של נישואי תערובת, וישנם גם ילדים שנולדו מנשים הנוכריות וצריכים לקבלם לדת משה וישראל על ידי גירות כדין תורה. הדחיפות שבדבר היא מפני החשש שכל אלה עלולים להתערב בין הציבור במשך זמן קצר, ולא ידוע מוצאם כלל... בשעת דחק כזו שאי אפשר בשום אופן למנוע שיתערבו עולים גרים בין בני ישראל, יש לגיירם כדין של תורה, כדי להסיר מכשולים ממשפחות ישראל שיתערבו בהן. וכשיראו שלא חזרו לסורם במשך חודש ימים וכדומה, אין להסס יותר''. נעיר כאן שבדרך כלל הביטוי ''חזרו לסורם'', הכוונה לדת אחרת שהיו בה מקודם, ולא שאינם שומרים מצוות בפועל לתאבון, ומתוך תאווה והרגל. בררתי את הדברים בספרי ''חקרי הלכה'' (עמודים ק''י-קכ''ב) ''בעניין גר שחזר לסורו ואינו שומר מצוות'', ובהרצאה בכנס לתורה שבעל-פה תשמ''ח. ושם כתבתי כי קבלת המצוות יכולה להתרחש בדיעבד גם אחרי המילה והטבילה, וראיה לדבר מגר קטן. ברור שחלילה אם הגר אומר במפורש שיש מצוות שלא יקיים, חסרה קבלה ואין לגיירו! אבל אם לא אומר במפורש, ואדרבה, אומר שרוצה להיות יהודי באופן כללי ולקבל עליו עול התורה - גירותו גירות. בדורנו שזכינו לחזות באתחלתא דגאולה וקיבוץ נידחי ישראל, יש לנו לסמוך על ה''אחיעזר'', ''משפטי עוזיאל'' ו''שבט מיהודה'' ואמנם לא לוותר על אמירת ''קבלת המצוות'', אבל לא להתגרות בהם חלילה ולענותם; לא לבדוק אחריהם ולא לשאול שאלות מכשילות. נזכיר עוד את מה ששמעתי באוזני מפי גיסי המנוח, הרב הראשי לישראל הגר''ש גורן זצ''ל: ''שבארץ ישראל יש לא רק להקל בעניין הגירות, אלא מצווה לקרבם ולהשתדל להכניסם תחת כנפי השכינה עד כמה שידנו מגעת. אך לא כך הדבר בחו''ל, שיש לדחותם פעם ופעמיים, ולשדלם שיימנעו מן הגיור עד כמה שידנו מגעת''. וכך נהג הלכה למעשה, ובתעודות הגיור שהוציא כתב שהן תקפות רק בארץ ישראל. נחזור ונסכם: יש לסדר שתמיד יאמר המתגייר או המתגיירת את נוסח ''קבלת המצוות'', אך אין לאיים עליהם ואין לדחותם, אלא אדרבה: להאיר להם פנים, ולקרבם תחת כנפי השכינה.
הרב שאר ישוב כהן הוא חבר מועצת הרבנות הראשית וראב''ד חיפה. הרב ישראל רוזן הוא דיין גיור. הדברים נכתבו בחודש שבט, והובאו כאן בקיצורים הנדרשים
= = = = = = = =
לכבוד יהיה לי להצטרף למכתב התמיכה במו"ר הרב דרוקמן. הרב דרוקמן הינו סמל ומופת לאהבת ישראל. זכות גדולה להימנות על מוקיריו ומעריכיו.
אופיר סעדון.
= = = = = = = =
אני מצטרף לקריאת החיזוק והתמיכה בגאון הצדיק הרב חיים דרוקמן.
אלחנן אנגלסמן.
= = = = = = = =
שי שלום ,
ישר כוח ,
אודה לצרוף שמי לרשימה בתמיכה בפועלו הגדול לאורך כל השנים של הרב דרוקמן.
בברכה,
אריאל פרקש.
= = = = = = = =
שי שלום
כל הכבוד על היוזמה.
לכבוד ולזכות לי להצטרף למכתב לכבוד הרב דרוקמן
בברכת שבת שלום וחג שמח
בני ברם
= = = = = = = = =
שלום
ברצוני להצטרף למכתב התמיכה ברב דרוקמן.
שמי איליה דיקמן ואני עברתי את הגיור הממלכתי לפני כשנה.
הנני מאמין שרב דרוקמן עושה עבודת קודש ולמרות ההתנגדויות של זרמים החרדים הוא המשיך בדרכו.
ברצוני לחזק אותו ולאחל לו אריכות ימים.
חג שמח ותודה על ההזדמנות!
איליה
= = = = = = = = = = = = =
פורסם ביום שני, יוני 02, 2008 בשעה 3:19 אחה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה