חרות
מאת הרב שמואל יניב, עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
מאת הרב שמואל יניב, עבור ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
המהפכה הגדולה שהתחיל בה משה, הינה שלא ניתן לדכא את החלש באמצעות כוח הזרוע, וכי יש לעשות כל מאמץ על מנת לסלק את עוול העבדות. בדרך זו התחיל אברהם, שביקש את החמלה החסד, וגם משה הלך בעקבותיו, יצא אל אחיו וירא בסבלתם. עבדות היא שפלות, כי באמצעות העבדות האדון הופך למפונק, אכזר, חסר צלם אלקים, והעבד הופך למסכן מפאת גודל היסורים, מסכן שאין לו כח פיזי ופנאי לעסוק במהותו כאדם, והוא כלי לרצון האדון.
תכלית הבריאה היתה ליצור עידון אנושי, ולהתרומם למעלה הנעלה של עובד אלקים, ומי שמצוי בשעבוד נבצר זאת ממנו, כנאמר: תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר.
חרות מהותה יכולת האדם לעשות דברים הקשים לגוף, לוותר על תענוגות, ולעסוק במעלה הרוחנית, לפעול בעולם האצילות, זו חתירה אמיצה למצות את המעלה האנושית.
זו שליטת האדם בכוחתיו, הוא האדון על יצריו על אוצרתיו, לנצל את הזמן לא להיות מדוכה - מתוסכל, לא להתנשא, ולכעוס, להקרין חיבה ואהבה, ללמוד תורה ולא להשתעמם, לעסוק ביצירה בקנין נצח.
לעתים אנו נזקקים למלא מחייבויות שאינן נעימות לרגשות, זו מעלתנו שאנו ממלאים אותן; אדם שעושה רק מה שנעים לו הוא אדם מופקר.
חרות ממצרים זו חרות מהמיצרים, זו היכולת להחליט ללכת למדבר, זו זקיפות קומה מול האדון המצרי.
ככל שאדם מבקש יותר מעלות רוחניות הרי שהוא נזקק ליותר מאמץ, וגבולות, חופש מפולש גורם לעליבות הנפש מכלה ומבלה, בטלה, מטמאה ומטמטמת את העולם בתהו.
גאולה היא חרות, זו תחושת הכבוד, של אדם בצלם אלקים.
זו הכרה לאומית שנזקקים אנו לקחת אחריות איש על זולתו,
זו ציפייה רוחנית לברוא עם אציל, ממלכת כהנים וגוי קדוש.
פורסם ביום ראשון, אפריל 01, 2007 בשעה 11:21 לפנה״צ.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה