ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל

ביטאון קהילתי לתושבי גבעת שמואל, חידושי תורה ומידע על פעילויות, קהילות, שיעורי תורה, פעילויות חסד ועוד

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום ראשון, דצמבר 31, 2006-11:11 לפנה״צ
מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה
מיוחד לבטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל מאת ר' איסר שולמן
יציאת מצרים פירושה לצאת מן המיצר, כי צרה זה רק בבחינת מקום=צמצום
אבל למעלה מן המיצר אין שום דוחק כלל ועל כן היסורים מכונים צרות כי עיקר היסורים בבחינת מקום ששם שייך מיצר וכשיוצאין מן המיצר נקרא הרחבה=ענני במרחב
כי כל מקום שהוא מיצר רחוק מן הקדושה וכל מקום שיש בו קדושה סמוך למקומו של עולם.
פירוש אומרת החסידות איך מתמודדים עם מצב של קושי ומשבר?
מיצר=מסגרת מצומצמת התחשבות במושגי המקום. כניסה לתוך מסגרות של העו"הז
שמכתיב לנו , אנו תחת מגבלות של מקום ככל שזה גשמי יותר דוחק בנו המקום כמושג פיזי
אדם שמנתק עצמו מהמסגרות ממילא יפתרו צרותיו
נח בצאתו מן התיבה התפלל לרוחה ואמר המזמור הוציאה ממסגר נפשי, העולם הזה על כל כלליו ותפישתו תופש מקום לא מספיק שנגמר המבול הבעיה במצרים שכולה מגושמת כ"כ נמוך , אין אלוקים על האדמה הזו, את ריבונו של עולם אני מחפש לא יציאת מצרים.
להוציא את הגלות ממני ולא רק לצאת מהגלות , להוציא את המבול ממני אפילו שהוא כבר נגמר
דגל מחנה אפרים: כי ירחיב ה גבולך ואמרת אוכלה בשר בכל אוות נפשך לאכול בשר צריך לשבת בהרחבה ולא בצמצום אתה מתאוה לרגע טוב בחיים תתרחב תשפוט בהרחבה ואתהלכה ברחבה כי פיקודיך דרשתי הלכתי לא בבחינת מיצר וגבול כי גם במקום שאתה ריבונו של עולם נפקד חסר שם אני פועל בהרחבה ומביא אותך ויברך דוד- שהראה דוד בחוש לעיני כל הקהל שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי ובמה הראה? במה שאמר לך ה הגדולה וכולי אם כן בכל מקום תאוה נפשך לקרבת אלוקים..
כי הצרה והמיצר נובעים רק מסיבה אחת ריחוק מאלוקים
מדרש רבה במדבר פרשה כג:
אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי ציפורי כתבים רעים מן המלכות הלכו ואמרו לר אלעזר בן פרטא כתבים רעים באו לנו מן נמלכות מה אתה אומר נברח אמר להם אותי אתם שואלים?
שאלו את משה דוד ויעקב מה כתיב בהם ויברח יעקב ויברח משה ויברח דוד וימלט
כל אלו גדולי עולם יראו וברחו משונאיהם ואתם הלכתם 40 שנה במדבר ולא הנחתי נחשים שרפים ועקרבים להזיק אתכם
אומר השפת אמת פרשת מסעי: כל המסעות היה דרך לימוד לבני ישראל להיות נושעים בתוך המיצר המדריכנו על במות אויבנו והקב"ה עונה בעת רצון ובעת צרה ח"ו
הסבר: מיצר הוא לא לא מהמקום, אלא התרחקות מהבורא. אפילו התחלות זה דבר קשה. זה לא עונש רק קטע של תהליך: קודם מיצר למצוא את ריבונו של עולם בתוך ההסתר להניף את המצב מעל מסגרות ולהבין שהכל תפור כך והנחמה היא שאפילו לא רואה צער מה שהיה שהביאו לכל הטוב ראה שופר תחילתו צר וסופו רחב אפילו שאדם אינו יכול לפתוח פיו מגודל הגשמיות שלו ומכובד הצרות הנפש והגוף יכריח עצמו לקרוא לה' מתוך המיצר וחר כך יוכל לבא להרחבה גדולה

נשלח ע"י ראש הגבעה ב-9:51 לפנה״צ
כיצד מבשרים בשורה טובה?
לפרשת ויגש, מיוחד לבטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל מאת שי שגב
חז"ל עמדו על כך ש"כשם שמברך על הטובה כך צריך לברך על הרעה" באותה מידה, כשם שמודיעים על הרעה, כך צריך להודיע על הטובה. במה דברים אמורים? כפי שצריך להודיע על בשורה רעה באופן מחושב, על מנת שהדברים לא יגרמו נזק לשומעם, הוא הדין באמירת בשורה טובה, אשר יכולה לגרום לאותם אפקטים שגורמת בשורה רעה. הרמב"ן עומד על כך שבשורה טובה מרחיבה את לבו של אדם וגורמת לבריחת דם והאדם עלול לקבל התקף
בפרשה שלנו האחים באים ומספרים ליעקב שיוסף חי ויעקב לא מאמין להם: ויפג ליבו. המפרשים מתארים כל אחד את הסיטואציה באופן שונה:
הפסוקים:בראשית מה כה-כז
ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל-יעקב אביהם. ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי-הוא משל בכל-ארץ מצרים ויפג לבו כי לא-האמין להם. וידברו אליו את כל-דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את-העגלות אשר-שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם.
הדגש הוא כאן על המלה "ויפג"
רש"י: ויפג לבו - נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן
מדוע יעקב לא האמין? נראה כי לא האמין לדבר שקשה להאמין לו. אולם יודעים אנו שהוא מאן להינחם, וחז"ל אומרים שהדבר מעיד על כך שהוא לא האמין שהוא מת. אם כך, מדוע גם עתה לא האמין? נראה לפרש 2 פירושים לכך: הראשון, אם עכשיו הוא חי, הדבר מעיד לכאורה ששקרו לו לפני 20 שנה, כאשר אמרו לו שיוסף טורף. אם שיקרתם אותי אז , למה שאאמין לכם היום? אור החיים הולך בכיוון זה, וסובר כי יוסף מצא לכך פתרון - כאשר אמר שלא רק עיניכם הרואות, אלא גם עיני אחי בנימין - מדוע חזר על הדברים, נראה כי בנימין לא שיקר לאביו וממנו הוא יקבל את אמינות הדברים. הפרוש השני שלא האמין להם, הוא שיעקב חשש מאוד, שאם יוסף הפך להיות מלך במצרים, המלאה טומאה - מה זה אומר עליו? אילו עבירות היה צריך לעבור כאשר סלל את הדרך לפסגה? נקודת המוצא של יעקב הינה כי כל פוליטיקאי צריך להתפשר עם מצפונו בדרך לפסגה - ואם כן, יוסף הוא כבר לא אותו יוסף. לשם כך האחים פירטו את הדברים והראו לו את העגלות - וידועים דברי רש"י: כי עגלות אלו היו סימן ליעקב כי יוסף לא שכח את תלמודו.
נראה את הרמב"ן ההולך בכיוון אחר:
ויפג לבו - נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן, .... לשון רש"י. ואיננו נכון, כי לשון פוגה שביתה וביטול, כמו אל תתני פוגת לך (איכה ב יח), וכן עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות (שם ג מט), שנגרה תמיד מאין שביתה והפסק, וכן מפיגין טעמן, שמפזרין אותו ומתבטל. וכן על כן תפוג תורה (חבקוק א ד), תבטל ותפסק: וגם זה, ויפג לבו, שנתבטל לבו ופסקה נשימתו, כי פסקה תנועת הלב והיה כמת. וזה הענין ידוע בבוא השמחה פתאום, והוזכר בספרי הרפואות כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח, שיתעלפו רבים מהם בבוא להם שמחה בפתע פתאום, כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום, והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו: והנה נפל הזקן כמת. ואמר כי לא האמין להם, להגיד שעמד זמן גדול מן היום והוא שוכב דומם בעבור שלא האמין להם, כי הידוע בעלוף הזה שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה ההיא עד שתקבע בו בנחת רוח, וזה טעם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות, כי היו צועקים באזניו דברי יוסף ומביאים לפניו העגלות, אז שבה רוחו אליו וחזרה נשימתו וחיה, וזהו ותחי רוח יעקב אביהם:
לדעתו של הרמב"ן אם כן, יעקב עבר התקף לב, או ארוע לב, או הלם, ונפל על המיטה. וכיצד האחים השיבו את נפשו, כאשר צעקו אליו, חזרו על הדברים לאט לאט, חזרו על הפרטים הקטנים עד שיכול היה לקבל את הדברים ולהאמין.
גישה שלישית היא גישתו של אור החיים:
אור החיים הקדוש אומר הפוך - אסור היה לאחים לומר את הדברים ליעקב במכה אחת, ולכן הם אמרו לו בשלבים - קודם כל הם באו לאבא ואמרו "יש לנו בשורות טובות" ואז הלב שלו התרחב קצת; שאל אותם מהן הבשורות הטובות: אמרו - הינה, בנימין חזר. "ברוך ה'". ואח"כ אמרו, יש לנו עוד בשורות טובות. ומהן? גם שמעון חזר. יופי, השיב יעקב, ולבו התרחב עוד קצת. ואז אמרו, יש לנו עוד בשורות טובות. ומה? אמרו "גם יוסף חי". וואוו! איזה יופי, ולבו התרחב עוד קצת. ואז אמרו "יש לנו עוד בשורה" ושוב התרחב לבבו: לא רק שיוסף חי, אלא שהוא גם שליט במצרים - ויעקב לא יכול היה להאמין, ואז פירטו את הדברים, והראו את העגלות, והוא האמין. וסימן לאור החיים בדבר - המלה עוד - אלא תקרא ביחד "עוד יוסף חי" אלא קרא: "עוד", (יש לנו עוד מה לומר) - "יוסף חי"
לסיכום -
אסור לספר בשורה טובה ב"מכה אחת" אם כן מה נעשה?
א. לספר אותה בשלבים שלבים ולהכין את האדם.
ב. לספר את העניין בפרטי פרטים, על מנת שיוכל לקבל ולעכל.
ג. לחזור על הדברים עד שיהיו מתקבלים על הלב
ד. למצוא מה גורם לאדם שלא להאמין ולהוכיח לו (הדבר מתקשר להסברנו את פירוש רש"י)

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, דצמבר 28, 2006-10:45 לפנה״צ
טורא בטורא פגע- יוסף ויהודה, מי ראוי למלכות?
נמסר לבטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י דר. מירון יהושע לפרשת "ויגש"
ביוסף הצדיק נשקפו כל המידות הטובות והקרינו יופי פנימי וחיצוני. יוסף עמד בכל הניסיונות במצריים, הפך למשנה למלך ומשביר לכל מצרים, הציל את בית יעקב מהרעב, ועד יום פטירת אביו לא גילה לו יוסף על מכירתו לעבדות ע"י אחיו. יוסף הצדיק אם כן לכאורה הוא המתאים ביותר למלכות.
לעומתו יהודה לכאורה ניכשל בחטא כמה פעמים. הוא ניכשל בחטא מכירת יוסף, ניכשל בחינוך ילדיו שמתו ער ואונן, ונכשל במעשה תמר. לכן שאלו התלמידים לר' טרפון ביבנה: מפני מה זכה יהודה למלכות? אמר להם מפני שהודה במעשה תמר! בסיום מעשה תמר מודה יהודה" וַיאמֶר צָדְקָה מִמֶּנּי". ביטל יהודה את עצמו לגמרי מפני האמת, ולא חס על כבודו ועל מעמדו. ובכך זכה למלכות שכן עיקר האזהרה למלך היא שלא ירום לבבו מאחיו.
על יוסף ראו את היופי והצדיקות יותר מאשר על יהודה? בחוכמתו, בזוהר אישיותו ובגינוני המלכות החיצוניים שלו, מתאים לפיכך יוסף לשמש כמנהיג האומה כלפי אומות העולם. ולכן נאמר "והיה בית יוסף להבה ובית עשיו לקש" שכן מי כמו יוסף מתאים להתמודדות כמנהיג בעת מלחמה עם הגויים. אבל דווקא בגלל תכונותיו אלו יראו ממנו אחיו, ומי שאינו מקובל על אחיו לא יוכל למלוך עליהם באופן קבוע. מה שאין כן יהודה שביטל את עצמו לגמרי, אין לו גינוני מלכות, לכן למרות שהוא עצמו כביכול ניכשל כמה פעמים בחטא, דווקא בו מתגלה השכינה בגלוי בפרהסיה ובאופן בלתי מוגבל. ואומר השפת אמת שבשם יהודה יש האות דל"ת המרמזת על דלות, ובגלל שפלותו זכה שכל שם הוי"ה יהיה טבוע בו. אישיותו המתפתחת של יהודה, ונכונותו ללמוד מהחטא ולתקן את דרכיו בפרהסיה תוך מחילה על כבודו, מגיעה לשיא בפרשתנו עת לוקח יהודה אחריות ונכנס לעימות חריף עם המשנה למלך מצרים, על חירותו של בנימין. התפתחות זו מבטא יעקב בתארו את יהודה בהתחלה כגּוּר אַרְיֵה ואח''כ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא. לכן בעוד יוסף בונה לבית יעקב בית פיסי במצרים, דווקא יהודה נשלח לארץ גושן כדי להקים בית מדרש ולהכין את הבית הרוחני.
גישת יהודה, היא היחידה שמאפשרת שמבטיחה שלא ירום לבבו מאחיו. את יהודה הובילה גישה זו למעמד של מנהיג נצחי: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". נחשון בן עמינדב מצאצאי יהודה למד מזקנו לקחת אחריות וקפץ ראשון לים סוף. חור משבט יהודה, בנם של מרים וכלב, לוקח אחריות ומנסה למנוע את חטא העגל תוך הקרבת חייו. כלב בן יפונה עצמו מנסה למנוע את הליכת העם בעצת המרגלים תוך סיכון נפשו. ומעל כל צאצאי יהודה מתרומם דוד המלך, שגם הוא הודה מיד בטעות ולא נסה להמציא תירוצים במעשה בת שבע, וכמלך מעולם לא גבה לבו ותמיד התייחס אל עצמו בפרופורציות הנכונות ללא גינוני מלכות. לכן הובטח לדוד כי לא תסור המלכות מזרעו לעולם "עַד כִּי-יָבא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" דהיינו לפי חז''ל, עד בוא משיח בן דוד.
יחד עם זאת, אנו מוצאים שגם ליוסף נותן יעקב אבינו כתר מלכות, ואומר לו "בִּרְכת אָבִיךָ ... תִּהְיֶיןָ לְראשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו", מהו "נזיר אחיו"? מפרשים הרשב"ם וספורנו, מלך על אחיו. איך זה מתיישב עם ההבטחה "לא יסור שבט מיהודה"? נראה שהכוונה היא שיוסף וזרעו יהיה להם "מלכות לשעה", מלכות כשמתעורר הצורך למאבק נגד אומות העולם. יוסף היה מלך לשעה במצרים. יהושע בן נון מצאצאי אפריים בן יוסף היה מנהיג לשעה בכיבוש הארץ. גדעון משבט מנשה בן יוסף היה מנהיג לשעה על מנת להציל את העם מידי המדיינים. ירבעם בן נבט משבט אפרים היה מלך לשעה על עשרת השבטים בעקבות כשלון רחבעם בן שלמה. ולימדונו חז"ל שכשם שיוסף נתגלגל למצרים "כי למחיה שלחני לפניכם", כך גם בואו של משיח בן יוסף, שלב השחרור משעבוד מלכויות ותחיית האומה העצמאית בארצה, יהיה שלב של מלכות לשעה. רק בסיום שלב חיוני זה יגיע אי"ה משיח בן דוד שיביא לגאולה רוחנית שלמה של העם, ולבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שני, דצמבר 18, 2006-10:49 לפנה״צ
מצווה חביבה
קטעים מדרשת בר המצווה של דביר גרינברג נ"י
פרשת וישב, א' דחנוכה
...זה עתה קראתי בפרשת הנשיאים בעניין חנוכה. חז"ל חיבבו מאוד את מצוות נר חנוכה ולמרות שהיא מדרבנן, אנו מברכים עליה: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק... שואלת הגמרא: היכן ציוונו? והתשובה: לדעה אחת מ"לא תסור", ולדעה שנייה: "שאל אביך ויגדך".
חביבות המצווה בעיני חז"ל היא כה גדולה, שיש בחנוכה דין "הרואה", כלומר מי שאינו יכול להדליק ורואה נרות חנוכה, מברך עליהם, ואילו בשאר המצוות- כגון לולב וסוכה, שם לא תיקנו חז"ל ברכה לרואה. אומרים על כך התוספות במקום, משום חביבות הנס.
וכבר כתב הרמב"ם בהלכות חנוכה "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו, ולוקח שמן ונרות ומדליק."
ידוע שלשון הרמב"ם מאוד מדוקדקת. ותמוה, מדוע מציין הרמב"ם את חביבות המצווה בגוף ההלכות וחיובי המצוות? ועוד, מה שייך לומר במצוות התורה שהם חביבות? הלא כל המצוות נתן לנו ה' יתברך באהבה ובחיבה, אם כן - מה היא אותה חביבות מיוחדת?
ראיתי בדרשותיו של האדמו"ר מסלונים, בספרו "נתיבות שלום" שכותב: נר חנוכה מצוותה למטה מעשרה טפחים. למרות, שהגמרא בסוכה אומרת שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים. ונבאר העניין: ידוע, ששבת היא בבחינה שהקב"ה מעלה את היהודי אליו למעלה להיכלו, לעומת ימים טובים, שהם בבחינה שהקב"ה יורד אלינו, ע"י ישראל שמקדשים את הזמנים.
בחנוכה, כאשר שהו ישראל בשפל המדרגה - גשמית ורוחנית, דווקא אז ניתנה להם הארה ניסית, שהשכינה ירדה למטה מ-10 טפחים, לבל ידח ממנו אף יהודי. לכן, מצוות חנוכה כל-כך חביבה שבה מצוות ההדלקה פחות מ-10 טפחים, ובפתח הבית, בו מתגלה גודל החביבות שהקב"ה יורד בשביל ישראל כביכול למקומות הנידחים ביותר- ומאיר להם.

מופיע בתחילת הפרשה הפס':"והבור ריק אין בו מים" אומר רש"י ע"פ המדרש: לשם מה הכפילות? הרי, אם הבור ריק בודאי שאין בו מים?! אלא ש-מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו. אומרים על כך בעלי המוסר: אין מים אלא תורה, אם אין באדם תורה, ממילא רוחות רעות של נחשים ועקרבים נכנסות בו, אין מצב של ריק, וואקום כל מה שלא מלא ברוחניות התורה ממילא מתמלא ביצר הרע ובמידות רעות.

אולם חג החנוכה מלמד אותנו, כי גם כאשר יהודי ח"ו התמלא ביצר הרע ובמידות רעות, עדיין אין לומר נואש, זה כוחו של חג החנוכה, המגיע לכל יהודי באשר הוא.
...

שבת שלום וחנוכה שמח!

צוות בטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל מאחל לדביר ולמשפחתו הרבה אושר ונחת, ולעלות מעלה מעלה, מעל עשרה טפחים ושתהיה "שלהבת עולה מאליה".

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום ראשון, דצמבר 17, 2006-11:27 לפנה״צ
וימאן
מיוחד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל מאת שי שגב
בשבת האחרונה, פרשת וישב, ניגש אלי יהודי יקר ושאל אותי מדוע לדעתי קיים הטעם הנדיר "שלשלת" מעל למלה וימאן (יוסף). השבתי לו, כי למיטב ידיעתי השימוש בטעם שלשלשת נעשה על מנת להראות שהפעולה היתה מתמשכת וארוכה. יוסף הצדיק לא מיאן פעם אחת, אלא מיאן פעמים רבות - רואים את זה מהפרשה, כי אשת פוטיפר דברה אליו יום יום. אותו הדבר רואים מעניין לוט - יש טעם שלשלשת מעל המלה "ויתמהמה" ולומדים כי לוט התמהמה הרבה עד שהיו צריכים לדחוף אותו מסדום.
תוך כדי כך המשכנו לדבר על המלה וימאן, והיגענו למסקנה שיש בה עומקים נוספים. הרי אומרים לנו חז"ל שלעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, ואחת הדוגמאות לכך הינה עניין יוסף - אשר קודם כל מיאן. ומדוע היצר הרע "מתרגז" מכך? נראית לי התשובה הבאה - המיאון של יוסף משמעותו כמו שאדם צועק "לא רוצה" ומנסים לשכנע אותו בטוב טעם ודעת והוא ממשיך לצעוק "לא רוצה" משמע - לא רוצה לשמוע. יש דברים שלא עושים אותם, ואם תתחיל להתווכח בסברות מסברות שונות, אתה עלול להיכשל ולעשות דברים שהבנת מלכתחילה שלא עושים אותם. לכל אורך ההיסטוריה רואים אנו אנשים אשר לחמו בחירוף נפש עבור אידאל מסוים ופתאום שינו את דעתם והפכו להיות הלוחמים הגדולים נגד אותו אידיאל, תוך שהם העלו טיעונים שכליים הפוכים, אותם טיעונים נגדם לחמו במשך שנים ארוכות - לא תמיד הדבר נובע משחיתות וכו' אלא פשוט זה טיבו של האדם
חשוב להבהיר בד בבד כי יוסף לא התחמק ממתן טעם - הוא בהחלט נתן טעם - הוא אמר לאשת פוטיפר שהוא אדם נאמן לשר הטבחים ולא יוכל למעול באמונו. זהו טעם טוב ומוסרי, אולם אשת פוטיפר אינה מסתפקת בכך, היא אומרת לו - מה אכפת לך פוטיפר? תסתכל מה טוב לך? האם אתה רוצה לשבת בבית האסורים או האם אתה רוצה לעלות מעלה מעלה? האם אתה לא זוכר מאיפה באת? האם אתה רוצה להישאר עבד כל החיים שלך? האם אינך מזהה את ההזדמנות שלך? הרי אתה נמצא במצב של פיקוח נפש!! האם אינך מבין, יש לך פיקוח נפש ולכן מותר לך? כך - כפי שאומרים חכמים, היתה מדברת איתו יום יום, ומעלה בפניו נימוקים שכליים. אילו היה נכנס איתה בויכוח ומשיב לה, לא היה לו סיכוי, הוא היה נכשל, ולכן הוא מיאן - מיאן לדבר. הסיבה היא שהוא כבר נתן את הנימוק שלו - "עם אשת איש לא מתעסקים" וכן "לא מועלים באמון" ואין מקום לפתוח את זה לסימפוזיון. ממנו הוא יכול רק להפסיד.
אילו יוסף היה נכנס לויכוח, היו מסתתמות טענותיו והוא לא היה יכול יותר למאן. על כן - פעולת המיאון היא היא אשר הצליחה להציל אותו פרק זמן כה ממושך. כך פועל היצר הרע - כל מה שהוא עושה על מנת לגרום לאדם לחטוא, הוא לתת לו צידוק - לתת לאדם - גם לעבור את העבירה, וגם לחיות טוב עם עצמו.היצר הרע מחפש את הויכוח השכלי, הוא רוצה להכניס את האדם למערבולת של התלבטויות, כך שהאדם עצמו, לא רק יחשוב שהוא לא עובר עבירה, אלא שהוא אף מצווה לעשותה! ואילו כאשר אדם ממאן - אז הוא "מרגיז" את היצר הרע, מכיוון שאינו נותן לו פתח. ולכן לעתים הפתרון הוא לא לפול לרשת הזאת, של כניסה לויכוח שכלי.
זוהי אמונה, אמונה היא למעלה מטעם ודעת. אנו מבינים שיש גבול לשכל שלנו. יתכן ויש דברים שאנו בשכלנו לא רואים, או שאנו רואים בצורה משוחדת, לא אובייקטיבית, מכיוון שיש לנו נגיעה בדבר. אולם אין זה אומר שאין תשובה שכלית - ולכן במקום בו נגמר השכל שלנו, מתחילה האמונה, אנו מתחברים לשכל הא-לוקי המושלם, אשר מסר לנו את הדרך ללכת בה ואת המעשה אשר נעשה - ובמקום בו השכל שלנו נגמר, אנו מסתמכים על השכל הא-לקי. דברים אלה רואים גם מדברי חז"ל כנגד אותם אלה המונים את ישראל ושואלים אותם איזה טעם יש במצוות פרה אדומה וכו'.
הזכרנו את הסיפור של חושים בן דן. זוכרים אותו? בעוד שכולם התפלפלו עם עשיו מי צריך להיקבר במערת המכפלה, האם יעקב או שמא עשיו, הוא קם ועשה מעשה. דווקא מכיוון שהוא לא שמע ולא היה צד בויכוח השכלי הזה
הזכרנו את פנחס. זוכרים? בעוד שכולם מתלבטים בשאלה האם יש בעיה עם מדיינית (הרי משה התחתן עם מדיינית) קם פנחס ועשה מעשה.
זהו ביטוי של מסירות נפש.
וחשוב להבין - זה לא עניין של פאנאטים. מי שמתחבר לדברים שאמרתי לעיל, יודע שזה לא ביטוי של פאנאטיות. אלא אנו חיים בעולם של חושך, בעולם של שקר, בעולם שבו אדם נראה כעמוד ולהיפך (מסילת ישרים) אנו מושפעים מדעות קדומות לרוב, מנטיות אישיות ומאלפי גורמים לא ענייניים ולא אובייקטיבים. גורמים אלה עשויים להביא בקלות לטיהור השרץ בק"ן טעמים ועוד לחשוב כי מדובר במצווה... ולא תמיד יש לנו הכלים להתמודד. לעתים הכלי היחיד להתמודד הוא המיאון.
נכון, עלינו להיות אנשים פתוחים, קשובים, סובלנים ומבינים. עלינו להיות פתוחים לדעות אחרות ולשמוע דעות של אנשים אחרים ולהיות מוכנים להשתנות, מכיוון שאנו יודעים שהצדק לא תמיד נמצא אצלנו. אולם כאשר מדובר בשכל הא-לקי, כאשר מדובר בצדק הא-לקי, ובהוראות בנות האלמוות, שם אין מקום לויכוחים שכליים, שם צריך למאן.
אותה תופעה רואים אנו אצל החשמונאים. היוונים ניסו, כידוע, לבטל מצוות שבת, מילה, חודש. אף אחת ממצוות אלה אינן מצוות של ייהרג ובל יעבור. אולם החשמונאים מיאנו. הם אמרו - בשבת לא נוגעים!! במילה לא נוגעים!! בקידוש החודש (זמנים ומעדים) לא נוגעים!! ואל תנסה לסובב אותי עם פילוסופיות! זו היתה מסירות נפש - הם קבלו את הכוחות מיוסף ואנו מקבלים את הכוחות מכל הצדיקים אשר בכל דור ודור העזו למאן, והצליחו!

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום רביעי, דצמבר 13, 2006-11:38 לפנה״צ
הן מה
לפרשת וישב, מיוחד לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל על ידי ר' איסר שולמן

"ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח". רוצה לומר: כמו שאת הירדן צולחים, ככה היה יוסף צולח את העולם ובוקע בו, שיוכל לראות פנימיות העולם שכולו בשם ה', בבחינת אתה מחיה את כולם, אין עוד מלבדו.

בפרשת וישב יש הפסוק: ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר לו נתן בידי.
רצה לגלות פה סוד גדול, מתי קורה לבן אדם דבר לא טוב או להיפך? כאשר הצירופים הן ו-מה אינם ביחד.
ואסביר: בכל האלף- בית רק הצירופים של הן ו-מה הם יחודיים:
בשם הוי"ה האותיות הראשונות הן י-ה = 15, וכשנצרף 2 זוגות מכל האותיות כדי שיצא לך 15 הן האותיות י-ה, טו, זח, בלבד. הגימ' של כולן היא 15*3 = מה, גימטריא אדם, משל לאדם העליון.
וסופו של שם הויה הוא האותיות ו-ה, העולות יחד בגימ' 11. האפשרויות ליצור צירופים של המספר 11 משתי אותיות – הן אלה: ו-ה, זד, חג, טב, יא, סה"כ 5 צירופים = 5*11 = 55 = בגימ' הן. הן היא יראת הסוד, אחדותו ויראתו של ה' יתברך.
כל עבודת התפילה נעשית לשם ייחוד של הקב"ה (האותיות י-ה) עם השכינה (האותיות ו-ה), שהרי כל עוד הגלות נמשכת, קיים פירוד כביכול באופן גילוי השם (כי יד על כס י-ה). תפקידו של האדם הוא לחבר בכל עת את הקב"ה עם השכינה, ואז הקב"ה בבחינת "סובב עליו כל היום" ושומר אותו מכל צרה. והוא הדין לגבי יוסף: כאשר היה צירוף הן + מה כלומר שם הוי"ה, ממילא יש יחוד הקב"ה ושכינתו, יש את כל השפע, וניצלים מכל הדברים הלא-טובים, וכאשר ח"ו לא, אזי מגיעים כל הניסיונות וה' יכפר עוון.
ויה"ר שיתקיים בנו במהרה והיה (אותיות שם הויה) ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד

נשלח ע"י ראש הגבעה ב-9:19 לפנה״צ
כחוט השערה - לפרשת וישב
מעובד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל, מאת שי שגב, ע"פ ספר "שמחת חיים"
אחד היסודות בתורתו של ר' נחמן, הוא ההתחזקות אפילו במשהו. דברים ברוח זו מופיעים במקומות שונים בתורתו, ואחד המקומות היפים הוא הלכות ראשית הגז, בספר ליקוטי הלכות יורה דעה.
ולהלן קטע קטן:

כי איתא בדברי אדמו"ר ז"ל שאפילו כשאדם מושך את עצמו מהרע אל
הטוב רק כחוט השערה - הוא יקר מאד בעיני השם יתברך וכו´, וזה
בחינת ראשית הגז שצריכין ליתן להכהן, כי הכהן הוא איש חסד
בחינת מיכאל כהנא רבה שמלמד תמיד זכות על ישראל, וכל הזכויות
שנמצאין בישראל הוא ע"י בחינת ´שערות´ הנ"ל, שעל ידי זה יכולין
למצא זכות אפילו בהגרוע שבגרועים כי בכולם נמצאים כמה ´שערות´
טובות וכו´, וזהו ´ראשית גז צאנך תיתן לו´, כי עיקר השירות של
הכהן הוא בקרבנות לכפר על ישראל שזה נעשה על ידי בחינת ´שערות´
הנ"ל שעל ידי זה השם יתברך מתרצה לישראל ומוחל עוונותיהם
בבחינת חוט של צמר שמלבין העוונות ביום הכיפורים, והכהן איש
חסד, עוסק בזה וכו´
אומר ר' נתן, כי גם תזוזה ולו הקטנה ביותר לכיוונו של הקב"ה, אפילו התחזקות אפסית, שלאחר 5 דקות כבר תימחק, היא יקרה בעיני שמים. למשל - אדם נמצא בניסיון והוא עומד לעבר עבירה. ופתאום הוא מתחזק ומצליח למנוע עצמו מהעבירה למשך 5 דקות - התחזקות קלה, ולאחר מכן נכשל לבסוף. האם התחזקות זאת שהיתה לו - האם היא בטלה ומבוטלת? חס ושלום. אפילו התחזקות זאת היא חשובה מאוד בעיני הקב"ה ויש בה ללמד זכות עצומה על אותו אדם, אפילו שנכשל.
יש בכך מספר עניינים:
הראשון, כל התחזקות כזאת קטנה, מצטברת בסופו של דבר להרבה זכויות, כמו שפרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, בדיוק כמו שבראש שערה קטנה בפני עצמה אולי אין לה חשיבות, אולם להרבה מאוד שערות יש נוכחות ויופי. העניין השני הוא שאינך יודע לאיפה תגיע עם התחזקות אחת קטנה, ולכן אינך פטור מלנסות. לעתים התחזקות אחת קטנה תוביל אותך להינצל בכלל מהניסיון. לעתים היא תפתח לך פתח לעניינים אחרים, כל דרך ארוכה התחילה מצעד אחד קטן בכיוון הנכון.
יתכן וזאת אחת הטענות כלפי יהודה - שהוא כבר הציע להציל את יוסף, מה בצע כי נהרגנו - מדוע לא התחזקת עוד קצת וביקשת להביא אותו הביתה? ואז אולי לעשות לו משפט אחים? אם כבר הסכמנו לך לא להרוג אותו, היינו מסכימים גם להשיב אותו הביתה.
ורואים אנו את תמר - אשר כאשר מוציאים אותה להישרף ולפני שתגלה מיהו אותו אחד שבשלו היא הרה, היא עושה עוד התחזקות קטנה ושולחת לו ברמז. עדיין יש הזדמנות לאפשר ליהודה לצאת בכבוד - עוד לא חייבים לגלות את כל הקלפים!
ורואים גם את יוסף, אשר הגיע, לפחות לפי אחת הדעות, "לעשות מלאכתו" אולם בכל זאת הוא לא נכנע והתחזק עוד קמעא, בדיוק חשב על אביו, והתחזקות זאת היא שהובילה אותו לברוח מהחטא
התחזקות אחת קטנה! כחוט השערה! לעתים זהו ההבדל בין הצלחה לבין כישלון.

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שלישי, דצמבר 12, 2006-1:31 אחה״צ
יעקב איש האמת
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י דר. יהושע מירון
חז"ל מלמדים אותנו שאברהם מייצג את מידת "החסד" יצחק את מידת ה"גבורה" ויעקב את מידת ה"אמת", שנאמר במיכה "תיתן אמת ליעקב". אבל, על פי פשט הכתוב נראית "האמת" רחוקה מיעקב.
1. בפרשת "תולדות" מסופר שעשיו בא מין השדה והוא עייף, ומבקש מעט נזיד מיעקב להחיות את נפשו, ויעקב במקום להאכיל את אחיו הרעב והעייף, מנצל זאת לכאורה כדי לקנות את הבכורה בנזיד עדשים.
2. בעצת אמו, לובש יעקב את בגדי עשיו החמודות ואומר לאביו העיוור "אנוכי עשיו בכורך, עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך". ועל מעשה זה אומר יצחק עצמו בהמשך לעשיו "בא אחיך במרמה וייקח ברכתך".
3. כאשר רוצה יעקב לעזוב עם נשיו וילדיו את בית לבן שוב נוהג הוא בצורה כביכול לא הגונה שנאמר ל"א, כ': "ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא".
4. בפרשתנו אחרי הפגישה עם אחיו כשמזמינו עשיו לנסוע יחד עמו עונה יעקב "יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". והרי לעולם לא התכוון יעקב ללכת וגם לא הלך לשעיר.
5. במעשה דינה בפרשתנו, לאחר חטיפת דינה ע"י שכם בן חמור, מציעים חוטפיה ליעקב ובניו "הרבו עלי מאד מוהר ומתן... ותנו לי את הנערה לאשה". על כך עונים בני יעקב על דעת אביהם (לפי הרמב"ן ורבינו בחיי) "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה, וידברו אשר טמא את דינה אחותם". שכן יעקב לבטח לא התכוון לחתן את בניו עם בנות ארץ כנען, או לתת להן את בנותיו.
וחוזרת השאלה, למה אם כן נקרא יעקב איש האמת?
התשובה לכך היא ע"פ ה"שפת אמת" שהמציאות שאותה בעולם הזה אנו רואים ושומעים, אשר מעמידה פנים כקיימת, עומדת וניצבת בפנינו, אינה באמת ממשית אלא מזויפת! המציאות שמאחורי הקלעים דהיינו מילוי רצון השכינה- היא האמת האלוקית. פעמים רבות האמת האלוקית אינה נראית ואינה מורגשת, אך בשל היותה המציאות האמיתית - יציבותה מקנה לה קיום אינסופי העתיד להתגלות. לאור הסבר זה של ה"שפת אמת", ניתן להבין מדוע דווקא יעקב הוא שנבחר לסמל את מידת האמת. לאורך כל הדרך המיוסרת שהוא עובר בחייו, יעקב אינו נבהל מפניה של המציאות הקופצת לנגדו בניגוד להבטחה האלוקית. הוא אינו נבהל מעשו, אינו נבהל מרמאותו של לבן ואינו מוכן להתאבל על מותו של יוסף. לאורך כל אבני דרכו של יעקב, הוא ניצב איתן לנוכח השקר שבעולם, מכהו ארצה ומנצחו. והלא זהו סודו של ישראל - "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"!
דרכו של יעקב, דרך התורה, אשר מאמצת את המציאות הארצית עם האמת האלוקית ומלבישה על החול את הקודש, דרך לציבור היא, ולכן מיעקב יצאו שנים עשר שבטי ישראל. ונעסוק בדוגמאות שהזכרנו:
1. כאשר ראה יעקב שעשיו אינו ראוי ואפילו מבזה את הבכורה (עבר חמש עבירות באותו יום), עשה יעקב המעשה הנכון כלפי השכינה, וקנה מעשיו את הבכורה, את הזכות לעבודת השם בבכורות.
2. יצחק השה לעולה, טעה בהבנת המציאות הארצית ובקש לברך בברכת הארץ את שני בניו ביחד. אבל יעקב שידע להעריך את קדושת הארץ ואת טומאת עשיו, וידע שלא יוכלו לדור יחד בארץ, הונה כביכול את אביו כדי למנוע טעות כנגד רצון הקב"ה. ואפילו יצחק אביו מודה על טעותו לבסוף ומברך את יעקב לפני עזיבתו לחרן בפ' כ"ח פסוק ד': "ואל שדי יברך אותך... ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן אלוהים לאברהם".
3. מאותה סיבה אמר יעקב לעשיו "ואני אתנהלה לאיטי עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" כי יודע הוא שישראל ועשיו לעולם לא יוכלו לחיות ביחד בשלום בארץ ישראל. ורק באחרית הימים (עובדיה, א' כ"א) יתקיים "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".
4. עזיבת לבן בחשאי, נעשתה לקיום הצו האלוקי תוך מניעת שפיכות דמים מיותרת, במאמץ לשמור על שלימות בית יעקב.
5. הצורך להציל את דינה השבויה מידי חוטפיה, תוך מניעת התבוללות ונישואי תערובת עם עמי הארץ, היא שהכתיבה את בקשת יעקב ובניו מאנשי שכם להימול להם כל בשר, על מנת שיהיו כואבים ולא יוכלו למנוע את הצלת דינה. הדבר לגיטימי בבחינת בתחבולות תעשה לך מלחמה. אבל חטאם של שמעון ולוי לפי הרמב"ן היה שהרגו כל זכר, ולקחו שלל. לזאת קרא יעקב בברכתו להם "כלי חמס מכרותם".
לפיכך, במלחמה על זכותינו לחיות בארץ, עלינו ללמוד מיעקב אבינו ולעמוד על המוסר היהודי והאמת שבקיום ההבטחה האלוקית, ולדחות את המוסר המזויף של הגויים בני עשיו שמצרים את צעדינו, או של בני ישמעאל שרוצים להשמידנו בקריאת "אללה הוא אכבר". ושנזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן.

נשלח ע"י ראש הגבעה ב-10:36 לפנה״צ
הפלא ופלא לפרשת וישלח
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל, על ידי רפי מגיד

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, דצמבר 07, 2006-10:22 אחה״צ
עמוד החסד
הודעות שוטפות בענייני חסד של ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
===============================================
אי מייל זה נבדק על ידי מול המשפחה והוא עדכני להיום ‏07/12/2006 - איתי ליפשיץ

רצ"ב כתבה ב "הצופה" שהייתה על תחיה נועה אסתר שוורץ השבוע
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=34435&Word=&gilayon=2417 &mador =

אני פונה אליך בפניה אישית. אנו נאבקים מזה זמן רב להצלת ביתנו חולת הסרטן תחיה נועה אסתר שוורץ .
את סיפורה המרגש תוכל לקרוא בקישור המצורף. התגייסות הציבור בתפילות פועלת את פעולתה, אך,
עלות הטיפולים הינה מרקיעת שחקים ואנו עומדים בפני קריסה . אבקשך לעזור לנו וליטול חלק בעלותם כפי יכולתך. אם תוכל לשלוח שיק לכתובת הרצ " ב נוקיר תודה רבה. הקרן להצלת נועה אסתר שוורץ
ת.ד. 1090 הוד השרון 45110 או לחשבון 531570 בבנק המזרחי סניף 052 בנתניה.
אם רצונך בפרטים נוספים נא שלח אי מייל לכתובת schwartzfund@gmail.com
או לפקס -03-9317460
ואנו נחזור אליך. יש לנו עוד בקשה קטנה: נא אל תמחק את האי מייל כיון שהזמן העומד לרשותנו קצר והמשאבים הנדרשים הם רבים מאוד, אנא העבר את האי מייל ל- 5 אנשים ממכריך שיוכלו גם הם לסייע.
אנא, הקדש לכך דקה והיה שותף בהצלת חיים ממש. תודה רבה מקרב לב.
משפחת שוורץ
@ עזרה לרוני בקשי - גוש קטיף
מעבר לנתינה כספית יש חסד גדול יותר - והחזקת בו, לתת לו פרנסה, לאפשר לו חיים בכבוד
רוני בקשי, אחד מיני רבים, אשר נותר ללא פרנסה עקב הגירוש הנורא. מוהל מומחה ומוסמך. מעוניין למול את ילדי ישראל בכל רחבי הארץ. 0545236835. ניתן לקבל המלצות רבות מאנשי גבעת שמואל ומחוצה לה
@ מבצע אור לעקורים - באמצעות אילני חסד
אנו מציעים לכל מי שמוכן לעזור, לתרום 100 ש"ח, ובתמורה, יקבל כל תורם ערכה של 44 כוסיות זכוכית עם שמן זית בתוכם, עם הפתילות מוכנות להדלקה. העלות הממוצעת של הערכה בחנויות היא 100 ש"ח, מדובר בהדלקה מהודרת נקיה וקלה מאוד לביצוע, כמו כן יש מספר תורמים שנתנו הסכמתם העקרונית לסייע במימון הערכות, ע"מ שמרכיב התרומה יהיה רוב משמעותי בתרומתכם. אנו חייבים לבצע הזמנה בשבועיים הקרובים ולכן חשוב מאוד שתתנו תשובה מהירה כבר עכשיו לגבי נכונותכם לתרום בדרך זו. הערכות יחולקו לבתים ולכן בכל פניה נא לציין כתובת מדוייקת. יש לציין שמסיבות של מנהל תקין העמותה איננה צד ביוזמה, בהזמנה או במימון קניית הערכות, ורק הרווחים יופקדו בסופו של דבר בעמותה כתרומה רגילה לאפשר המשך פעולות הסיוע ההכרחיות כל כך המעוניינים להשתתף במצווה ניתן לפנות במייל לshainbergo@gmail.com ולהשאיר פרטים. וכן ניתן לפנות לגבאי לגבאי הצדקה בבתי הכנסת ולהרשם אצלם: ציקון מרכזי,משה וקסברג בית וקאונטרי, אורן אלפי יגל אברהם, אריאל הרטוב שירה חדשה, שי סגל - צעירי הגבעה, חיים וגנר - היכל רחמים, ברוך שרייבר - קרליבך, קובי צרויה - תפילה למשה, נעם זיו - נווה שמואל.
@ שיווק מוצרי יש"ע
פרוייקט השיווק של מוצרי יש"ע נועד להביא את תוצרת הישובים ביש"ע, באופן שוטף, אל מעל לאלף משפחות לקוחות ברחבי הארץ. פרוייקט זה יוסד בעיר חיפה לפני כשלוש שנים, דרך ארגון המתנדבים של "מטה חיפה למען ארץ ישראל". מאז, שיווקם של מוצרי יש"ע בדרך זו התרחב אל ישובים רבים ברחבי הארץ. מוצרים הם מתוצרת ישובים כמו חומש, אלון מורה, איתמר, תפוח, דולב, בית אל, חברון וסוסיא. המוצרים כוללים ביצים, שמן זית, דבש, גרנולה, ריבות, קמח מלא, דברי מאפה, יין, תבלינים, חמוצים ואף, קוסמטיקה ונייר טואלט. פרוייקט השיווק מאפשר לחקלאים וליצרנים הקטנים ביש"ע לקבל כ-80% ממחיר המוצר לצרכן: הרבה מעל לשיעור שהם היו מקבלים אילו הם היו משווקים דרך סיטונאי וקמעונאי. במקום הסיטונאי והקמעונאי, רשת של עשרות רכזים מתנדבים בשכונות המגורים של הלקוחות, אוספת את ההזמנות ומעבירה אותן אל המרכז הארצי בישוב דולב. הפרוייקט תרם רבות לשדרוג האריזות והסטנדרטים של המוצרים המיוצרים על ידי היצרנים הקטנים ביש"ע וכן, הוא פתח לקטנים ביניהם ערוץ הפצה אשר משחרר אותם מהוצאה כספית יקרה עבור השיווק של התוצרת. להזמנות: ניתן לפנות ל foryesha@walla.com ולבקש טופס המפרט את המוצרים והמחירים ולשלחו שוב לאותה כתובת. בגבעת שמואל: ריכוז ההזמנות נעשה באמצעות מר ציקון הירשוביץ 052-2909848 ומר אלי זילכה 050-6476631 ריכוז השיווק נעשה אצל : אבי ומלכה גבאי, יישוב דולב טלפקס: 02-9972721 נייד: 052-2330081
@ גם כתיבת ספר תורה וגם תמיכה
מצווה גדולה: כידוע, לפני מספר חודשים נחטף ונרצח אליהו אושרי מאיתמר, הי"ד. אביו, יתרו אושרי הוא גר-צדק, וסופר סת"ם, המכלכל את משפחתו בדוחק רב (איתמר הוא יישוב עני). לאחרונה, בעידוד היישוב, יתרו החליט לכתוב ספר תורה לזכר בנו ולזכר 14 (רובם ילדים) נוספים בני היישוב, אשר נרצחו. מכיוון שהמשפחה חיה בצמצום גדול (לשון המעטה), הרי שהמצווה לתמוך בהוצאת ספר התורה היא מצווה משולשת, והמבין יבין. ניתן להעביר תרומות דרך הרב יניב, טל' 5321448

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שני, דצמבר 04, 2006-9:38 לפנה״צ
אסף ויוסף – שני תפקידיו של הצדיק
הובא לביטאון ראש הגבעה – גבעת שמואל ע"י שי שגב ע"פ ספר שמחת חיים

שני קטעים מעניינים אותנו בעניין הולדת יוסף. הראשון – הדיאלוג בין רחל לבין יעקב – הבה לי בנים ואם אין מתה (שימו לב – מתה במלרע ולא מתה במלעיל. מתה במלעיל, ללשון עבר. מתה במלרע לשון הווה – דהיינו, כל עוד אין לי בנים אני חשובה כמתה) אנוכי (בראשית ל, א). יעקב כועס עליה ואומר לה האם אני תחת א-לקים, אשר מנע ממך פרי בטן. הקטע השני – מרגע שנולד יוסף רחל קוראת לו יוסף, מכיוון שאסף א-לקים את חרפתה (שם, ל, כ"ג). הבנת שני קטעים אלה מבהירה לנו את תפקידו של הצדיק, שהרי יוסף הוא כנגד ספירת היסוד, ספירת הצדיק.

