נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, נובמבר 30, 2006-1:15 אחה״צ
גיליון 6 של ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל: לפרשת תולדות
ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
ביטאון קהילתי לתושבי גבעת שמואל, חידושי תורה ומידע על פעילויות, קהילות, שיעורי תורה, פעילויות חסד ועוד
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, נובמבר 23, 2006-9:24 אחה״צ
פרשת תולדות – פרשת חפירת הבארות והמריבות
הביא לדפוס לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל, ר' רוני באומס
"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים"
כותב רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל ה"כלי יקר" :
כתב הרמב"ן וכן בספר "תולדות יצחק" וכן בספר "מנורת המאור" , לפי שכל מה שארע לאבות היה סימן לבנים, על כן מצאו לדרוש כל ענייני בארות אלו על שלושת בתי המקדש שעתידים להבנות ואשר נקראו "באר מים חיים". כי כשם שעשו האומות מריבה על שתי הבארות הראשונים, כך עשו האומות מריבה עם ישראל עד שהחריבו את שני בתי המקדש. ואילו הבאר השלישית – לא רבו עליה וכך גם ב"ה יעמוד בית המקדש השלישי (שיבנה ויכונן במהרה בימינו) לעולם ועד.
ומרחיב בעל הכלי יקר. במריבה הראשונה מפרט הכתוב "ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק", כך גם בבית המקדש הראשון המריבה היתה בין מלכי ישראל ויהודה הנקראים רועים, ונחרב בית המקדש הראשון בסיבת המריבה בין מלכי ישראל ויהודה. סימן יפה יש לכך אף בשם שנקראה הבאר – עשק – נוטריקון ע-בודה זרה, ש-פיכות דמים, ק-רובים (גילוי עריות).
במריבה על הבאר השניה לעומת זאת מקצר הכתוב הן באנשים הרבים והן בסיבת המריבה ומסתפק במאמר "ויריבו גם עליה" דהיינו בבאר זאת אין למעשה כל עילה לריב ואיש אינו יודע על מה ולמה הריב – או במילים אחרות שנאת חינם, המתבטאת גם בשם הבאר – שיטנה. כך גם במקביל ידוע מאמר חז"ל כי בית המקדש השני נחרב על שנאת חינם – ובלשון הכלי יקר "כי לא מצאו סיבה אל דברי ריבותם, כי אם שהיה ודאי השטן מרקד בין קרניהם אשר בהם ינגחו זה לזה ככתוב "וכשלו איש באחיו".
ובבאר השלישית – לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה על ידי מלך המשיח שנאמר בו "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" ונקרא רחובות על כך שבעת שישראל אינם רבים זה עם זה – יכולים כולם לעלות ברגלים לבית המקדש "ולא אמר בן אדם צר לי המקום שאלין בירושלים" ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
ויהי רצון שמעשה האבות של הבאר השלישית רחובות, תחדל מלהיות "סימן" לבנים אלא תהפוך למציאות קרובה וטובה במהרה בימינו – אמן.
הביא לדפוס לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל, ר' רוני באומס
"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים"
כותב רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל ה"כלי יקר" :
כתב הרמב"ן וכן בספר "תולדות יצחק" וכן בספר "מנורת המאור" , לפי שכל מה שארע לאבות היה סימן לבנים, על כן מצאו לדרוש כל ענייני בארות אלו על שלושת בתי המקדש שעתידים להבנות ואשר נקראו "באר מים חיים". כי כשם שעשו האומות מריבה על שתי הבארות הראשונים, כך עשו האומות מריבה עם ישראל עד שהחריבו את שני בתי המקדש. ואילו הבאר השלישית – לא רבו עליה וכך גם ב"ה יעמוד בית המקדש השלישי (שיבנה ויכונן במהרה בימינו) לעולם ועד.
ומרחיב בעל הכלי יקר. במריבה הראשונה מפרט הכתוב "ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק", כך גם בבית המקדש הראשון המריבה היתה בין מלכי ישראל ויהודה הנקראים רועים, ונחרב בית המקדש הראשון בסיבת המריבה בין מלכי ישראל ויהודה. סימן יפה יש לכך אף בשם שנקראה הבאר – עשק – נוטריקון ע-בודה זרה, ש-פיכות דמים, ק-רובים (גילוי עריות).
במריבה על הבאר השניה לעומת זאת מקצר הכתוב הן באנשים הרבים והן בסיבת המריבה ומסתפק במאמר "ויריבו גם עליה" דהיינו בבאר זאת אין למעשה כל עילה לריב ואיש אינו יודע על מה ולמה הריב – או במילים אחרות שנאת חינם, המתבטאת גם בשם הבאר – שיטנה. כך גם במקביל ידוע מאמר חז"ל כי בית המקדש השני נחרב על שנאת חינם – ובלשון הכלי יקר "כי לא מצאו סיבה אל דברי ריבותם, כי אם שהיה ודאי השטן מרקד בין קרניהם אשר בהם ינגחו זה לזה ככתוב "וכשלו איש באחיו".
ובבאר השלישית – לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה על ידי מלך המשיח שנאמר בו "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" ונקרא רחובות על כך שבעת שישראל אינם רבים זה עם זה – יכולים כולם לעלות ברגלים לבית המקדש "ולא אמר בן אדם צר לי המקום שאלין בירושלים" ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
ויהי רצון שמעשה האבות של הבאר השלישית רחובות, תחדל מלהיות "סימן" לבנים אלא תהפוך למציאות קרובה וטובה במהרה בימינו – אמן.
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-9:13 אחה״צ
הקל קול יעקב והידים ידי עשו
דבר תורה לפרשת תולדות
דבר תורה לפרשת תולדות
מאת רוני באומס
כל פרשת ברכות יצחק ליעקב תמוהה ובלתי מובנת מבחינת הדמויות המשתתפות בארוע זה.
ראשית – יצחק , יצחק מבחין בשתי אמיתות הסותרות זו את זו – הקול קול יעקב והידים ידי עשו, מה ראה יצחק להכריע דווקא כי עשו בא אליו ולא יעקב?
שנית – רבקה, מדוע הכינה את יעקב ל"סכנה" שמא ימושנו אביו יצחק ולא שמא יזהה את קולו של יעקב?
שלישית – יעקב, בחששו מיצחק אומר יעקב לרבקה – "הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק, אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע". מדוע לא חושש יעקב מההבדלים בקולותיהם כפי שחושש מההבדלים הפיזיים במידת ה"שעירות" שלהם?
על כל השאלות הללו עונה בעל "בית הלוי" באופן נפלא.
ראשית, ההבדלים בין קולותיהם של יעקב ועשו לא היו הבדלים פיזיים באופן שלאחד קול בס ולשני סופרן. ההבדלים כפי שאומר גם רש"י שיעקב מדבר בלשון נאה של תחנונים וכיבוד אב, ואילו עשו מדבר בלשון גסה וקנטרנית.
עשו לא היה טיפש כלל ועיקר, וחשש בפיקחותו כי יעקב ינצל את צאתו לציד ואת עיוורונו של אביו יצחק כדי ליטול את הברכות. על מנת להקדים רפואה למכה (כיוון שכפי שאמרנו – לא היו הבדלים בקולותיהם של יעקב ועשו מבחינה פיזית), ידע עשו כי יעקב מסוגל להחליף את אופי דיבורו לצורת הדיבור הגסה של עשו ובכך להטעות את יצחק וליטול את הברכות. (במאמר מוסגר ניתן לראות דרך חששו של יעקב כי אכן כך היה, משום שהטענה כלפי רבקה היתה ביחס לשעירות הידיים ולא ביחס להבדלים בקולותיהם – משמע גם יעקב היה משוכנע שביכולתו לשנות את קולו). הואיל ומכך חשש עשו – לפיכך נתן עשו ליצחק (העיוור) סימן שיאפשר לו לזהות אותו בשובו. הסימן היה שכשיבוא עשו לפני אביו אחרי הציד עם המטעמים – אזי ידבר בקולו של יעקב דווקא (דהיינו ידבר בנחת וכו') . זה יהיה סימן בטוח כי עשו הוא המגיע משום שאם יעקב יבוא קודם לכן, מן הסתם ידבר בקולו של עשו על מנת להטעות את אביו.
יעקב בחכמתו או אולי אמו רבקה עלו על הסימן שהותיר עשו ליצחק, ולפיכך מכאן ואילך לא היה צריך יעקב להסוות אלא את ידיו אבל בדיבור דיבר בקולו עצמו ולא בקולו של עשו.
משבא יעקב לפני יצחק בקולו הטבעי ועם בגדי עשו שעשו אותו שעיר כעשו אחיו, בדק אותו אביו כפי שקבע עם עשו, ומצא כי שני הסימנים שקבעו אם אכן האיש הבא לפניו הוא עשו, אכן מתקיימים. הן הידיים ידי עשו והן הקול קול יעקב כפי שקבע עם עשו קודם לכן. לפיכך לא קריאת תמיהה היתה זו של יצחק כי אם קריאת אישור ואימות. ודאי עשו עומד מולו משום שהקול קולו של יעקב והידיים ידי עשו כמוסכם. הואיל וכל הסימנים אומתו – ברך יצחק את העומד מולו – את יעקב.
תנא דמסייע לכך הוא גם תרגום אונקלוס המתרגם את הפסוק "בא אחיך במרמה" בתרגום "בחכמה". לכאורה מרמה וחכמה אינם מילים זהות שניתן לתרגם בהן אחת את רעותה – אולם לפי פירוש זה, יעקב לא הצטרך כלל לבוא במירמה בדרך של שינוי אופן דיבורו לדיבורו של עשו , אלא דוקא בא בחכמה ודיבר בקולו שלו עצמו ועל ידי זה זכה לברכה.
שבת שלום
כל פרשת ברכות יצחק ליעקב תמוהה ובלתי מובנת מבחינת הדמויות המשתתפות בארוע זה.
ראשית – יצחק , יצחק מבחין בשתי אמיתות הסותרות זו את זו – הקול קול יעקב והידים ידי עשו, מה ראה יצחק להכריע דווקא כי עשו בא אליו ולא יעקב?
שנית – רבקה, מדוע הכינה את יעקב ל"סכנה" שמא ימושנו אביו יצחק ולא שמא יזהה את קולו של יעקב?
שלישית – יעקב, בחששו מיצחק אומר יעקב לרבקה – "הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק, אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע". מדוע לא חושש יעקב מההבדלים בקולותיהם כפי שחושש מההבדלים הפיזיים במידת ה"שעירות" שלהם?
על כל השאלות הללו עונה בעל "בית הלוי" באופן נפלא.
ראשית, ההבדלים בין קולותיהם של יעקב ועשו לא היו הבדלים פיזיים באופן שלאחד קול בס ולשני סופרן. ההבדלים כפי שאומר גם רש"י שיעקב מדבר בלשון נאה של תחנונים וכיבוד אב, ואילו עשו מדבר בלשון גסה וקנטרנית.
עשו לא היה טיפש כלל ועיקר, וחשש בפיקחותו כי יעקב ינצל את צאתו לציד ואת עיוורונו של אביו יצחק כדי ליטול את הברכות. על מנת להקדים רפואה למכה (כיוון שכפי שאמרנו – לא היו הבדלים בקולותיהם של יעקב ועשו מבחינה פיזית), ידע עשו כי יעקב מסוגל להחליף את אופי דיבורו לצורת הדיבור הגסה של עשו ובכך להטעות את יצחק וליטול את הברכות. (במאמר מוסגר ניתן לראות דרך חששו של יעקב כי אכן כך היה, משום שהטענה כלפי רבקה היתה ביחס לשעירות הידיים ולא ביחס להבדלים בקולותיהם – משמע גם יעקב היה משוכנע שביכולתו לשנות את קולו). הואיל ומכך חשש עשו – לפיכך נתן עשו ליצחק (העיוור) סימן שיאפשר לו לזהות אותו בשובו. הסימן היה שכשיבוא עשו לפני אביו אחרי הציד עם המטעמים – אזי ידבר בקולו של יעקב דווקא (דהיינו ידבר בנחת וכו') . זה יהיה סימן בטוח כי עשו הוא המגיע משום שאם יעקב יבוא קודם לכן, מן הסתם ידבר בקולו של עשו על מנת להטעות את אביו.
יעקב בחכמתו או אולי אמו רבקה עלו על הסימן שהותיר עשו ליצחק, ולפיכך מכאן ואילך לא היה צריך יעקב להסוות אלא את ידיו אבל בדיבור דיבר בקולו עצמו ולא בקולו של עשו.
משבא יעקב לפני יצחק בקולו הטבעי ועם בגדי עשו שעשו אותו שעיר כעשו אחיו, בדק אותו אביו כפי שקבע עם עשו, ומצא כי שני הסימנים שקבעו אם אכן האיש הבא לפניו הוא עשו, אכן מתקיימים. הן הידיים ידי עשו והן הקול קול יעקב כפי שקבע עם עשו קודם לכן. לפיכך לא קריאת תמיהה היתה זו של יצחק כי אם קריאת אישור ואימות. ודאי עשו עומד מולו משום שהקול קולו של יעקב והידיים ידי עשו כמוסכם. הואיל וכל הסימנים אומתו – ברך יצחק את העומד מולו – את יעקב.
תנא דמסייע לכך הוא גם תרגום אונקלוס המתרגם את הפסוק "בא אחיך במרמה" בתרגום "בחכמה". לכאורה מרמה וחכמה אינם מילים זהות שניתן לתרגם בהן אחת את רעותה – אולם לפי פירוש זה, יעקב לא הצטרך כלל לבוא במירמה בדרך של שינוי אופן דיבורו לדיבורו של עשו , אלא דוקא בא בחכמה ודיבר בקולו שלו עצמו ועל ידי זה זכה לברכה.
שבת שלום
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שלישי, נובמבר 21, 2006-11:57 לפנה״צ
לראות באורה למרחבים (כל העוסק בתורה לשמה - אבות פרק ו)
מאת ר' איסר שולמן
מיוחד לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל
רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי לו, נקרא ריע, אוהב את המקום, אוהב את הבריות וכו', מלבשתו ענוה ונהנין ממנו עצה, תושיה, ונותנת לו מלכות וממשלה, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק
צריך הגדרה מהו תורה לשמה, למה לא נאמר כל העוסק בתורה לשמו יתברך?
אמרו חז"ל: אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, ותנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית. אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לא אחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
מהו הקשר של קיום העולם עם התורה? כל העולמות מאירים מאור אלוקותו יתברך, אך כדי שתהיה בחירה בעולם הזה אור אלוקותו נסתר, בהעלם, המביט בענייני העולם הזה בעיניים חומריות, רואה רק חומר עב, המסתיר את אור אלוקותו, ואינו רואה שהבורא -מלוא כל הארץ כבודו. כנגד זה אור התורה שמאירה את ההעלם, ובאורה יביטו בעיניים רוחניות לראות את אור אלקותו המסתתר בתוך ההעלם שאין עוד מלבדו. אם כן נמצאנו למדים שאין ערך לעולם שבו אור אלוקים מסתתר בו, כי חושך בבחינת צמצום שאינו רואה שום דבר זולתו, ואילו באור אתה יוצא למרחבים, רואה אור בכל הבריאה, ולכן אוהב את המקום ואת הבריות, כי יש לו מבט שכולו מרחב ועל כן רואה את הבורא ואוהב את בריותיו שברא, ולכן מלבשתו ענוה. משה רבינו שזכה תמונת ה' יביט זכה לענוה, חש באפסיותו מול הבורא ונותנים לו מלכות וממשלה כי יש לו מבט רחב למרחבים, שיקיף עניני המלוכה.
יוצא למסקנה, שתכלית הבריאה שירגיש האדם אור אלוקתו בכל הבריאה ולכן אומר דוד המלך הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות שזכה לראות אור ה' בכל הבריאה. וזוכים לראות את האלוקות באמצעות התורה, ומכאן שהזכיה לראות את הקב"ה, היא באמצעות לימוד התורה לשמה.
כידוע, ראייתו של אדם תלויה לפי מצבו ומעמדו, אם נמצא בבית רואה את הבית. עולה לגג, רואה את החצר ואת הרחוב, עולה למגדל רואה גבוה יותר, וכל שעולה יותר רואה יותר, אם מצומצם רואה רק מבט מצומצם. וזהו כוחה של תורה - לראות באור התורה, את ה' יתברך במרחבים.
יוצא למסקנה, שתכלית הבריאה שירגיש האדם אור אלוקתו בכל הבריאה ולכן אומר דוד המלך הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות שזכה לראות אור ה' בכל הבריאה. וזוכים לראות את האלוקות באמצעות התורה, ומכאן שהזכיה לראות את הקב"ה, היא באמצעות לימוד התורה לשמה.
כידוע, ראייתו של אדם תלויה לפי מצבו ומעמדו, אם נמצא בבית רואה את הבית. עולה לגג, רואה את החצר ואת הרחוב, עולה למגדל רואה גבוה יותר, וכל שעולה יותר רואה יותר, אם מצומצם רואה רק מבט מצומצם. וזהו כוחה של תורה - לראות באור התורה, את ה' יתברך במרחבים.
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שני, נובמבר 20, 2006-12:10 אחה״צ
ברכת הרב שלמה אבינר שליט"א
לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום ראשון, נובמבר 19, 2006-10:04 לפנה״צ
אנחנו על המפה - מס' 2
שי שגב
השבת אירחה הגבעה את ידידיה מאיר, שדרן ברדיו קול חי, אשר זכה וראה את הגיליון שלנו. הבוקר, בתוכניתו "התעוררות" הוא כרגיל סקר את עלוני השבת השונים, ובראש ובראשונה הזכיר, איך לא, את ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל. פנינו לרדיו קול חי כדי לקבל את הפלייבק, מי שיש לו מהלכים ויוכל לסייע בכך, נודה מאוד!!
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-9:58 לפנה״צ
ויקוד האיש וישתחו לה'
מיוחד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל, בהמשך למאמר של מרא דאתרא, הרב אלעזר אלבז שליט"א מאת שי שגב
בגיליון מס' 5 של ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל (לפרשת חיי שרה) הובא מאמרו של הרב אלעזר אלבז שליט"א ובו הוא מציין כי למדנו בין היתר מרבקה, כי לעניין משקה, האדם קודם לבהמה, שנאמר "שתה וגם גמליך אשקה". לעניין האוכל הפוסקים והפרשנים למדים ממקומות אחרים (ראו המאמר המורחב) ולכאורה סיפור רבקה מתייחס רק לעניין השתיה אולם לא לעניין האכילה
העלינו דברים אלה על שולחן השבת ואז בני חיים נ"י האיר עיני בדברים ששמע מאת רב הישיבה, הרב משה מן שליט"א, לפיהם ניתן ללמוד מרבקה לא רק על משקה, אלא גם על מאכל - מסופר בפרק כד פסוקים כג-כה כדלקמן:
כג ויאמר בת-מי את הגידי נא לי היש בית-אביך מקום לנו ללין.
כד ותאמר אליו בת-בתואל אנכי בן-מלכה אשר ילדה לנחור.
כה ותאמר אליו גם-תבן גם-מספוא רב עמנו, גם-מקום ללון.
כד ותאמר אליו בת-בתואל אנכי בן-מלכה אשר ילדה לנחור.
כה ותאמר אליו גם-תבן גם-מספוא רב עמנו, גם-מקום ללון.
הוא שאל אותה רק אם יש מקום לישון לילה אחד, ולא הזכיר כלל האוכל של הגמלים, אולם היא השיבה לו - אדון יקר, לעניין אוכל, צריך קודם כל להאכיל את הגמלים - לכן קודם כל אמרה לו שיש תבן ומספוא לגמלים. ולאחר מכן אמרה לו שיש מקום ללון - לעניין אוכל, קודם אנו דואגים לגמלים ואח"כ לבהמות. מכאן למד אליעזר שרבקה אשת חסד מושלמת, עמדה במבחן על כל דקדוקיו, ואז הבין באופן סופי שדרכו צלחה.
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-9:43 לפנה״צ
יחד יחד [הרהורים על קדושת כתר]
וורט לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל, מאת אריה הנץ
כאשר אנו מפולגים ואין שלום בינינו ואנו לא יחד, אז יש לכאורה ריבוי אלוקים שכן כל אחד "נאחז" באלוקים שלו [או ברבי שלו - רק הרבי שלי טוב, שלך חלילה לא], מפרש את המצוות כתומכות בדרכו ושוללת את שרכו של האחר, מבליט את השונה ולא את המאחד, וכמובן שבשמיים אין נחת מכך, וכשאין נחת למעלה אז אין נחת גם למטה. ואילו כשאנו יחד ויש שלום ביננו, אזי יחד - ה' אחד לכולם, ובשמיים יש נחת מכך וכשיש נחת למעלה יש הרבה נחת למטה. וכן בעל ואישה - לפני נישואיהם כל אחד מהם הוא אחד בפני עצמו, עם רצונות ומאויים לחוד, ורקע שונה, ואין הם מושלמים, מכיוון שכל אחד מא מהזווית שלו. אולם לאחר החתונה כשהם יחד אזי הם הופכים לאחד מושלם וי'חד השכינה שורה ביניהם . יהי רצון שתמיד נהיה יחד, הן בגשמיות והן ברוחניות!
