נשלח ע"י ראש הגבעה ביום רביעי, ינואר 17, 2007-10:39 AM
פרשת וארא - תשובתו של הקב"ה למשה
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל על ידי רפי מגיד
ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
ביטאון קהילתי לתושבי גבעת שמואל, חידושי תורה ומידע על פעילויות, קהילות, שיעורי תורה, פעילויות חסד ועוד
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום ראשון, ינואר 14, 2007-12:03 PM
| תיקון שובבים שנערך ערש"ק פרשת שמות בבית הכנסת "משכן יוסף ושלמה" בגבעת שמואל, בהשתתפות הרב בצרי שליט"א. ימים אלה מסוגלים לתיקון עבירות של טהרת המשפחה ושז"ל שעל פי הספרים הקדושים בהם תלוי השפע לאדם. התיקון נערך כ-4 שעות של חוויה מרגשת ולהלן התמצית. | |
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שישי, ינואר 05, 2007-4:25 PM
מיתה יפה
לפרשת ויחי, מאת שי שגב, לבטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל
לפרשת ויחי, מאת שי שגב, לבטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל
בפרשת השבוע אנו מוצאים את המיתה היפה ביותר המוזכרת בתורה – מיתתו של יעקב. אומרים חז"ל כי מיטתו היתה שלמה. בזוהר מתכוונים לכך שבעת מיתתו, היתה שלמות – אברהם מצד ימין, יצחק מצד שמאל, השכינה מעל, ובניו מסביבו. מעולם, כך אומר הזוהר, לא היתה מיטה שלמה כמו מיטתו של יעקב לפני מיתתו. ואולם גם מיתתו של יעקב היתה שלמה. וכך כותב:
בראשית מט לג: "ויכל יעקב לצות את-בניו ויאסף רגליו אל-המטה ויגוע ויאסף אל-עמיו". יעקב אבינו לא סבל בעת מיתתו, הוא שלט ברגע המיתה, למרות שנאמר ,אין שלטון ביום המוות" והחזיר את נשמתו לבוראו מתי שהוא רצה. מיתתו מזכירה את דבריו של אור החיים, על הפסוק "אם בחוקותיי תלכו". אור החיים הקדוש מביא עשרות פירושים על פסוק זה, ואחד מהם הוא – אם בחוקותיי, אם אתם תלכו בחוקותיי, תהיה לכם זכות ההחלטה מתי "תלכו" מתי האדם ילך לבית עולמו.
מכירים אנו סיפורים על צדיקים ואנשים אחרים שהיתה להם מיתה יפה, אולם לא כולם זוכים לכך. יש המתים קודם זמנם, יש המתים בתאונות מחרידות ואין להם זכר, יש הנעדרים בקרבות. ויש עוד סוג – של אלה שמתים בייסורים, צעד אחר צעד הם נגמרים מול העיניים, מייחלים למות אולם לא מצליחים.
ואז עולת שאלת "המתת חסד" או "רצח מתוך רחמים" או "מיתה יפה" (בלועזית: אותנזיה) – כל אחד נותן למונח הזה שם אחר, כפי השקפת עולמו, אולם בסופו של דבר המשמעות היא אחת – קיצור חייו של אדם סובל. האם הדבר מותר או אסור?
סוגיה זו של המתת חסד מצויה בלב ליבו של הויכוח התרבותי והאנושי, דומה שויכוח זה לא רק שלא יסתיים, אלא ככל שקיימות אפשרויות טובות יותר להארכת חייו של אדם, הויכוח הולך ומתעצם.
מהי עמדת ההלכה בנושא זה? ומהם השיקולים הרלבנטיים בעניין זה?
דומה שהשיקולים הבאים הם אלה: עיקרון קדושת החיים, מצבו הרפואי של החולה וסיכוייו לחיות בהתאם לאפשרויות המדעיות הקיימות בעת קבלת ההחלטה, מידת הייסודים שהוא סובל, רצונו לחיות או למות. למרבה הצער, לעתים גם השיקול הכספי נכנס הואיל ויש גבול לעלויות הכספיות שניתן לקחת.
לא נוכל להתעכב על כל ההיבטים ההלכתיים, מכיוון שמדובר בשאלה סבוכה ביותר. אולם נוכל לומר מספר עקרונות:
1. עמדת ההלכה הינה ברורה לגבי המתת חסד – זו אסורה בתכלית. אסור לקצר חייו של אדם. יש לכך מספר סיבות: החיים אינם שלנו, הם ניתנו על ידי הקב"ה, ורק הוא מחליט מתי לקחת אותם. לקב"ה יש חשבונות משלו כמה אדם צריך לסבול ויש לכל עניין תכלית וסיבה, ואל לנו לעסוק בחשבונות שמים. שיקול נוסף הוא האפשרות לנסים רפואיים, ודברים כאלה קורים, ולכן אסור לומר נואש עד לרגע האחרון. לא זו בלבד, לעתים יש בעיות בדיאגנוזה של החולה ואדם עלול למות עקב טעויות רפואיות. בעיה נוספת הינה השאלה האם החולה באמת רוצה למות, לעתים הוא רוצה למות רק כדי לא לגרום צער ועגמת נפש למשפחתו, שאינה יכולה לעמוד בנסיעות לבית החולים לשבת ליד מיטתו. זאת ועוד, אם נתחיל להחליט מתי לקחת חיים, הדבר עלול ליצור מדרון חלקלק.
2. לעומת זאת, ככל שמדובר בסיום טבעי של החיים, אין מקום להארכה מלאכותית של חיי של אדם, ואין מקום להחיות אותו על מכשירים ובכך לגרום לו צער מיותר. הדבר מכונה "הסרת המונע". לכן, כאשר אדם נוטה למות יש לאפשר לו למות בזמנו, על פי הטבע.
3. נקודה נוספת לעניין סבל וכאבים – ההלכה מייחסת חשיבות רבה לאיכות חייו של אדם ולמניעת צער וייסורים. במצב כזה לעתים ניתן לספק לחולה סיגריה המקלה על כאביו, למרות שהיא מחישה את מותו באופן תיאורטי ולמרות "נשמרתם".
אלה מקצת הדברים ועוד הרבה יותר מכך יש לעיין וכמובן יש לקבל עמדת פוסק מומחה בעניין זה בטרם כל מהלך. ויה"ר שיעזור הקב"ה שתתקיים התפילה "ואל תיקחני קודם זמני" והכל בשעה טובה, ומיטתנו תהיה שלמה בעולם הזה, וגם מיתתנו תהיה שלמה במעבר לעולם הבא.
בראשית מט לג: "ויכל יעקב לצות את-בניו ויאסף רגליו אל-המטה ויגוע ויאסף אל-עמיו". יעקב אבינו לא סבל בעת מיתתו, הוא שלט ברגע המיתה, למרות שנאמר ,אין שלטון ביום המוות" והחזיר את נשמתו לבוראו מתי שהוא רצה. מיתתו מזכירה את דבריו של אור החיים, על הפסוק "אם בחוקותיי תלכו". אור החיים הקדוש מביא עשרות פירושים על פסוק זה, ואחד מהם הוא – אם בחוקותיי, אם אתם תלכו בחוקותיי, תהיה לכם זכות ההחלטה מתי "תלכו" מתי האדם ילך לבית עולמו.
מכירים אנו סיפורים על צדיקים ואנשים אחרים שהיתה להם מיתה יפה, אולם לא כולם זוכים לכך. יש המתים קודם זמנם, יש המתים בתאונות מחרידות ואין להם זכר, יש הנעדרים בקרבות. ויש עוד סוג – של אלה שמתים בייסורים, צעד אחר צעד הם נגמרים מול העיניים, מייחלים למות אולם לא מצליחים.