ובכן – כידוע, משפחתו של אברהם התחתנה עם בני המשפחה בחרן והיה ידוע כי שני בנותיו של לבן יחותנו עם שני בניו של יצחק. ולכן לאה היתה בוכה (עיניה רכות) מכיוון שהיתה הבכורה והיתה צריכה להתחתן עם הבכור – עשו. אולם רחל הגנה על שמה הטוב של לאה, ולא יכולה היתה לראות בצערה ולכן מסרה לה את הסימנים.
לאחר מכן יעקב התחתן כמובן גם עם רחל. אולם רחל לא הצליחה להביא ילדים. היא היתה עקרה, וכאן חרפתה הראשונה, מכיוון שיעקב הביא ילדים מלאה. ולכן היה ברור וגלוי לעיני כל, ש"הבעיה" הינה עם רחל דווקא ולא עם יעקב, מה שלא ברור כאשר לזוג אין ילדים, ולא יודעים מי "אשם" בכך.
מעבר לכך, הבריות ריננו, שאכן לאה היתה צריכה להתחתן עם יעקב, עובדה שהתחתנה איתו, והוא הבכור, כמו שהיא הבכורה, ומכאן שרחל מיועדת לעשיו, היא הזיווג שלו, ולא של יעקב, ולכן היא לא מביאה ילדים. ועכשיו הגלגל התהפך על רחל והיא הרגישה מה הרגישה אחותה במשך כל השנים. אם לא תצליח להביא ילדים במשך 10 שנים, יעקב ייאלץ להתגרש ממנה ואז עשו יקח אותה.
עצם העובדה כי מדברים עליה כך גרמה לה עגמת נפש רבה.

הפתרון היחיד לתסבוכת זאת הינה בנים – מרגע שתצליח להביא בנים ליעקב, תבאנה שתי הבעיות האמורות על פתרונן. אולם יעקב אבינו אומר לנו שהוא אינו בבחינת מידת הדין, לא אני קובע כמה דין (של חרפה) יהיה לאדם, ואינו קובע את הזיווגים. ברור ליעקב כי מניעה זו הינה מאת ה' שהרי הוא לא מנע ממנה את האפשרות להביא ילדים – המיטה שלו היתה באוהל רחל.

אכן, כאשר הגיע יוסף לעולם – באו שתי הבעיות על פתרונן, רחל כבר איננה עקרה, ופרט לכך זו הוכחה שהיא היתה זיווג של יעקב. לכן אומרת רחל – אסף ה' את חרפתי. באמצעות מי – באמצעות הצדיק. באמצעות יוסף, יוסף הוא שאסף את חרפתה, לא יעקב, שהרי אמר לה מקודם, שהדבר אינו בידיו.

ואכן, זהו תפקידו הראשון של הצדיק – אסף: הוא אוסף את החרפה מהאחרים, הוא מציל את הכבוד האבוד של האחרים, והצדיק הכללי מציל את הכבוד האבוד של עם ישראל. וגם יוסף הציל את הכבוד האבוד של אחיו, ראו כיצד עשה זאת ובאיזה חן.

ראו כיצד עשה זאת פנחס, וראו כיצד עשו זאת צדיקים בכל דור ודור – היכן שקלקל הדור הצדיק מתקן. הוא אוסף את חרפתנו ונושא אותה על גבו וכן כתוב את חולינו הוא נשא: ישעיהו נג ד: אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. דברים אלה מסתדרים בצורה יפה עם סבלה של רחל – הנביא אומר על המשיח – הוא נראה כל כך נורא ואיום, מכיוון שהוא אסף את חרפתנו, הוא מקבל את המכות שאנו היינו אמורים לקבל, ואנו כל כך אטומים, שכאשר אנו רואים אותו כך אנו חושבים שהדבר נובע ממעשיו שלו, ואיננו יודעים כי את חוליינו הוא נושא. כך היה עם רחל ולאה. עניין הסימנים היא שמרה בסוד ולבסוף כל החרפה היא לקחה עליה, ומשנולד יוסף, הוא אסף את חרפתה וזו נעלמה.

זכתה רחל, ובזכות החרפה שנשאה על עצמה על מנת שלא לבייש את אחותה, היא זכתה לבן אשר אסף את חרפתה. וכן לעתיד לבוא, זכות רחל היא שתעמוד לעם לגאול אותו:

כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. (ירמיהו לא טו) וראו רד"ק שם:

"ארז"ל בשעה שהעמיד מנשה דמות בהיכל נכנסה רחל לפני המקום ואמרה הלוא רחמיך מרובים מרחמי בשר ודם ואני הלא הכנסתי צרתי בתוך ביתי כי בעצמי מסרתי הסימנים ביד לאה אחותי ואף אתה אם בניך הכניסו צרתך בביתך מחול להם ואמר לה המקום, הנה עתה תקבל שכר על פעולתך שמסרת הסימנים ובגמול זה ישובו בניך מארץ אויב".

אולם אין זה התפקיד היחיד של הצדיק. התפקיד השני שלו הוא הוספת אור היכן שהיה החושך – לא די בכך שהוא אוסף את החרפה, אלא במקום שבו היה החושך, במקום שבו נוצר החסר, יש למלא – והוא הולך ומשפיע טובה, שופך אור על המושפעים ממנו. וזהו יוסף. וזו אכן תפילתה של רחל – זכות של יוסף תעמוד לה גם לעתיד, שיוסיף לה ה' בן אחר.

בנוסף ראוי לומר, כי צדיק הוא גם עניין האחדות והעשיה, דברים אלה נרמזים ברש"י הראשון בפרשה – הצדיק הוא הודה, זיוה והדרה של העיר, אולם על כך בפעם אחרת.

נשלח ע"י ראש הגבעה ביום ראשון, דצמבר 03, 2006-10:21 לפנה״צ
זבד טוב
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל על ידי רפאל מגיד
עם לדת בנה הששי אומרת התורה על לאה (בראשית ל' כ'): "ותאמר לאה זבדני א-להים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי-ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון". ואומר רש"י במקום: "מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו". ששת בניה של לאה הם: ראובן, שמעון, לוי יהודה, יששכר וזבלון. ואכן, מילוי האותיות של "זבד טוב" שווה 1726. וגם הגימ' של ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבלון שווה 1726. בזכות ששת ילדיה יש עתה ללאה חלק טוב, עיקר דירתו של יעקב – כפי שמפנה רש"י לתרגום, להסביר מהו "זבד טוב".