וימאן
מיוחד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל מאת שי שגב
בשבת האחרונה, פרשת וישב, ניגש אלי יהודי יקר ושאל אותי מדוע לדעתי קיים הטעם הנדיר "שלשלת" מעל למלה וימאן (יוסף). השבתי לו, כי למיטב ידיעתי השימוש בטעם שלשלשת נעשה על מנת להראות שהפעולה היתה מתמשכת וארוכה. יוסף הצדיק לא מיאן פעם אחת, אלא מיאן פעמים רבות - רואים את זה מהפרשה, כי אשת פוטיפר דברה אליו יום יום. אותו הדבר רואים מעניין לוט - יש טעם שלשלשת מעל המלה "ויתמהמה" ולומדים כי לוט התמהמה הרבה עד שהיו צריכים לדחוף אותו מסדום.
תוך כדי כך המשכנו לדבר על המלה וימאן, והיגענו למסקנה שיש בה עומקים נוספים. הרי אומרים לנו חז"ל שלעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, ואחת הדוגמאות לכך הינה עניין יוסף - אשר קודם כל מיאן. ומדוע היצר הרע "מתרגז" מכך? נראית לי התשובה הבאה - המיאון של יוסף משמעותו כמו שאדם צועק "לא רוצה" ומנסים לשכנע אותו בטוב טעם ודעת והוא ממשיך לצעוק "לא רוצה" משמע - לא רוצה לשמוע. יש דברים שלא עושים אותם, ואם תתחיל להתווכח בסברות מסברות שונות, אתה עלול להיכשל ולעשות דברים שהבנת מלכתחילה שלא עושים אותם. לכל אורך ההיסטוריה רואים אנו אנשים אשר לחמו בחירוף נפש עבור אידאל מסוים ופתאום שינו את דעתם והפכו להיות הלוחמים הגדולים נגד אותו אידיאל, תוך שהם העלו טיעונים שכליים הפוכים, אותם טיעונים נגדם לחמו במשך שנים ארוכות - לא תמיד הדבר נובע משחיתות וכו' אלא פשוט זה טיבו של האדם
חשוב להבהיר בד בבד כי יוסף לא התחמק ממתן טעם - הוא בהחלט נתן טעם - הוא אמר לאשת פוטיפר שהוא אדם נאמן לשר הטבחים ולא יוכל למעול באמונו. זהו טעם טוב ומוסרי, אולם אשת פוטיפר אינה מסתפקת בכך, היא אומרת לו - מה אכפת לך פוטיפר? תסתכל מה טוב לך? האם אתה רוצה לשבת בבית האסורים או האם אתה רוצה לעלות מעלה מעלה? האם אתה לא זוכר מאיפה באת? האם אתה רוצה להישאר עבד כל החיים שלך? האם אינך מזהה את ההזדמנות שלך? הרי אתה נמצא במצב של פיקוח נפש!! האם אינך מבין, יש לך פיקוח נפש ולכן מותר לך? כך - כפי שאומרים חכמים, היתה מדברת איתו יום יום, ומעלה בפניו נימוקים שכליים. אילו היה נכנס איתה בויכוח ומשיב לה, לא היה לו סיכוי, הוא היה נכשל, ולכן הוא מיאן - מיאן לדבר. הסיבה היא שהוא כבר נתן את הנימוק שלו - "עם אשת איש לא מתעסקים" וכן "לא מועלים באמון" ואין מקום לפתוח את זה לסימפוזיון. ממנו הוא יכול רק להפסיד.
אילו יוסף היה נכנס לויכוח, היו מסתתמות טענותיו והוא לא היה יכול יותר למאן. על כן - פעולת המיאון היא היא אשר הצליחה להציל אותו פרק זמן כה ממושך. כך פועל היצר הרע - כל מה שהוא עושה על מנת לגרום לאדם לחטוא, הוא לתת לו צידוק - לתת לאדם - גם לעבור את העבירה, וגם לחיות טוב עם עצמו.היצר הרע מחפש את הויכוח השכלי, הוא רוצה להכניס את האדם למערבולת של התלבטויות, כך שהאדם עצמו, לא רק יחשוב שהוא לא עובר עבירה, אלא שהוא אף מצווה לעשותה! ואילו כאשר אדם ממאן - אז הוא "מרגיז" את היצר הרע, מכיוון שאינו נותן לו פתח. ולכן לעתים הפתרון הוא לא לפול לרשת הזאת, של כניסה לויכוח שכלי.
זוהי אמונה, אמונה היא למעלה מטעם ודעת. אנו מבינים שיש גבול לשכל שלנו. יתכן ויש דברים שאנו בשכלנו לא רואים, או שאנו רואים בצורה משוחדת, לא אובייקטיבית, מכיוון שיש לנו נגיעה בדבר. אולם אין זה אומר שאין תשובה שכלית - ולכן במקום בו נגמר השכל שלנו, מתחילה האמונה, אנו מתחברים לשכל הא-לוקי המושלם, אשר מסר לנו את הדרך ללכת בה ואת המעשה אשר נעשה - ובמקום בו השכל שלנו נגמר, אנו מסתמכים על השכל הא-לקי. דברים אלה רואים גם מדברי חז"ל כנגד אותם אלה המונים את ישראל ושואלים אותם איזה טעם יש במצוות פרה אדומה וכו'.
הזכרנו את הסיפור של חושים בן דן. זוכרים אותו? בעוד שכולם התפלפלו עם עשיו מי צריך להיקבר במערת המכפלה, האם יעקב או שמא עשיו, הוא קם ועשה מעשה. דווקא מכיוון שהוא לא שמע ולא היה צד בויכוח השכלי הזה
הזכרנו את פנחס. זוכרים? בעוד שכולם מתלבטים בשאלה האם יש בעיה עם מדיינית (הרי משה התחתן עם מדיינית) קם פנחס ועשה מעשה.
זהו ביטוי של מסירות נפש.
וחשוב להבין - זה לא עניין של פאנאטים. מי שמתחבר לדברים שאמרתי לעיל, יודע שזה לא ביטוי של פאנאטיות. אלא אנו חיים בעולם של חושך, בעולם של שקר, בעולם שבו אדם נראה כעמוד ולהיפך (מסילת ישרים) אנו מושפעים מדעות קדומות לרוב, מנטיות אישיות ומאלפי גורמים לא ענייניים ולא אובייקטיבים. גורמים אלה עשויים להביא בקלות לטיהור השרץ בק"ן טעמים ועוד לחשוב כי מדובר במצווה... ולא תמיד יש לנו הכלים להתמודד. לעתים הכלי היחיד להתמודד הוא המיאון.
נכון, עלינו להיות אנשים פתוחים, קשובים, סובלנים ומבינים. עלינו להיות פתוחים לדעות אחרות ולשמוע דעות של אנשים אחרים ולהיות מוכנים להשתנות, מכיוון שאנו יודעים שהצדק לא תמיד נמצא אצלנו. אולם כאשר מדובר בשכל הא-לקי, כאשר מדובר בצדק הא-לקי, ובהוראות בנות האלמוות, שם אין מקום לויכוחים שכליים, שם צריך למאן.
אותה תופעה רואים אנו אצל החשמונאים. היוונים ניסו, כידוע, לבטל מצוות שבת, מילה, חודש. אף אחת ממצוות אלה אינן מצוות של ייהרג ובל יעבור. אולם החשמונאים מיאנו. הם אמרו - בשבת לא נוגעים!! במילה לא נוגעים!! בקידוש החודש (זמנים ומעדים) לא נוגעים!! ואל תנסה לסובב אותי עם פילוסופיות! זו היתה מסירות נפש - הם קבלו את הכוחות מיוסף ואנו מקבלים את הכוחות מכל הצדיקים אשר בכל דור ודור העזו למאן, והצליחו!
פורסם ביום ראשון, דצמבר 17, 2006 בשעה 11:27 לפנה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה