נשלח ע"י ראש הגבעה ביום רביעי, נובמבר 04, 2009-9:03 AM
זמן חורף של הקתדרה
להרשמה לרשימת התפוצה: rosh.hagiva@gmail.com
ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
ביטאון קהילתי לתושבי גבעת שמואל, חידושי תורה ומידע על פעילויות, קהילות, שיעורי תורה, פעילויות חסד ועוד
זמן חורף של הקתדרה
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, יוני 25, 2009-2:38 PM
זמני שחיה נפרדים
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל על ידי הרב מוטי אפרתי
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום רביעי, יוני 03, 2009-4:20 PM
ולאחיו יאמר: "חזק"!
הועלה לאתר ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
על ידי שי שגב
בתחילת הפרשה מספר רש"י מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים: "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך! שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". זה אולי הסיפור הידוע ביותר של "חלשה דעתו". עם זאת, עיון במקורות מעלה, כי אין זה מקרה יחיד. מכירים אנו סיפורים נוספים של גדולי ישראל, אשר חלשה דעתם. ומי לנו גדול כמו רבן גמליאל (ברכות כח.), ר' חמא בר ביסא, מר עוקבא (מס' כתובות) רבי יוחנן (בבא מציעא פ"א י.) רב נחמן ורבי יהודה הנשיא (תענית כה.), ועוד ועוד.
ואולי מכל אלה מייצג סיפורו של חוני המעגל, שישן 70 שנה ולאחר שקם משנתו ושמע כיצד מדברים בשבחו, אמר לחכמים "אני הוא חוני המעגל", ולא האמינו לו; חלשה דעתו, ביקש רחמים ומת. ועליו נאמר "או חברותא או מיתותא" (תענית כא.).ומה למדנו מכאן – שכל אדם, גדול ככל שיהיה, זקוק לחיזוקים. אפילו אהרון הכהן, שהיה שקול כמשה רבינו, אף הוא זקוק לחיזוק! ואידך זיל גמור.
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-4:13 PM
הכנסת ספר תורה בגבעת שמואל - ע"ש רס"ן רועי קליין הי"ד
מיוחד לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
ברוב עם הוכנס ספר תורה לע"נ גיבור ישראל רס"ן רועי קליין הי"ד.
תהלוכת הכנסת ספר התורה החלה מהכיכר על שם רועי קליין הנמצאת בסמוך לקניון גבעת שמואל. הכיכר הוקדשה לזכרו של רועי קליין על ידי המועצה המקומית בגבעת שמואל.
השתתפות הקהל הרב הייתה הבעת הערכה לזכרו של רועי קליין. ספר התורה נתרם על ידי משפחת דלגושן שלא חסכו מאמץ להיטיב עם המשפחה והאורחים הרבים שהגיעו לאירוע בניצוחה של אילנית נציגתו של מר יוסי דלגושן.
ספר התורה הוכנס למשכנו בבית הכנסת מורשת זבולון.
הציבור, בני המשפחה, ילדיו של רס"ן רועי קליין יואב וגלעד, אביו אהרן קליין, ראש העיר ומכובדים רבים התכבדו בכתיבת האותיות האחרונות בספר התורה.
רגעי השיא היו כאשר בניו של רועי, יואב וגלעד כתבו אות בספר התורה וגללו את ספר התורה.
ראש העיר מר יוסף ברודני העלה על נס את פועלו של רס"ן רועי קליין ואת התנהגותו המהווה סמל לגבורה ומופת לכל עם ישראל.
הרב יוסף זינגר דיבר בשבחו של רועי וציין כי ככל שעובר הזמן מתעצמת דמותו של רועי ועוצמת מעשיו וגבורתו.
הרב הראשי, הרב מצגר דיבר על מעלתו הרוחנית והמקצועית של רועי שידו בכל. שאת הכל עשה, כחייל, כלוחם, כאיש משפחה, כתלמיד ישיבה וכסטודנט להנדסה והכול בהצטיינות יתירה. כך היה רועי, תלמיד חכם וקצין מצטיין.
הרב קשתיאל, אשר למד בחברותא עם רועי יום יום משעה חמש בבוקר אמר דברים לזכרו והרב שמואל יניב סיים בדברי הוקרה לפועלו של גיבור ישראל.
דודי זלצברג, חבר ילדות של רועי קליין הנחה את האירוע
הספר הוכנס ברוב פאר והדר למשכנו החדש.
ברוב עם הוכנס ספר תורה לע"נ גיבור ישראל רס"ן רועי קליין הי"ד.
תהלוכת הכנסת ספר התורה החלה מהכיכר על שם רועי קליין הנמצאת בסמוך לקניון גבעת שמואל. הכיכר הוקדשה לזכרו של רועי קליין על ידי המועצה המקומית בגבעת שמואל.
השתתפות הקהל הרב הייתה הבעת הערכה לזכרו של רועי קליין. ספר התורה נתרם על ידי משפחת דלגושן שלא חסכו מאמץ להיטיב עם המשפחה והאורחים הרבים שהגיעו לאירוע בניצוחה של אילנית נציגתו של מר יוסי דלגושן.
ספר התורה הוכנס למשכנו בבית הכנסת מורשת זבולון.
הציבור, בני המשפחה, ילדיו של רס"ן רועי קליין יואב וגלעד, אביו אהרן קליין, ראש העיר ומכובדים רבים התכבדו בכתיבת האותיות האחרונות בספר התורה.
רגעי השיא היו כאשר בניו של רועי, יואב וגלעד כתבו אות בספר התורה וגללו את ספר התורה.
ראש העיר מר יוסף ברודני העלה על נס את פועלו של רס"ן רועי קליין ואת התנהגותו המהווה סמל לגבורה ומופת לכל עם ישראל.
הרב יוסף זינגר דיבר בשבחו של רועי וציין כי ככל שעובר הזמן מתעצמת דמותו של רועי ועוצמת מעשיו וגבורתו.
הרב הראשי, הרב מצגר דיבר על מעלתו הרוחנית והמקצועית של רועי שידו בכל. שאת הכל עשה, כחייל, כלוחם, כאיש משפחה, כתלמיד ישיבה וכסטודנט להנדסה והכול בהצטיינות יתירה. כך היה רועי, תלמיד חכם וקצין מצטיין.
הרב קשתיאל, אשר למד בחברותא עם רועי יום יום משעה חמש בבוקר אמר דברים לזכרו והרב שמואל יניב סיים בדברי הוקרה לפועלו של גיבור ישראל.
דודי זלצברג, חבר ילדות של רועי קליין הנחה את האירוע
הספר הוכנס ברוב פאר והדר למשכנו החדש.
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, מאי 07, 2009-12:12 PM
תקציר שיעורו של ד"ר יהושע מירון בקתדרה
הועלה על ידי צוות ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
"על אבולוציה ואמונה"
האם העולם נברא ע"י כוח עליון (כאמור בתורה)? או שהוא קדום והיה מאז ומעולם (כדברי אריסטו)? או שנוצר ספונטנית (כדעת הניאודרוויניסטים)?
מרבית העולם המדעי זנח את הדעה של אריסטו ומקבל כיום את תיאורית המפץ הגדול שבמהלכו נוצר חומר מאנרגיה, ונוצרו הגאלקסיות, מערכות שמש וכוכבי הלכת שלהן לפני כ 16 מיליארד שנים (גמוב 1946, הוכחת הקרינה האלקטרומגנטית בחלל החיצון של פנזיאס ווילסון ב 1965, הוכחת תנועת הגלקסיות ע"י האבל, ומדידות הקרינה וריכוזי הגזים בחלל וקצב התפשטות היקום של NASA ב 1992).
תיאוריית המפץ הגדול מתבססת על תורת היחסות ועל הוכחות שהיקום מתפשט ומתרחק מהמרכז הדמיוני בו נוצר המפץ. זה תואם את הכתוב בתורה ואת דברי הרמב''ן שאמר לפני 800 שנה: "ביום אחד לבריאה, לפני היקום לא היה מאומה….אבל אז לפתע הופיעה כל הבריאה כנקודה זעירה, וגרגיר זה שהיה דק מאד אין בו ממש, הפך לחומר". הרמב"ן בעצם תיאר את הקשר בין מסה לאנרגיה לפי נוסחת איינשטין: E=MC2 . במאמר זה ננסה להוכיח כי תיאורית האבולוציה (נאו דרוויניזם) אינה מבוססת מדעית, ולכן יותר ויותר מדענים (כ 40% מהמדענים בארה"ב) מכירים כיום בבריאה אלוקית.
איך מוסבר הפער בין 5769 שנה להערכות המדעיות על כך שגיל היקום כ 16 מיליארד שנה?
תשובה: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים לב' ט). הרמב''ן בשם הקבלה אומר: מדוע מחלק משה את הזמן לשני חלקים –ימות עולם וימי הדורות? כיוון שימות עולם הם ששת ימי בראשית, ואילו שנות דור ודור נספרים מאז ימי אדם הראשון והלאה (כיום 5769 שנה מאז ראש השנה של שלהי היום השישי לבריאה). גם ממצאי הארכיאולוגיה תומכים שאכן רק לפני כ 6000 שנה הופיע באזור הסהר הפורה האדם המודרני הראשון שהחל לתקשר במילים ובכתב, ועסק בחקלאות ובגידול מקנה למחייתו.
ומה קרה בששת ימי הבריאה? הרמב''ם מדגיש את הבעייתיות בפסוקים: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי- והרי רק ביום הרביעי מופיעה השמש?" הרמב"ן עונה על כך: ערב= ערבוב, בוקר= סדר. הרמב"ן קבע שיש הבדל איכותי, בין אחד לראשון. אחד הוא מוחלט ואילו ראשון הנו יחסי. לדעת הרמב''ן ביום הראשון נברא הזמן ובלשונו: ''משנוצר גרגר החומר הראשון, יתפוס בו זמן". זה בדיוק מה שלימד אותנו איינשטין בחוקי תורת היחסיות שלו. המפץ הגדול הביא לקיום לא רק חלל וחומר אלא גם את מימד הזמן. לפי פרופ. ג'רי שריידר, קיים יחס הפוך בין קצב השעון הנמדד בגוף נע במהירות גבוהה (יחסית למהירות האור) ומתרחק מהמרכז, לבין כוח הגרביטציה המופעל עליו מהמרכז. ככל שכח הגרביטציה גדול יותר (המרחק מהמרכז קצר) קצב השעון איטי יותר. קצב השעון תלוי גם במהירות, כאשר במהירות האור (300,000 ק"מ לשנייה) הזמן עומד מלכת. בבריאה היה רדיוס היקום אפסי, ועקב המפץ הגדול התרחק כדור הארץ ממרכז היקום המתפשט כמעט במהירות האור. במקביל קטן פרופורציונאלית כוח הגרביטציה המופעל על כדור הארץ כך שהזמן בארץ במהלך ששת ימי הבריאה התקדם בקצב מהיר הרבה יותר. לפי ספרי הפיסיקה המודרנית היחס בין נקודת זמן נתונה בהתחלת היקום לבין נקודת זמן כיום הנו 1012, ויחס זה מבטא את אפקט התפשטות היקום. דהיינו כאשר צופה מבראשית מתבונן קדימה בזמן ואומר אצלי עברו ששה ימים, הרי שבאותו זמן אצלנו יעברו 3656*1012 / = כ 16.4 מיליארד שנים.
סתירה מדעית של תיאורית הנאודרוויניזם:
1. יצירת חלבונים תלויה בפעולה מתואמת של ח. גרעין, ויצירת RNA ו DNAתלויה באנזימים חלבוניים. פעילותם תלויה באנרגית ATP וארגון רכיבים ספציפי. מנגנון זה, זהה וקונסרבטיבי בכל היצורים כולל בחד תאיים ולא השתנה במשך מיליארדי שנים. אין הסתברות סטטיסטית ליצירה בו זמנית ספונטנית של חלבונים ואנזימים ממולקולות אורגניות אחרות.
2. אפילו נניח שהיו באוקינוס הקדום חומצות אמינו וחומצות גרעין חופשיות, התנאים ליצירת תא חי יחיד הם: התלכדות ספונטית של 10,000 חלבונים (שכל אחד מורכב משרשראות של מאות חומצות אמינו בסדר מסוים) יחד עם 30,000 חומצות גרעין מחוברות לגנים ספציפיים, בצפיפות של 1-10 אלפיות המ"מ למשך דקה. ההסתברות להתרחשות ספונטנית כזו לפי הויל וויקראומרינג (1981) 10-40000 היא למעשה אפסית ובניגוד לחוק האנטרופיה (שאיפה לאי סדר). לפי קריק (מגלה מבנהו של סליל ה DNA ): "ראשית החיים היא נס".
3. זוהו עד היום כ 4,000 מיני יונקים, 9,000 מיני עופות, 6,000 מיני זוחלים, מיליון מיני חרקים ומיליון מיני יצורים ימיים. קיים מחסום רבייתי ואין אפשרות להכלאה ספונטנית בין מיני צמחים שונים. לא נמצאו מאובנים של צמחי חוליות הביניים. גם בין המינים השונים של בעלי החיים קיים מחסום גנטי להתרבות בין מינית (בהכלאה בין סוס וחמור יוצא פרד לא פורה). קיומו של מחסום זה נוגד לחלוטין את תיאוריית האבולוציה, ואילץ את הניאודרוויניזיסטים להסתמך על עיקרון המוטציות הספונטניות שהביאו להתקדמות איטית בהתפתחות המינים.
4. ע"פ כל המאובנים שנמצאו עד כה, מינים קדומים הופיעו בבת אחת ונעלמו בפתאומיות. אין אף עדות על המצאות מאובני צורות הביניים החיוניות למעבר הדרגתי בין מינים שונים. כלומר אין אף עדות במאובנים להתפתחות אבולוציונית של המינים. מינים שנחשבים עתיקים ולכאורה נחותים (חיידקים, חרקים וכריש) חיים עד היום לצד מינים מתקדמים מהם, וגוברים עליהם במלחמת הקיום. זה סותר את עקרון הברירה הטבעית שביסוד תיאורית האבולוציה. ההסתברות הסטטיסטית ליצירת מין חדש ע"י מוטציות ממין אחר היא אפסית. אבל מוטציות + רבייה עשויות לגרום לשינויים מהירים והתפתחות רבגונית של תכונות בתוך אותו מין נתון (ראה הפרושים מאיי גאלאפאגוס).
5. יש מחסום גנטי לרבייה בין אדם וקופי אדם. וההסתברות להחלפת גן יחיד של קוף בגן אנושי בר קיימא המקדד לחלבון שונה בחומצת אמינו ספציפית אחת, היא אחד ל 10 מיליון בכל דור. היות והאדם שונה מהקוף בכ 200 גנים סטרוקטוראליים (3% מהגנום), נדרש להפיכה ספונטנית של קוף לאדם זמן של 10 מיליון *200* 20 שנות דור = 40 מיליארד שנים (הרבה לפני יצירת היקום). ההומוסאפיינס הארכאי, והאדם הניאדתרלי חיו במקביל במשך 200 ו400 אלף שנה ללא שום שינוי ואבולוציה, והיה ביניהם מחסום גנטי. גם הומוארקטוס שקדם להם לא עבר שום התפתחות במשך כשני מיליון שנים. (מדרש רבה- בנה עולמות והחריבם). ע"פ השלדים והממצאים הארכיאולוגיים, האדם המודרני הופיע בבת אחת לפני כ6,000 שנה תוך שינוי קיצוני בכושרו האינטלקטואלי (צלם אלוקים), שהתבטא בכליו, באומנותו, בחשיבתו, ובניצול בע"ח וצמחים לפרנסתו לעומת ההומונואידים שקדמו לו.
6. נשמת האדם לא באה יחד עם הגוף, כמו ביצורים האחרים, אלא היתה דרושה לשם-כך פעולה מיוחדת של הקב"ה - "ויפח באפיו נשמת חיים". כלומר, הנשמה באה "מתוכו ומפנימיותו" של הקב"ה, כביכול. על אף כל העדויות וההוכחות המראות על כך שלאחר מות הגוף, הולכת הנשמה לעולם הבא, לא הצליחו חוקרי המוח לגלות את מיקום הנשמה בגוף, ואין הוכחה למציאותה הגשמית. ולכן ממילא אין מה לדבר על מוטציה מבע"ח חסרי נשמה שהביאה ליצירת הנשמה באדם.
ולמרות כל אלו מה הדבקות בניאודרוויניזם? הנאודרוויניזם הפך לאמונה חלופית לבריאה. מרבית העולם המדעי עדיין תומך בתיאוריית ה"שען העיוור" של דוקינס כי זה מבצרה האחרון של הכפירה במציאותו של בורא לעולם. שהרי, אם מכירים בבריאה זה מחייב את מי שמחפש נוחות אישית להכיר שהאדם אינו במרכז העולם!!! לכן להכרה בבורא יש השלכות המזעזעות את דרך החיים של הכופר באלוקים.
עם כל התקדמות המדע והטכנולוגיה, אף אדם באף מעבדה בעולם עדיין לא הצליח לברוא בבחינת "יש מאין" אפילו חיידק יחיד שלא לדבר על יצורים מורכבים יותר!
=======
בשבוע הבא:
הרב שמואל יניב - סוד האותיות
הרב יואל בן נון - על יום העצמאות
הועלה על ידי צוות ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
"על אבולוציה ואמונה"
האם העולם נברא ע"י כוח עליון (כאמור בתורה)? או שהוא קדום והיה מאז ומעולם (כדברי אריסטו)? או שנוצר ספונטנית (כדעת הניאודרוויניסטים)?
מרבית העולם המדעי זנח את הדעה של אריסטו ומקבל כיום את תיאורית המפץ הגדול שבמהלכו נוצר חומר מאנרגיה, ונוצרו הגאלקסיות, מערכות שמש וכוכבי הלכת שלהן לפני כ 16 מיליארד שנים (גמוב 1946, הוכחת הקרינה האלקטרומגנטית בחלל החיצון של פנזיאס ווילסון ב 1965, הוכחת תנועת הגלקסיות ע"י האבל, ומדידות הקרינה וריכוזי הגזים בחלל וקצב התפשטות היקום של NASA ב 1992).
תיאוריית המפץ הגדול מתבססת על תורת היחסות ועל הוכחות שהיקום מתפשט ומתרחק מהמרכז הדמיוני בו נוצר המפץ. זה תואם את הכתוב בתורה ואת דברי הרמב''ן שאמר לפני 800 שנה: "ביום אחד לבריאה, לפני היקום לא היה מאומה….אבל אז לפתע הופיעה כל הבריאה כנקודה זעירה, וגרגיר זה שהיה דק מאד אין בו ממש, הפך לחומר". הרמב"ן בעצם תיאר את הקשר בין מסה לאנרגיה לפי נוסחת איינשטין: E=MC2 . במאמר זה ננסה להוכיח כי תיאורית האבולוציה (נאו דרוויניזם) אינה מבוססת מדעית, ולכן יותר ויותר מדענים (כ 40% מהמדענים בארה"ב) מכירים כיום בבריאה אלוקית.
איך מוסבר הפער בין 5769 שנה להערכות המדעיות על כך שגיל היקום כ 16 מיליארד שנה?
תשובה: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים לב' ט). הרמב''ן בשם הקבלה אומר: מדוע מחלק משה את הזמן לשני חלקים –ימות עולם וימי הדורות? כיוון שימות עולם הם ששת ימי בראשית, ואילו שנות דור ודור נספרים מאז ימי אדם הראשון והלאה (כיום 5769 שנה מאז ראש השנה של שלהי היום השישי לבריאה). גם ממצאי הארכיאולוגיה תומכים שאכן רק לפני כ 6000 שנה הופיע באזור הסהר הפורה האדם המודרני הראשון שהחל לתקשר במילים ובכתב, ועסק בחקלאות ובגידול מקנה למחייתו.
ומה קרה בששת ימי הבריאה? הרמב''ם מדגיש את הבעייתיות בפסוקים: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי- והרי רק ביום הרביעי מופיעה השמש?" הרמב"ן עונה על כך: ערב= ערבוב, בוקר= סדר. הרמב"ן קבע שיש הבדל איכותי, בין אחד לראשון. אחד הוא מוחלט ואילו ראשון הנו יחסי. לדעת הרמב''ן ביום הראשון נברא הזמן ובלשונו: ''משנוצר גרגר החומר הראשון, יתפוס בו זמן". זה בדיוק מה שלימד אותנו איינשטין בחוקי תורת היחסיות שלו. המפץ הגדול הביא לקיום לא רק חלל וחומר אלא גם את מימד הזמן. לפי פרופ. ג'רי שריידר, קיים יחס הפוך בין קצב השעון הנמדד בגוף נע במהירות גבוהה (יחסית למהירות האור) ומתרחק מהמרכז, לבין כוח הגרביטציה המופעל עליו מהמרכז. ככל שכח הגרביטציה גדול יותר (המרחק מהמרכז קצר) קצב השעון איטי יותר. קצב השעון תלוי גם במהירות, כאשר במהירות האור (300,000 ק"מ לשנייה) הזמן עומד מלכת. בבריאה היה רדיוס היקום אפסי, ועקב המפץ הגדול התרחק כדור הארץ ממרכז היקום המתפשט כמעט במהירות האור. במקביל קטן פרופורציונאלית כוח הגרביטציה המופעל על כדור הארץ כך שהזמן בארץ במהלך ששת ימי הבריאה התקדם בקצב מהיר הרבה יותר. לפי ספרי הפיסיקה המודרנית היחס בין נקודת זמן נתונה בהתחלת היקום לבין נקודת זמן כיום הנו 1012, ויחס זה מבטא את אפקט התפשטות היקום. דהיינו כאשר צופה מבראשית מתבונן קדימה בזמן ואומר אצלי עברו ששה ימים, הרי שבאותו זמן אצלנו יעברו 3656*1012 / = כ 16.4 מיליארד שנים.
סתירה מדעית של תיאורית הנאודרוויניזם:
1. יצירת חלבונים תלויה בפעולה מתואמת של ח. גרעין, ויצירת RNA ו DNAתלויה באנזימים חלבוניים. פעילותם תלויה באנרגית ATP וארגון רכיבים ספציפי. מנגנון זה, זהה וקונסרבטיבי בכל היצורים כולל בחד תאיים ולא השתנה במשך מיליארדי שנים. אין הסתברות סטטיסטית ליצירה בו זמנית ספונטנית של חלבונים ואנזימים ממולקולות אורגניות אחרות.
2. אפילו נניח שהיו באוקינוס הקדום חומצות אמינו וחומצות גרעין חופשיות, התנאים ליצירת תא חי יחיד הם: התלכדות ספונטית של 10,000 חלבונים (שכל אחד מורכב משרשראות של מאות חומצות אמינו בסדר מסוים) יחד עם 30,000 חומצות גרעין מחוברות לגנים ספציפיים, בצפיפות של 1-10 אלפיות המ"מ למשך דקה. ההסתברות להתרחשות ספונטנית כזו לפי הויל וויקראומרינג (1981) 10-40000 היא למעשה אפסית ובניגוד לחוק האנטרופיה (שאיפה לאי סדר). לפי קריק (מגלה מבנהו של סליל ה DNA ): "ראשית החיים היא נס".
3. זוהו עד היום כ 4,000 מיני יונקים, 9,000 מיני עופות, 6,000 מיני זוחלים, מיליון מיני חרקים ומיליון מיני יצורים ימיים. קיים מחסום רבייתי ואין אפשרות להכלאה ספונטנית בין מיני צמחים שונים. לא נמצאו מאובנים של צמחי חוליות הביניים. גם בין המינים השונים של בעלי החיים קיים מחסום גנטי להתרבות בין מינית (בהכלאה בין סוס וחמור יוצא פרד לא פורה). קיומו של מחסום זה נוגד לחלוטין את תיאוריית האבולוציה, ואילץ את הניאודרוויניזיסטים להסתמך על עיקרון המוטציות הספונטניות שהביאו להתקדמות איטית בהתפתחות המינים.
4. ע"פ כל המאובנים שנמצאו עד כה, מינים קדומים הופיעו בבת אחת ונעלמו בפתאומיות. אין אף עדות על המצאות מאובני צורות הביניים החיוניות למעבר הדרגתי בין מינים שונים. כלומר אין אף עדות במאובנים להתפתחות אבולוציונית של המינים. מינים שנחשבים עתיקים ולכאורה נחותים (חיידקים, חרקים וכריש) חיים עד היום לצד מינים מתקדמים מהם, וגוברים עליהם במלחמת הקיום. זה סותר את עקרון הברירה הטבעית שביסוד תיאורית האבולוציה. ההסתברות הסטטיסטית ליצירת מין חדש ע"י מוטציות ממין אחר היא אפסית. אבל מוטציות + רבייה עשויות לגרום לשינויים מהירים והתפתחות רבגונית של תכונות בתוך אותו מין נתון (ראה הפרושים מאיי גאלאפאגוס).
5. יש מחסום גנטי לרבייה בין אדם וקופי אדם. וההסתברות להחלפת גן יחיד של קוף בגן אנושי בר קיימא המקדד לחלבון שונה בחומצת אמינו ספציפית אחת, היא אחד ל 10 מיליון בכל דור. היות והאדם שונה מהקוף בכ 200 גנים סטרוקטוראליים (3% מהגנום), נדרש להפיכה ספונטנית של קוף לאדם זמן של 10 מיליון *200* 20 שנות דור = 40 מיליארד שנים (הרבה לפני יצירת היקום). ההומוסאפיינס הארכאי, והאדם הניאדתרלי חיו במקביל במשך 200 ו400 אלף שנה ללא שום שינוי ואבולוציה, והיה ביניהם מחסום גנטי. גם הומוארקטוס שקדם להם לא עבר שום התפתחות במשך כשני מיליון שנים. (מדרש רבה- בנה עולמות והחריבם). ע"פ השלדים והממצאים הארכיאולוגיים, האדם המודרני הופיע בבת אחת לפני כ6,000 שנה תוך שינוי קיצוני בכושרו האינטלקטואלי (צלם אלוקים), שהתבטא בכליו, באומנותו, בחשיבתו, ובניצול בע"ח וצמחים לפרנסתו לעומת ההומונואידים שקדמו לו.
6. נשמת האדם לא באה יחד עם הגוף, כמו ביצורים האחרים, אלא היתה דרושה לשם-כך פעולה מיוחדת של הקב"ה - "ויפח באפיו נשמת חיים". כלומר, הנשמה באה "מתוכו ומפנימיותו" של הקב"ה, כביכול. על אף כל העדויות וההוכחות המראות על כך שלאחר מות הגוף, הולכת הנשמה לעולם הבא, לא הצליחו חוקרי המוח לגלות את מיקום הנשמה בגוף, ואין הוכחה למציאותה הגשמית. ולכן ממילא אין מה לדבר על מוטציה מבע"ח חסרי נשמה שהביאה ליצירת הנשמה באדם.
ולמרות כל אלו מה הדבקות בניאודרוויניזם? הנאודרוויניזם הפך לאמונה חלופית לבריאה. מרבית העולם המדעי עדיין תומך בתיאוריית ה"שען העיוור" של דוקינס כי זה מבצרה האחרון של הכפירה במציאותו של בורא לעולם. שהרי, אם מכירים בבריאה זה מחייב את מי שמחפש נוחות אישית להכיר שהאדם אינו במרכז העולם!!! לכן להכרה בבורא יש השלכות המזעזעות את דרך החיים של הכופר באלוקים.
עם כל התקדמות המדע והטכנולוגיה, אף אדם באף מעבדה בעולם עדיין לא הצליח לברוא בבחינת "יש מאין" אפילו חיידק יחיד שלא לדבר על יצורים מורכבים יותר!
=======
בשבוע הבא:
הרב שמואל יניב - סוד האותיות
הרב יואל בן נון - על יום העצמאות
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-12:08 PM
תקציר שיעורו הראשון של הרב יואל בן נון בקתדרה
בשיעורו מ-6/5/09
סוכם והועלה על ידי צוות ראש הגבעה - גבעת שמואל
הרב יואל בן נון דיבר על כך שבעצם הציונות התחילה עם הרב אלקלעי בשנת ת"צמ (1840 למיניינם). הרב אלקלעי באר את הפסוקים מפרשת ניצבים (דברים ל' א-ז,) וחילק את תהליך התשובה העתידי של עם ישראל לשני תהליכים נפרדים שאינם תלויים זה בזה:
הראשון, תשובה פרטית של חזרה לקיום מצוות,
השני, תשובה אישית (שיבה לארץ) במסגרת לאומית כוללת של שיבה אקטיבית מרצון לארץ ישראל ובנייתה.
שנאמר: "והשבות אל לבבך" ואח"כ "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום" (לפני הכניסה לארץ וכיבושה).
אז, אחרי שתשובו בפועל ארצה ותתחילו לקומם אותה, יתקיים: "ושב ה' אלקיך את שבותך, וריחמך ושב וקבצך מכל העמים" (קיבוץ גלויות בעזרה מהשמים).
בהתאם לכך קרא הרב אלקלעי לכל תפוצות היהודים בגלות להתחיל בשני תהליכים: להתאסף (זה היה כ-40 שנה לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון) ולבחור במנהיג לאומי (הוא הציע לתפקיד את השר משה מונטיפיורי), ולהקים קרן שתתמוך בעלייה של יהודים וכלכלתם בארץ (חזה את קק"ל).
הוא הזהיר שאם זה לא יקרה במאה של ת"ר (1840-1939) מרצון, זה יגיע חס וחלילה במאה של ת"ש (1940) בכפייה: "יקום מלך נוכרי שגזרותיו קשות מאלו של המן ויפגע בנו". ואכן כידוע בשנת ת"ש התחילה השואה.
הרב באר גם את הפסוק (דברים כ"ט כ"א) "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה וכו" וטעם שהנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה הוא מרק טווין שבביקורו בארץ בסוף המאה ה-18 תיאר את שממת הארץ ותחלואיה בספרו.
הרב יואל בן נון מעביר סדרת שיעורים מרתקת במסגרת הקתדרה על נס קיבוץ גלויות.
בשיעורו מ-6/5/09
סוכם והועלה על ידי צוות ראש הגבעה - גבעת שמואל
הרב יואל בן נון דיבר על כך שבעצם הציונות התחילה עם הרב אלקלעי בשנת ת"צמ (1840 למיניינם). הרב אלקלעי באר את הפסוקים מפרשת ניצבים (דברים ל' א-ז,) וחילק את תהליך התשובה העתידי של עם ישראל לשני תהליכים נפרדים שאינם תלויים זה בזה:
הראשון, תשובה פרטית של חזרה לקיום מצוות,
השני, תשובה אישית (שיבה לארץ) במסגרת לאומית כוללת של שיבה אקטיבית מרצון לארץ ישראל ובנייתה.
שנאמר: "והשבות אל לבבך" ואח"כ "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום" (לפני הכניסה לארץ וכיבושה).
אז, אחרי שתשובו בפועל ארצה ותתחילו לקומם אותה, יתקיים: "ושב ה' אלקיך את שבותך, וריחמך ושב וקבצך מכל העמים" (קיבוץ גלויות בעזרה מהשמים).
בהתאם לכך קרא הרב אלקלעי לכל תפוצות היהודים בגלות להתחיל בשני תהליכים: להתאסף (זה היה כ-40 שנה לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון) ולבחור במנהיג לאומי (הוא הציע לתפקיד את השר משה מונטיפיורי), ולהקים קרן שתתמוך בעלייה של יהודים וכלכלתם בארץ (חזה את קק"ל).
הוא הזהיר שאם זה לא יקרה במאה של ת"ר (1840-1939) מרצון, זה יגיע חס וחלילה במאה של ת"ש (1940) בכפייה: "יקום מלך נוכרי שגזרותיו קשות מאלו של המן ויפגע בנו". ואכן כידוע בשנת ת"ש התחילה השואה.
הרב באר גם את הפסוק (דברים כ"ט כ"א) "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה וכו" וטעם שהנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה הוא מרק טווין שבביקורו בארץ בסוף המאה ה-18 תיאר את שממת הארץ ותחלואיה בספרו.
הרב יואל בן נון מעביר סדרת שיעורים מרתקת במסגרת הקתדרה על נס קיבוץ גלויות.
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שלישי, אפריל 28, 2009-2:29 PM
תקציר שיעורו של הרב חנן פורת במסגרת ה"קתדרה"
הועלה על ידי ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
הרב חנן פורת בשיעור מלהיב, התמקד בשאלה מדוע "כך היא גאולתם של ישראל" – קרי קמעא קמעא? בדברים הנאמרים מהלב, של מי שהיה שותף בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בתהליך הגאולה – צבא, התיישבות והנהגה, עד כדי מסירת נפש ממש, הרב הביא שלושה נימוקים חשובים לכך. שני הנימוקים הראשונים מופיעים בספר "קול התור": הראשון: הגאולה מגיעה גם כאשר ישראל אינם ראויים לה ועל כן היא מגיעה קמעא קמעא.
נימוק שני: הסתגלות. כשאדם יושב בחושך ופתאום מאירים עליו בפנס, אזי במקום לראות את האור הוא עלול להסתנוור. זה מה שקרה בגאולת מצרים. העם לא הספיק להסתגל לנסים הנפלאים, והיה חייב להישאר 40 שנה במדבר. הרב הביא את המדרש המדהים על בני ישראל, החוצים את ים סוף, וכל מה שהם רואים הוא שנעליהים התלכלכו בבוץ ושאלו איש את רעהו: במצרים טיט, וכאן טיט – למה לנו הגאולה?... תהליך ארוך מסייע לנו באמת "להרים את העיניים מקצה הנעליים" ולהרגיש בתהליך.
הנימוק השלישי, ועליו הרחיב הרב את הדיבור, הוא הצורך שלנו להיות שותפים בהליך הגאולה – לכן באה גאולה באופן של אתערותא דלתתא. שותפות כזאת אפשרית, רק אם היא מותאמת לקצב שלנו. דוגמה שהביא הרב: כאשר אנו רואים מטוס חולף בשמים, לכל היותר אנו יכולים ללוות אותו במבטנו. אולם כאשר אנו רואים עגלה שנתקעת, אנו מסוגלים לחלץ אותה מהבוץ ולדחוף אותה הלאה. הרב דיבר והרחיב רבות על ערך השותפות – כך, באופן של השתתפות פעילה בתהליך הגאולה, נוכל ליהנות מפירותיה, באופן של לכתחילה ולא באופן של "נהמא דכיסופא" (לחם בושה). כך גם הקב"ה רוצה, שאנו כביכול "נעורר" אותו, ונהיה שותפים בגאולה.
אמנם, שותפות אמת הינה שותפות ש"מותר" לאחד השותפים גם לטעות – זו מהותה של שותפות, אחרת לא היתה זו שותפות אמת. אך עם כל זאת, התהליך קיים ויש להודות לקב"ה על כל צעד ושעל.
נימוק שני: הסתגלות. כשאדם יושב בחושך ופתאום מאירים עליו בפנס, אזי במקום לראות את האור הוא עלול להסתנוור. זה מה שקרה בגאולת מצרים. העם לא הספיק להסתגל לנסים הנפלאים, והיה חייב להישאר 40 שנה במדבר. הרב הביא את המדרש המדהים על בני ישראל, החוצים את ים סוף, וכל מה שהם רואים הוא שנעליהים התלכלכו בבוץ ושאלו איש את רעהו: במצרים טיט, וכאן טיט – למה לנו הגאולה?... תהליך ארוך מסייע לנו באמת "להרים את העיניים מקצה הנעליים" ולהרגיש בתהליך.
הנימוק השלישי, ועליו הרחיב הרב את הדיבור, הוא הצורך שלנו להיות שותפים בהליך הגאולה – לכן באה גאולה באופן של אתערותא דלתתא. שותפות כזאת אפשרית, רק אם היא מותאמת לקצב שלנו. דוגמה שהביא הרב: כאשר אנו רואים מטוס חולף בשמים, לכל היותר אנו יכולים ללוות אותו במבטנו. אולם כאשר אנו רואים עגלה שנתקעת, אנו מסוגלים לחלץ אותה מהבוץ ולדחוף אותה הלאה. הרב דיבר והרחיב רבות על ערך השותפות – כך, באופן של השתתפות פעילה בתהליך הגאולה, נוכל ליהנות מפירותיה, באופן של לכתחילה ולא באופן של "נהמא דכיסופא" (לחם בושה). כך גם הקב"ה רוצה, שאנו כביכול "נעורר" אותו, ונהיה שותפים בגאולה.
אמנם, שותפות אמת הינה שותפות ש"מותר" לאחד השותפים גם לטעות – זו מהותה של שותפות, אחרת לא היתה זו שותפות אמת. אך עם כל זאת, התהליך קיים ויש להודות לקב"ה על כל צעד ושעל.
ביום רביעי הבא השיעורים כדלקמן:
========================
09:00 ד"ר יהושע מירון - על אבולוציה ואמונה
10:00 הרב יואל בן נון - נס קיבוץ גלויות
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, אפריל 23, 2009-4:28 PM
קווים לדמותו של האדמור ממודזיץ זצוק"ל ליום הסתלקותו
נשלח לביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל ע"י נ'
רבים הם האומרים "חבל על דאבדין ואינם משתכחים" אחרי ארונו של האדמור ר' שמואל אליהו זצוק'ל, שהסתלק בד' באייר תשד"מ. מקונן מרה הניגון החסידי, שהרבי היה ענק בדורנו והציבור - חסידים ושאינם חסידים ופשוטי העם כולם אהבוהו, כי היה אוהב ישראל גדול בלי מליצות רבות במובן האמיתי של המושג.
האדמור רבי שמואל אליהו טאוב נולד בלובלין בשנת תרס"ה לאביו האדמור שאול ידידיה אלעזר זצוק"ל ולאמו הרבנית קיילא נחמה ע"ה בת האדמור ר' עקיבא אייגר זצוק"ל. מגזע היוחסין של אביו היה נין ונצר לשושלת המפוארת של אדמורי מודזיץ עד לאדמו"ר רבי יחזקאל מקוזמיר זצוק"ל זי"ע.
עוד בצעירותו נכרה גאונתו בתורה חריצותו וצניעות המידות שליווהו עד נשימתו האחרונה. עודו בחור צעיר וכבר הוכתר בכתר ההוראה ע"י רבני וורשה, בראשם הרב שלמה דוד כהנא רב צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל ורבי ישעיהו גוטשכטר זצ"ל.
רבים השליחים המגיעים אל בית אביו באוטווצק כדי להציע את כס הרבנות בקהילותיהם לאברך הצעיר ששמו הולך לפניו, אך ליבו של שמואל אליהו במקום אחר.
בשנת תרצ"ב הוא נלווה אל אביו במסע בלתי נשכח לארץ ישראל והוא אינו יכול להתנתק מן הארץ אותה אהב אהבת נפש עוד מרחוק. בדחילו ורחימו הוא מבקש מאביו רשות להישאר - הרשות ניתנת והרבי שאול ידידיה אלעזר אומר לחסידיו המפצירים בו להעביר לישראל את חצרו - לא אשאר כאן עתה אך אשוב ואבוא בעתיד ולפי שעה מותיר אני אצלכם משכון אוצר חשוב ויקר, את בני.
בשנת תרצ"ב הוא נלווה אל אביו במסע בלתי נשכח לארץ ישראל והוא אינו יכול להתנתק מן הארץ אותה אהב אהבת נפש עוד מרחוק. בדחילו ורחימו הוא מבקש מאביו רשות להישאר - הרשות ניתנת והרבי שאול ידידיה אלעזר אומר לחסידיו המפצירים בו להעביר לישראל את חצרו - לא אשאר כאן עתה אך אשוב ואבוא בעתיד ולפי שעה מותיר אני אצלכם משכון אוצר חשוב ויקר, את בני.
ר' שמואל אליהו בוחר להתישב דווקא בתל אביב בדרום העיר ברח' כפר גלעדי, כתובת שהפך למושג בפי כל מי שהכיר את תל אביב מהימים ההם שלפני פרוץ מלחמת עולם השניה והיא אז דלה ביהודים שומרי מצוות שלא לדבר על חסידים כמסורת בפולין.
בשנת תש"ו מגיע ארצה אבא ר' שאול ידידיה אלעזר זצוק"ל שניצל בדרך נס מופלא. ברצונו לכונן בארץ הקודש את חצרו אך חמישה וחצי חודשים לאחר מכן הוא מסתלק לעולמו באופן פתאומי והוא רק בן ששים ואחת שנים, ומותיר את קהל חסידיו הרבים שכולים והמומים, החסידים רואים בבן הבכור שמואל אליהו את הממשיך הטבעי, אך הוא בצניעותו טוען שאיננו ראוי לתפקיד; אולם רצון החסידים חזק עליו והוא מוכתר לאדמו"ר.
למעלה משלושים ושבע שנים הנהיג הצדיק ר' שמואל אליהו זצוק"ל את קהילת חסידיו, תחילה בביתו ברח' כפר גלעדי ומאוחר יותר בשנת תשי"ז עוברת החצר לרח' דיזנגוף בתל אביב. המקום נראה מדהים אך הרבי לא נרתע מן האתגר.
אחרי פטירתו של הרב הראשי בתל אביב בזמנו הרב פרנקל זצוק"ל הגדיר את ישיבתו במקום הזה "הרבי יושב כאן כמו רמזור אדום לעצור את הטומאה". ומי מאלה שגדלו בתל אביב לא יכול לשכוח את הבית ברח'דיזנגוף 36 בשיא פריחתו, את הטישים של ליל כל שבת קודש, את ההמונים הצובאים מכל שכבות העם.