ואז עולת שאלת "המתת חסד" או "רצח מתוך רחמים" או "מיתה יפה" (בלועזית: אותנזיה) – כל אחד נותן למונח הזה שם אחר, כפי השקפת עולמו, אולם בסופו של דבר המשמעות היא אחת – קיצור חייו של אדם סובל. האם הדבר מותר או אסור?
סוגיה זו של המתת חסד מצויה בלב ליבו של הויכוח התרבותי והאנושי, דומה שויכוח זה לא רק שלא יסתיים, אלא ככל שקיימות אפשרויות טובות יותר להארכת חייו של אדם, הויכוח הולך ומתעצם.
מהי עמדת ההלכה בנושא זה? ומהם השיקולים הרלבנטיים בעניין זה?
דומה שהשיקולים הבאים הם אלה: עיקרון קדושת החיים, מצבו הרפואי של החולה וסיכוייו לחיות בהתאם לאפשרויות המדעיות הקיימות בעת קבלת ההחלטה, מידת הייסודים שהוא סובל, רצונו לחיות או למות. למרבה הצער, לעתים גם השיקול הכספי נכנס הואיל ויש גבול לעלויות הכספיות שניתן לקחת.
לא נוכל להתעכב על כל ההיבטים ההלכתיים, מכיוון שמדובר בשאלה סבוכה ביותר. אולם נוכל לומר מספר עקרונות:
1. עמדת ההלכה הינה ברורה לגבי המתת חסד – זו אסורה בתכלית. אסור לקצר חייו של אדם. יש לכך מספר סיבות: החיים אינם שלנו, הם ניתנו על ידי הקב"ה, ורק הוא מחליט מתי לקחת אותם. לקב"ה יש חשבונות משלו כמה אדם צריך לסבול ויש לכל עניין תכלית וסיבה, ואל לנו לעסוק בחשבונות שמים. שיקול נוסף הוא האפשרות לנסים רפואיים, ודברים כאלה קורים, ולכן אסור לומר נואש עד לרגע האחרון. לא זו בלבד, לעתים יש בעיות בדיאגנוזה של החולה ואדם עלול למות עקב טעויות רפואיות. בעיה נוספת הינה השאלה האם החולה באמת רוצה למות, לעתים הוא רוצה למות רק כדי לא לגרום צער ועגמת נפש למשפחתו, שאינה יכולה לעמוד בנסיעות לבית החולים לשבת ליד מיטתו. זאת ועוד, אם נתחיל להחליט מתי לקחת חיים, הדבר עלול ליצור מדרון חלקלק.
2. לעומת זאת, ככל שמדובר בסיום טבעי של החיים, אין מקום להארכה מלאכותית של חיי של אדם, ואין מקום להחיות אותו על מכשירים ובכך לגרום לו צער מיותר. הדבר מכונה "הסרת המונע". לכן, כאשר אדם נוטה למות יש לאפשר לו למות בזמנו, על פי הטבע.
3. נקודה נוספת לעניין סבל וכאבים – ההלכה מייחסת חשיבות רבה לאיכות חייו של אדם ולמניעת צער וייסורים. במצב כזה לעתים ניתן לספק לחולה סיגריה המקלה על כאביו, למרות שהיא מחישה את מותו באופן תיאורטי ולמרות "נשמרתם".
אלה מקצת הדברים ועוד הרבה יותר מכך יש לעיין וכמובן יש לקבל עמדת פוסק מומחה בעניין זה בטרם כל מהלך. ויה"ר שיעזור הקב"ה שתתקיים התפילה "ואל תיקחני קודם זמני" והכל בשעה טובה, ומיטתנו תהיה שלמה בעולם הזה, וגם מיתתנו תהיה שלמה במעבר לעולם הבא.
דבר תורה זה מוקדש לעילוי נשמת כל אלה שנפטרו השנה, בין בייסורים ובין ב"מיתה יפה".