אילו יהודי היה יודע מה זאת חתונה ...
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-9:36 לפנה״צ
כולם שווים לטובה
מאמר חסידי לפרשת חיי שרה מאת ר' איסר שולמן, עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה
מעיר רש"י הקדוש על המילים שני חיי שרה: "כולן שווים לטובה". הרבה שואלים ומקשים כיצד אפשר לרש"י לומר כך, שמאה עשרים ושבע שנים, חייה של שרה אימנו, כולן שווים לטובה ?! שהרי כמה שנות צער עברה שרה אימנו, אם זה הרעב בארץ שגרם להם לרדת למצרים, אם זה מלחמות שהיו לאברהם אבינו, אם זה הניסיונות הקשים שעבר אברהם אבינו, שהשפיעו, מן הסתם, גם על שרה. אז איך אם כן ניתן לומר שמאה עשרים ושבע שנים של שרה היו כולן טובים?!
מסביר רבי זושא הצדיק, שרה אימנו הייתה צדקת גדולה, והייתה מקבלת את כול צרותיה בחייה באהבה, וכל דבר לא טוב, או צרה שהייתה עוברת עליה, הייתה מכרזת ואומרת "גם זו לטובה". עוד מסביר הצדיק, שמעולם שרה אימנו לא הרהרה אחר הנהגת ה', ואף כל הניסיונות הקשים שעברו על בעלה ,אברהם אבינו, תמיד קיבלה אותם ללא שום תרעומת, והתנהגה בפשיטות ותמימות על פי הכלל שקבעו חכמים:"מברכין על הרעה, כשם שמברכין על הטובה." ולכן נכון העיר רש"י הקדוש: "כולן שווין לטובה", היינו שבעיני שרה אימנו, כל מה שעבר עליה בחיים, היה רק לטובה, וכפי שהסברנו. דעו, שאם אדם לא חי בעולם הזה על פי הכלל הזה, היינו, שלא מבין שכל מה שעובר עליו בחיים, הכל מאת ה', והכל לטובה, אזי חייו הופכים להיות קשים מאוד, ולמעשה כל יום שעובר עליו רק קשה מקודמו, וכל מה שהוא מחפש בכל יום זה רק להגיע למיטה, לשים את הראש על הכרית, ולהעלים עצמו מהמציאות הזו שהוא חי בה. כמה צריך לבקש מה' שיתן לנו אמונה, שבה תלויים כל ההסתכלות וההתבוננות, והמסקנה שהכל לטובה. אם אדם אין לו אמונה, חיו אינם חיים, הוא פשוט מסכן .ולא צריך להיות עם כובע ,פאות וזקן, בשביל להיקרא מאמין, להיפך, אני מכיר כאלו שיש להם זקן ופאות, אבל אין להם שום אמונה! אמונה זה לא להגיד שאני מאמין בה' , ואני אוהב אותו , אמונה זה לדעת את ה' ולהשיב אל הלב את הידיעה הזו, היינו לחוש בתוך הלב שלך, שכל מה שעובר עליך בכל רגע ורגע נתון, זה הכל מאת ה', וזה הכל לטובה
ובאמת פה אנחנו קצת נכשלים , שאף על פי שאנחנו קוראים לעצמנו "אנשים מאמינים" אך כשמגיע רגע של מבחן קטן, כגון, שלא הלך לך כסדר, היינו שלא הלך לך בדיוק כפי שרצית וציפית, אז כבר כאן לכאורה מבחינתנו, חלילה, ה' כבר לא יכול לעזור, היינו שאנחנו הופכים את ה' למוגבל, ובצרה הזאת כבר אנחנו נכנסים לייאוש גמור, ומבינים שאף אחד לא יכול לעזור לנו, ולמעשה, לא מבינים בתוך ליבנו, שה' הוא זה שהביא לנו את הצרה, למרות שלא ציפינו לה, למרות שהיא לא הייתה בתכנון , וכל זה רק בשביל להגדיל ולהעמיק את האמונה שלנו בו
אבל אם אדם ירגיל את עצמו, להתחיל להסתכל על כל דבר באמונה, היינו, להתחיל להתאמן, ממש כך, לחפש בכל פרט ופרט את ה', ולהתחיל להגיד על כל דבר, "זה מאת ה'" , "גם זו לטובה" ,"זה משמיים", וכן על זה הדרך, וגם אם אפילו הוא לא ממש מחובר למילים האלו, וכשהוא אומר אותם, הוא מרגיש קצת לא אמיתי עם עצמו, היינו שהוא חושב שהיתה יד אדם בדבר, כפי באמת מה שהוא ראה בעיניים, התערבות אנוש, אף על פי כן, יגיד את המילים הללו, שיש לנו כלל גדול ברוחניות: "אחרי הפעולות, נמשכים הלבבות", ברגע שהאדם מורגל בלשון הזו, אז נכון שבתחילה זה יראה לו קצת לא שייך, אך עם הזמן, כשהוא יתבונן , הוא יראה בחוש איך הדבר היה מאת ה', ושאין שום דרך אחרת להסביר את המקרה, ועוד ייראה לו לא מובן ומוזר איך הוא לא ראה את זה קודם לכן
למה אתה בייאוש? למה אתה לא קם בבוקר בשמחה? למה כל המחשבות שלך נמצאות בסוף היום, כשהוא רק בקושי התחיל ?אמונה, אמונה, אמונה!!! חסרה לך אמונה, זה לא משנה דתי, חילוני, מסורתי, חרדי - בורא עולם יש רק אחד, ולא ראיתי שכתוב בתורה שה' שייך רק לדתיים, אבל כן ראיתי שכתוב "טוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו, באמת", מי שקורא לו קריאה אמיתית מליבו, זוכה לראות בחוש את השגחת הבורא עליו, ולא משנה מי הוא .צריך לבקש מה' אמונה, שיתן לנו אמונה, שיתן לנו לראות שכל מה שקורה לנו, או שכל מה שקורה מסביבנו, זה הכל ממנו, ובא לטובתנו
אם אדם ראה ברחוב איזו קטטה , מיד צריך להפעיל את האמונה, למה ה' רצה שאני אראה את זה, מה ה' יתברך מסמן לי, הרי לא סתם ראיתי את זה ונצטערתי, ובפישטות צריך לבקש מה', שיאיר לך, מה הוא מסמן לך על ידי הקטטה הזו שראית .בזו הדרך, אם האדם ילך בה וידבק בה, היינו שיחפש בל פרט ופרט מה שה' רוצה ממנו ובמקביל, גם יבקש ויתפלל מה' על האמונה, על ידי תפילה פשוטה כמו: "ריבנו של עולם, אבא שבשמיים, בבקשה רחם עלי, תן לי אמונה בך, שאני אאמין שהכל לטובה והכל ממך, ושאף אדם לא פועל כאן בעולם בלי שאתה מניע אותו לעשות משהו, בין אם זה לפגוע בי ובין אם זה להטיב איתי ...." אז הוא יזכה לחיות חיים אמיתיים כאן, חיים של שמחה אמיתית , ולא של הנאה זמנית מאיזה כוס וויסקי או איזו תאווה כזו או אחרת, אז הוא יזכה שהוא ירצה באמת לחיות, ירצה לקום בבוקר.אפשר לחיות חיים טובים, לא נועדנו לסבול כאן, אך הכל תלוי בגודל האמונה הפשוטה שיש לאדם בבורא עולם, והנוסחא היא פשוטה: כפי מה שאתה מאמין , כך אתה גם מקבל ! ואידך זיל גמור
מסביר רבי זושא הצדיק, שרה אימנו הייתה צדקת גדולה, והייתה מקבלת את כול צרותיה בחייה באהבה, וכל דבר לא טוב, או צרה שהייתה עוברת עליה, הייתה מכרזת ואומרת "גם זו לטובה". עוד מסביר הצדיק, שמעולם שרה אימנו לא הרהרה אחר הנהגת ה', ואף כל הניסיונות הקשים שעברו על בעלה ,אברהם אבינו, תמיד קיבלה אותם ללא שום תרעומת, והתנהגה בפשיטות ותמימות על פי הכלל שקבעו חכמים:"מברכין על הרעה, כשם שמברכין על הטובה." ולכן נכון העיר רש"י הקדוש: "כולן שווין לטובה", היינו שבעיני שרה אימנו, כל מה שעבר עליה בחיים, היה רק לטובה, וכפי שהסברנו. דעו, שאם אדם לא חי בעולם הזה על פי הכלל הזה, היינו, שלא מבין שכל מה שעובר עליו בחיים, הכל מאת ה', והכל לטובה, אזי חייו הופכים להיות קשים מאוד, ולמעשה כל יום שעובר עליו רק קשה מקודמו, וכל מה שהוא מחפש בכל יום זה רק להגיע למיטה, לשים את הראש על הכרית, ולהעלים עצמו מהמציאות הזו שהוא חי בה. כמה צריך לבקש מה' שיתן לנו אמונה, שבה תלויים כל ההסתכלות וההתבוננות, והמסקנה שהכל לטובה. אם אדם אין לו אמונה, חיו אינם חיים, הוא פשוט מסכן .ולא צריך להיות עם כובע ,פאות וזקן, בשביל להיקרא מאמין, להיפך, אני מכיר כאלו שיש להם זקן ופאות, אבל אין להם שום אמונה! אמונה זה לא להגיד שאני מאמין בה' , ואני אוהב אותו , אמונה זה לדעת את ה' ולהשיב אל הלב את הידיעה הזו, היינו לחוש בתוך הלב שלך, שכל מה שעובר עליך בכל רגע ורגע נתון, זה הכל מאת ה', וזה הכל לטובה
ובאמת פה אנחנו קצת נכשלים , שאף על פי שאנחנו קוראים לעצמנו "אנשים מאמינים" אך כשמגיע רגע של מבחן קטן, כגון, שלא הלך לך כסדר, היינו שלא הלך לך בדיוק כפי שרצית וציפית, אז כבר כאן לכאורה מבחינתנו, חלילה, ה' כבר לא יכול לעזור, היינו שאנחנו הופכים את ה' למוגבל, ובצרה הזאת כבר אנחנו נכנסים לייאוש גמור, ומבינים שאף אחד לא יכול לעזור לנו, ולמעשה, לא מבינים בתוך ליבנו, שה' הוא זה שהביא לנו את הצרה, למרות שלא ציפינו לה, למרות שהיא לא הייתה בתכנון , וכל זה רק בשביל להגדיל ולהעמיק את האמונה שלנו בו
אבל אם אדם ירגיל את עצמו, להתחיל להסתכל על כל דבר באמונה, היינו, להתחיל להתאמן, ממש כך, לחפש בכל פרט ופרט את ה', ולהתחיל להגיד על כל דבר, "זה מאת ה'" , "גם זו לטובה" ,"זה משמיים", וכן על זה הדרך, וגם אם אפילו הוא לא ממש מחובר למילים האלו, וכשהוא אומר אותם, הוא מרגיש קצת לא אמיתי עם עצמו, היינו שהוא חושב שהיתה יד אדם בדבר, כפי באמת מה שהוא ראה בעיניים, התערבות אנוש, אף על פי כן, יגיד את המילים הללו, שיש לנו כלל גדול ברוחניות: "אחרי הפעולות, נמשכים הלבבות", ברגע שהאדם מורגל בלשון הזו, אז נכון שבתחילה זה יראה לו קצת לא שייך, אך עם הזמן, כשהוא יתבונן , הוא יראה בחוש איך הדבר היה מאת ה', ושאין שום דרך אחרת להסביר את המקרה, ועוד ייראה לו לא מובן ומוזר איך הוא לא ראה את זה קודם לכן
למה אתה בייאוש? למה אתה לא קם בבוקר בשמחה? למה כל המחשבות שלך נמצאות בסוף היום, כשהוא רק בקושי התחיל ?אמונה, אמונה, אמונה!!! חסרה לך אמונה, זה לא משנה דתי, חילוני, מסורתי, חרדי - בורא עולם יש רק אחד, ולא ראיתי שכתוב בתורה שה' שייך רק לדתיים, אבל כן ראיתי שכתוב "טוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו, באמת", מי שקורא לו קריאה אמיתית מליבו, זוכה לראות בחוש את השגחת הבורא עליו, ולא משנה מי הוא .צריך לבקש מה' אמונה, שיתן לנו אמונה, שיתן לנו לראות שכל מה שקורה לנו, או שכל מה שקורה מסביבנו, זה הכל ממנו, ובא לטובתנו
אם אדם ראה ברחוב איזו קטטה , מיד צריך להפעיל את האמונה, למה ה' רצה שאני אראה את זה, מה ה' יתברך מסמן לי, הרי לא סתם ראיתי את זה ונצטערתי, ובפישטות צריך לבקש מה', שיאיר לך, מה הוא מסמן לך על ידי הקטטה הזו שראית .בזו הדרך, אם האדם ילך בה וידבק בה, היינו שיחפש בל פרט ופרט מה שה' רוצה ממנו ובמקביל, גם יבקש ויתפלל מה' על האמונה, על ידי תפילה פשוטה כמו: "ריבנו של עולם, אבא שבשמיים, בבקשה רחם עלי, תן לי אמונה בך, שאני אאמין שהכל לטובה והכל ממך, ושאף אדם לא פועל כאן בעולם בלי שאתה מניע אותו לעשות משהו, בין אם זה לפגוע בי ובין אם זה להטיב איתי ...." אז הוא יזכה לחיות חיים אמיתיים כאן, חיים של שמחה אמיתית , ולא של הנאה זמנית מאיזה כוס וויסקי או איזו תאווה כזו או אחרת, אז הוא יזכה שהוא ירצה באמת לחיות, ירצה לקום בבוקר.אפשר לחיות חיים טובים, לא נועדנו לסבול כאן, אך הכל תלוי בגודל האמונה הפשוטה שיש לאדם בבורא עולם, והנוסחא היא פשוטה: כפי מה שאתה מאמין , כך אתה גם מקבל ! ואידך זיל גמור
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, נובמבר 16, 2006-12:39 אחה״צ
ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל: אנחנו על המפה
אם מקליקים ב"גוגל" ביטאון ראש הגבעה מקבלים אותנו במקום הראשון
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-12:37 אחה״צ
מאמרו השלם של מרא דאתרא הרב אלעזר אלבז שליט"א לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל - לפרשת חיי שרה
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום רביעי, נובמבר 15, 2006-10:55 לפנה״צ
המערה נהייתה לאחוזת קבר, בכסף מלא
רפי מגיד
על המשא ומתן בין אברהם לבני חת מספרת התורה (בראשית כ"ג ח'): וידבר אתם לאמר אם-יש את-נפשכם לקבר את-מתי מלפני שמעוני ופגעו-לי בעפרון בן-צחר. ט ויתן-לי את-מערת המכפלה אשר-לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת-קבר
רפי מגיד
על המשא ומתן בין אברהם לבני חת מספרת התורה (בראשית כ"ג ח'): וידבר אתם לאמר אם-יש את-נפשכם לקבר את-מתי מלפני שמעוני ופגעו-לי בעפרון בן-צחר. ט ויתן-לי את-מערת המכפלה אשר-לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת-קבר
אברהם שלם לעפרון את אשר אמר, "בכסף מלא יתננה לי" ואז קמו השדה והמערה לאברהם לאחזת קבר. "בכסף מלא יתננה" שווה 748. "לאחזת קבר" שווה 748
בכסף 162 מלא 71 יתננה 515 = 748
לאחזת 302 קבר 446 = 748
ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-10:54 לפנה״צ
גדולתו של אברהם: היכולת לעזוב את התענוג הרוחני כדי לקיים מצוות הכנסת אורחים ולרחוץ רגליהם של ערבים
מיוחד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י ר' איסר שולמן
הערת העורך: מאמר נפלא זה הגיע אלינו לאחר סגירת הגיליון. על מנת שהציבור לא יפסיד אותו, הוא מפורסם באתר
מיוחד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י ר' איסר שולמן
הערת העורך: מאמר נפלא זה הגיע אלינו לאחר סגירת הגיליון. על מנת שהציבור לא יפסיד אותו, הוא מפורסם באתר
על פי רב יהודה (שבת קכז.)., אברהם, בלשוננו המודרנית, מעביר את הקב"ה ל'ממתינה'. 'המתן עד שאקיים את הכנסת האורחים שנזדמנה לי, וכשאסיים אשוב אליך', מסביר רב יהודה את דבריו של אברהם "אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר". הדברים נועזים ביותר, ורבות ניתן לדון בחשיבותה של מצות הכנסת אורחים העולה מדברים אלו. אולם הבה ננסה לבחון את הדברים מנקודת מבטו של אברהם. אברהם יושב בביתו, כואב את מילתו שעליה מסר את נפשו, ולפתע זוכה אברהם למראות אלוקים. כל הווייתו מתמלאת בנוכחותו המפעימה של הקב"ה, המרפאה כל מחלה והמשכיחה כל כאב. אברהם איננו חש עוד דבר, וכל כולו נתון למפגש הסוחף והממלא, שאליו הוא צולל בכל נפשו ובמלוא תודעתו. וכך מתאר ר' לוי יצחק מברדיטשב חוויה זו:
וירא אליו ה' באלוני כו'. ויש לדקדק למה לא כתב וירא ה' אל אברהם ולמה אינו מזכיר שמו. ונראה, כי הבורא ברוך הוא משפיע שפע לברואיו ויש שפע אשר לא צמצם עדיין בעולמות. והנה השפע אשר היא מצומצם בעולמות הוא באותיות כגון עולם השרפים הצמצום הוא באותיות שרפים וכן לכל העולמות שלהם וכן לעולם התחתון לכל אחד כפי אותיות שלו, היינו לאברהם השפע מצמצום אברהם וכן לכל אדם. והנה האדם העובד להשם יתברך במסירת נפש אז הוא מתפשט מאותיות ומדבק עצמו להשפע אשר עדיין לא נתצמצם באותיות. והנה אברהם אבינו עליו השלום מל עצמו לעת זקנותו והיה עובד הבורא ברוך הוא במסירת נפש ועל ידי זה נתפשט עצמו מן האותיות שלו, כי הוא דבוק בהשפע אשר עדיין לא נתצמצם באותיות ולא נקרא בשמו כלל. וזהו וירא אליו ה', שלא נקרא בשמו כלל (קדושת לוי, וירא).
ר' לוי יצחק עומד על העובדה כי שמו של אברהם נשמט מן הפסוק הראשון: 'וירא אליו' ולא 'וירא אל אברהם'. תשובתו של ר' לוי יצחק מתחברת היטב עם תיאורנו הנ"ל. עבודתו של אברהם היא עבודה של דבקות ומסירות נפש, ועבודה זו מתעלה מעל גבי הגבול האנושי, ששמנו המורכב מאותיות מבטא אותו. אברהם התפשט מעצמיותו הבאה לידי ביטוי בשמו, ודבק בשפע האלוקי ללא גבולות. זוהי חוויה שהיא מעל המציאות הטבעית, וכל המציאות הטבעית בטלה לגביה. זוהי דבקות אינסופית נעדרת מילים ונעדרת תכנים, שהרי אין כאן שנים אלא אחד, וממילא לא רלוונטי לדבר על מסר ועל תוכן. ברגע נשגב זה שהוא שיא הדבקות באלוקים נוקשים על דלתו של אברהם שלשה 'ערביים' המבקשים לרגע צל. כיצד ניתן לעצור? מה לי ולכם בני תמותה? ישאל את עצמו אברהם שכל כולו נתון בעולמות עליונים. אברהם ששמו שימש לו גבול שאותו פרץ, נאלץ כעת להתמודד לא רק עם עצמיותו הכובלת, אלא עם המציאות העכשווית והארעית ברת החלוף. מה גדול נסיונו של הדבק בשכינה הנדרש לסגת מדבקות זו לטובת חיי שעה בעולם הזה?ואברהם עוצר! ולא די שהוא עוצר הוא מכוון מחדש את אישיותו, את כוחותיו, את כל כולו לאותם חיי שעה. הוא רץ אל הבקר, הוא לוקח חמאה, הוא מביא מים לשטיפת רגלים, וברגע אחד הופך אברהם מנביא לבעל פונדק. איננו מוצאים בכתוב אף לא רמז קלוש לקושי כלשהו במעבר חד זה.
עתה נבוא ונשאל, איזהו נסיון יותר גדול? נסיון הכנסת האורחים או נסיון העקידה בה נתבע אברהם למסירות נפש שכל כולה ביטול גמור לפני ד' יתברך. מה הן כוונותיו של המבקע עצים בשביל גחלים לבשר, לעומת כוונותיו של המבקע עצים בשביל להעלות לעולה את בנו? מה הן כוונותיו של המשייף את הסכין כדי לשחוט כבש לסעודת אורחים, לעומת כוונותיו של המשייף את הסכין כדי לשחוט את בנו לד' יתברך? החידוש הגדול, על פי נקודת מבט זו, איננו בענוותנותו של ד' יתברך המוחל לאברהם המבקש ממנו להמתין. הוא גם איננו בחשיבותה של מצוות הכנסת אורחים, אלא ביכולתו המפעימה של אברהם לרדת מעולמות עליונים בשביל לבשל בשר לאורחיו.
זוהי גדלות מפעימה הבאה לידי ביטוי במעשה הכנסת האורחים אף יותר ממעשה העקידה שבו, לכאורה, מרגיש אברהם 'בבית'. אברהם מסר את נפשו בכבשן האש למען השם יתברך, אברהם עזב את כל היקר לו ואת כל תרבותו רק כדי ללכת בעקבות צו ד'. ואברהם במסירותו האין סופית גם מסוגל לשחוט את בנו למען השם.
אולם לבשל בשר? למרוח חמאה על הלחם? לרחוץ רגליהם של עוברי דרכים? ועוד כששכינה ממתינה מעבר למחיצה? כאן כבר נתבעת עוצמה אחרת, כוחות אחרים, יכולות אחרות!
לאדם הפשוט נדמה כי הנסיון להגיע לדבקות, להתבטל בפני ד' יתברך, לרוץ אל עבר האינסוף - זהו הקושי הגדול. אולם לצדיק האמיתי התמונה הפוכה. את הדבקות הוא יכול להשיג בנקל, אולם החזרה לעולם היא עבורו הנסיון האמיתי, וכך כותב ר' נחמן מברסלב:
אָמַר שֶׁאֶצְלוֹ הָרָצוֹא אֵינוֹ שׁוּם עֲבוֹדָה אֶצְלוֹ וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה אֶצְלוֹ הִיא בְּחִינַת הַשּׁוֹב. כְּלוֹמַר כִּי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, וְזאת הַבְּחִינָה הִיא אֵצֶל כָּל אָדָם אֲפִלּוּ אֵצֶל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים. כִּי כָּל אָדָם מִתְעוֹרֵר לִפְעָמִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה שֶׁלִּפְעָמִים מִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד, וְאוֹמֵר אֵיזֶה דִּבּוּרִים בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְזאת הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינַת רָצוֹא. וְאַחַר-כָּךְ נִפְסָק הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת וְלא נִשְׁאָר לוֹ רַק הָרְשִׁימוּ וְזֶה בְּחִינַת וָשׁוֹב. וְאֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת רָצוֹא דְּהַיְנוּ שֶׁיָּרוּץ לִבּוֹ וְיִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ' אֲבָל הַשּׁוֹב הוּא קַל אֶצְלוֹ. כִּי זֶה טִבְעוֹ. אֲבָל אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִיא לְהֶפֶךְ מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר שִׁבֵּר וּבִטֵּל גּוּפוֹ לְגַמְרֵי. וּמֵחֲמַת זֶה הָרָצוֹא בְּטִבְעוֹ, וְעִקַּר הַיְגִיעָה שֶׁלּוֹ הִיא בְּחִינַת וָשׁוֹב. כִּי בֶּאֱמֶת הוּא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹב גַּם-כֵּן כָּל זְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ לִחְיוֹת, כִּי אִם לָאו חַס וְשָׁלוֹם יִסְתַּלֵּק בְּלא עִתּוֹ וְעַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹא וָשׁוֹב
גם קודם המילה.ראה אברהם את הקב"ה, אולם ראייה זו רק חידדה את המרחק הרב שבין שניהם. רק לאחר המילה, לאחר שחתך אברהם את בשרו ושיתף את גופו בראיית ה', הוא הבין שישנה ראייה נוספת - ראייה המקרבת את האדם לקב"ה. מהי אותה ראייה מיוחדת שזכה לה אברהם? על פי ה"שפת אמת", ראייה זו אינה ראייה במובן המקובל, אלא ידיעה פנימית. אברהם נוכח בקיומו של הקב"ה, חווה את נוכחותו וחש שהוא ית' אינו רחוק ובלתי-מושג אלא חלק מחלבו ובשרו. דווקא על ידי הברית שנכרתה בבשר החי, זכה אברהם לחשוף את האמת שאינה נראית לעין!
גם קודם המילה ראה אברהם את הקב"ה, אולם ראייה זו רק חידדה את המרחק הרב שבין שניהם. רק לאחר המילה, לאחר שחתך אברהם את בשרו ושיתף את גופו בראיית ה', הוא הבין שישנה ראייה נוספת - ראייה המקרבת את האדם לקב"ה. מהי אותה ראייה מיוחדת שזכה לה אברהם? על פי ה"שפת אמת", ראייה זו אינה ראייה במובן המקובל, אלא ידיעה פנימית. אברהם נוכח בקיומו של הקב"ה, חווה את נוכחותו וחש שהוא ית' אינו רחוק ובלתי-מושג אלא חלק מחלבו ובשרו. דווקא על ידי הברית שנכרתה בבשר החי, זכה אברהם לחשוף את האמת שאינה נראית לעין!
הראי"ה מתייחס לשאלה זו: "האלוקות העליונה ,שאנו משתוקקים להגיע אליה, להיבלע בקרבה, להיאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למידה זו של מילוי תשוקתינו - יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו... בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח... בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב...". האדם אינו נדרש לעלות אל הקב"ה; הקב"ה יורד אל העולם ומתגלה בכל דבר הקיים בו. כל הדברים שאנו רואים בעולם - כולם התגלות של הקב"ה.
אמנם, מבחינה ידועה, התגלות הקב"ה בחפצים הגשמיים היא מצומצמת, וקשה להבחין באור האלוקי המתגלה בהם יותר מבתורה. הראי"ה כותב שאדם המתבונן על העולם בעיניים אמוניות, ומבין שכל חפץ וכל חיה הם חלק מגילוי שכינתו של הקב"ה, וכל הדברים הגשמיים הם התגלות הנובעת מהאור האלוקי - יש להתבוננותו כוח ועוצמה אדירים. מכוחה של התבוננות כזו, המגלה את הקב"ה בכל חפץ וחפץ, תצליח הנפש להגיע למנוחתה.
גם האושר שבחיי הנישואין קשור להכרה בפנימית באותה אחדות. חיי הנישואין יכולים לפרוח רק מתוך האמונה הפנימית באחדות ובהרמוניה השוררת בעולם שמתחת לפני השטח. מבחינה חיצונית נראה שאיש ואישה הם שונים לחלוטין אחד מהשני. ההבדלים ביניהם מתבטאים כמעט בכל תחומי החיים: החל מתכונותיהם, רגשותיהם וצורות החשיבה שלהם, וכלה במבנה הביולוגי השונה שלהם. איחוד אמיתי ופנימי בין איש לאישה יכול להתקיים רק מתוך ראייה עמוקה של האחדות הקיימת מאחורי ההבדלים הנראית בראייה חיצונית. מתוך האמונה בהרמוניה הפנימית הקיימת בעולם, יכול כל זוג וזוג להאמין באיחוד הפנימי שבו, על אף ההבדלים הנראים על פני השטח. וכך כותב הרב בלשון הזהב שלו: "האמון המשפחתי הוא תולדה... מאותה האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה... בסדר והתאמה בכללות המון היצורים והעולמים כולם" (אורות, עמ' מב).
ממילא, ההרס של הקשר הפנימי נובע מהתמקדות בראייה החיצונית, הרואה רק את העולם החומרי המנותק והמפורד. ראייה כזו מובילה להדגשת ההבדלים והשוני שבין הצדדים ומטשטשת את ההרמוניה הפנימית הקיימת בין בני הזוג.
כיוון שקשר הנישואין נובע מנקודה עמוקה ופנימית - מהאחדות
גם קודם המילה ראה אברהם את הקב"ה, אולם ראייה זו רק חידדה את המרחק הרב שבין שניהם. רק לאחר המילה, לאחר שחתך אברהם את בשרו ושיתף את גופו בראיית ה', הוא הבין שישנה ראייה נוספת - ראייה המקרבת את האדם לקב"ה. מהי אותה ראייה מיוחדת שזכה לה אברהם? על פי ה"שפת אמת", ראייה זו אינה ראייה במובן המקובל, אלא ידיעה פנימית. אברהם נוכח בקיומו של הקב"ה, חווה את נוכחותו וחש שהוא ית' אינו רחוק ובלתי-מושג אלא חלק מחלבו ובשרו. דווקא על ידי הברית שנכרתה בבשר החי, זכה אברהם לחשוף את האמת שאינה נראית לעין!
הראי"ה מתייחס לשאלה זו: "האלוקות העליונה ,שאנו משתוקקים להגיע אליה, להיבלע בקרבה, להיאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למידה זו של מילוי תשוקתינו - יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו... בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח... בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב...". האדם אינו נדרש לעלות אל הקב"ה; הקב"ה יורד אל העולם ומתגלה בכל דבר הקיים בו. כל הדברים שאנו רואים בעולם - כולם התגלות של הקב"ה.
אמנם, מבחינה ידועה, התגלות הקב"ה בחפצים הגשמיים היא מצומצמת, וקשה להבחין באור האלוקי המתגלה בהם יותר מבתורה. הראי"ה כותב שאדם המתבונן על העולם בעיניים אמוניות, ומבין שכל חפץ וכל חיה הם חלק מגילוי שכינתו של הקב"ה, וכל הדברים הגשמיים הם התגלות הנובעת מהאור האלוקי - יש להתבוננותו כוח ועוצמה אדירים. מכוחה של התבוננות כזו, המגלה את הקב"ה בכל חפץ וחפץ, תצליח הנפש להגיע למנוחתה.
גם האושר שבחיי הנישואין קשור להכרה בפנימית באותה אחדות. חיי הנישואין יכולים לפרוח רק מתוך האמונה הפנימית באחדות ובהרמוניה השוררת בעולם שמתחת לפני השטח. מבחינה חיצונית נראה שאיש ואישה הם שונים לחלוטין אחד מהשני. ההבדלים ביניהם מתבטאים כמעט בכל תחומי החיים: החל מתכונותיהם, רגשותיהם וצורות החשיבה שלהם, וכלה במבנה הביולוגי השונה שלהם. איחוד אמיתי ופנימי בין איש לאישה יכול להתקיים רק מתוך ראייה עמוקה של האחדות הקיימת מאחורי ההבדלים הנראית בראייה חיצונית. מתוך האמונה בהרמוניה הפנימית הקיימת בעולם, יכול כל זוג וזוג להאמין באיחוד הפנימי שבו, על אף ההבדלים הנראים על פני השטח. וכך כותב הרב בלשון הזהב שלו: "האמון המשפחתי הוא תולדה... מאותה האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה... בסדר והתאמה בכללות המון היצורים והעולמים כולם" (אורות, עמ' מב).
ממילא, ההרס של הקשר הפנימי נובע מהתמקדות בראייה החיצונית, הרואה רק את העולם החומרי המנותק והמפורד. ראייה כזו מובילה להדגשת ההבדלים והשוני שבין הצדדים ומטשטשת את ההרמוניה הפנימית הקיימת בין בני הזוג.
כיוון שקשר הנישואין נובע מנקודה עמוקה ופנימית - מהאחדות
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-10:48 לפנה״צ
ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל: הצהרת כוונות
אין זה סוד, שהיישוב שלנו - גבעת שמואל - נתברך באנשי מעלה וברוכי כשרונות, מי השולח ידו בכתיבה, מי בהוראה, בני תורה, בעלי חסד, אנשי ציבור ועוד. בשנים האחרונות ועקב תנופת הבניה ביישוב (ב"ה) וריבוי המצטרפים, נוצר מצב בו הצעירים אינם מכירים את הותיקים ולהיפך, ודומה שההפסד הוא של כולם. מבקשים אנו להשיב עטרה ליושנה, להגביר את המעורבות החברתית ותחושת הביתיות ביישוב ולתת במה קהילתית לדוברים ולדברים; אנו פונים ומבקשים מהציבור הרחב להעביר אלינו דברי תורה וחיזוק פרי עטכם, ובע"ה נפרסם אותם כאן. כך תוכלו להציג את עצמכם, וגם בני היישוב יזכו להכיר אתכם. למותר לציין כי תזכו להיות שותפים בזכות הגדולה של הפצת תורה. אנו מקווים לגוון את הביטאון ככל הניתן, והכל כמובן בעזרתכם, ולתבל אותו בדברי השקפה, אמונה, חיזוק, מוסר וחסידות, ובכל מקצועות התורה, כך שהוא יהיה גם מעניין. אנו נשתדל להכיר לכם מדי שבוע שכיות חמדה ביישוב – בתי כנסת, מוסדות שונים, אנשים חשובים הראויים להוקרה על פעילותם, ועוד. מובן שנשמח לקבל מכם המלצות לעניין זה. אנו מקווים שעלון זה גם ישמש כמקום לפרסם פעילויות חשובות ביישוב – שיעורי תורה קבועים או חד-פעמיים, ולהעברת הודעות, ברכות וכדומה. הרבנים הראשיים של היישוב שליט"א נתנו את ברכתם לעלון, והבטיחו לסייע במתן תשובות לפניות ושאלות של הציבור הרחב בענייני הלכה. תשובות בעלות עניין ציבורי תפורסמנה בגיליון. הגיליונות הראשונים ודאי יעברו את חבלי הלידה המקובלים, תהליך לימוד והפקת לקחים, ולכן נודה לכם מאוד על כל הערה בונה. זכרו – הצלחת העלון היא הצלחת כולנו! נודה על שיתוף הפעולה
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-10:44 לפנה״צ
קישורים לפעילויות בגבעת שמואל
באדיבות ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
· עורך "ראש הגבעה"
ssl@bezeqint.net
· השיעור השבועי הקבוע (משפ' בוחניק):
uri@coned-tech.com
· גמ"ח אילני חסד (אורן שיינברג):
shainbergo@gmail.com
· גמ"ח נתני'ה חלוקת סנדביצ'ים (רוני):
roni@adanim.com
· במד"ס – בית המדרש הסניפי (חן):
chenmes@gmail.com
· כולל יום השישי (הרב מרדכי אפרתי):
efratis@bezeqint.net
· עורך "ראש הגבעה"
ssl@bezeqint.net
· השיעור השבועי הקבוע (משפ' בוחניק):
uri@coned-tech.com
· גמ"ח אילני חסד (אורן שיינברג):
shainbergo@gmail.com
· גמ"ח נתני'ה חלוקת סנדביצ'ים (רוני):
roni@adanim.com
· במד"ס – בית המדרש הסניפי (חן):
chenmes@gmail.com
· כולל יום השישי (הרב מרדכי אפרתי):
efratis@bezeqint.net
אם אתם רוצים להוסיף את הפעילות שלכם לרשימת הקישורים אנא פנו לעורך ונוסיף אתכם בשמחה