אי אפשר לשכוח את מוצאי שמחת התורה את ההקפות השניות, המסורת שהרבי היה חלוץ בא לרחוב שנסגר לתנועה כדי להכיל את ההמונים ואת הרבי המרקד בראש החסידים שהוא נושא את ספר התורה הקטן המיוחד שלו, שהיה ניצול מהשואה ופניו הקדושות לוהטות בהתלהבות של מצווה ועיניו מקרינות את האור.
כמו כן אי אפשר לשכוח את גולת הכותרת, את תפילות הימים הנוראים: הרבי היה עובר לפני התיבה בכל התפילות הרבות של היום - עבודת ההכנה החלה עוד בחודש אלול. 12 ניגונים חדשים היה מלחין לתפילות וכל ניגון היה בוקע שמים.
לאחר תפילת כל נדרי ותפילת ערבית היו החסידים יושבים על מדרגות הכניסה של בית המדרש ושרים וחוזרים על הניגונים החדשים ומשננים אותם שהיו ערבים לאוזן שעות רבות.
בשנים האחרונות לחיו הוא כבר חלש וחולה אסרו עליו הרופאים לעבור לפני התיבה מפאת המאמץ הקשה מדי ובכל זאת הרבי היה אוזר כוח והתפלל בקולו הערב ונאים החודר כליות ולב. גם בשנה האחרונה לפני מותו איש לא האמין כי הוא יעמוד במאמץ העצום הנדרש לעובר לפני התיבה.
המאמצים הרבים של הרופאים לא יכלו לרפאו ונשמתו יצאה בטהרה ביום הזכרון לחללי צה"ל הי"ד, בשעה שתיים אחרי הצהרים, כשהמוני חסידיו ובני משפחתו מקיפים וזועקים בבכי מר, "שמע ישראל".
יהי זכרו ברוך.
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שישי, אפריל 17, 2009-11:56 AM
הקתדרה - הודעה חשובה
הקתדרה עוברת מקום - השיעורים לא יתקיימו בבית הכנסת "היכל רחמים" אלא בבית הכנסת החדש שלידו: בית הכנסת החדש בשכונה של משהב - רחוב לוי אשכול 15 גבעת שמואל
אנא רשמו בפניכם והודיעו למכריכם.
בברכה, ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
הקתדרה עוברת מקום - השיעורים לא יתקיימו בבית הכנסת "היכל רחמים" אלא בבית הכנסת החדש שלידו: בית הכנסת החדש בשכונה של משהב - רחוב לוי אשכול 15 גבעת שמואל
אנא רשמו בפניכם והודיעו למכריכם.
בברכה, ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום ראשון, אפריל 12, 2009-2:04 PM
מצפה רמון בשבת הגדול
ראש הגבעה - גבעת שמואל יצא יחד עם קבוצה למצפה רמון, לשבת רוחנית קהילתית בשבת הגדול
לפניכם מספר תמונות.
נשלח ע"י ראש הגבעה ב-1:56 PM
תמונות מברכת החמה תשס"ט
נערך בבית המדרש הקהילתי בראשות הרב יוסי שרים
לסרט שצולם במעמד הגדול לחצו כאן
מובא אליכם על ידי ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שלישי, אפריל 07, 2009-9:54 AM
הגדת ראש הגבעה
הגדה של פסח עם פירושים מאת תושבי גבעת שמואל - ניתן להורדה ללא תשלום
להורדת ההגדה לחצו כאן
אם יש לכם חידושים או סיפורים להגדה של פסח אנא שלחו אלינו ואנו נעדכן את ההגדה.
ביטאון ראש הגבעה, גבעת שמואל
הגדה של פסח עם פירושים מאת תושבי גבעת שמואל - ניתן להורדה ללא תשלום
להורדת ההגדה לחצו כאן
אם יש לכם חידושים או סיפורים להגדה של פסח אנא שלחו אלינו ואנו נעדכן את ההגדה.
ביטאון ראש הגבעה, גבעת שמואל
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שני, דצמבר 08, 2008-9:46 AM
תמונות מסופשבוע במצפה רמון
פרשת ויצא - מיוחד לביטאון ראש הגבעה
תמונות מסדנת טאי צ'י, פעילות לילדים, טיול שקיעה על המצוק, זריחה במצפה רמון, ועוד.
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שני, נובמבר 24, 2008-10:27 AM
קובי גרוס ז"ל –הספד בהלוויה
אבי רט
"כל שרוח הבריות נוחה הימנו- רוח המקום נוחה הימנו".
רבים וטובים חיים איתנו, אך ישנם בודדים עליהם ניתן לומר בפה מלא ובהסכמה של כולם שאכן רוח הבריות נוחה מהם, וקובי היה אחד מאלו. רוח הבריות תמיד הייתה נוחה הימנו- ועכשיו גם רוח המקום נוחה הימנו.
36 ושש שנים חלפו מאז נפגשתי איתו לראשונה, בסניף בני עקיבא בבני ברק, ועד פגישתנו האחרונה אתמול ליד מיטתו, סמוך לפטירתו.
וכולן שווין לטובה. היה זה אותו קובי כילד, היה זה אותו קובי כנער, היה זה אותו קובי כבחור, והיה זה אותו קובי כבעל משפחה. היה זה אותו קובי בביתו והיה זה אותו קובי בעבודתו. היה זה אותו קובי באזרחות והיה זה אותו קובי בצבא או בהתנדבות במשטרה. כולן שווין לטובה- איש אהוב ויקר, שרוח כל הבריות נוחה הימנו.
קובי היה לנו סמל הטוב,השלווה,השקט הנפשי,הענווה,מאור הפנים,העשייה השקטה,החריצות,הדייקנות והיושר. קובי על חיוכו הקבוע והביישני הישרה נועם ונעימות בכל מקום בו היה.
על מעטים ניתן לומר בלב שלם ובפה מלא – תוכו כברו. וקובי היה אחד מאותם מעטים. חף מכל פוזה,רחוק מכל גינוני כבוד, לא היה בו ולו גרם אחד של צביעות, או של חוסר יושר. כולו הגינות, יושרה ומסירות.
לפני מספר חודשים, כאשר הייתה לו קרחת עקב הטיפולים הכימותרפיים, ניסה ללכת כמה ימים עם פאה והפסיק. כששאלתי אותו למה הוא לא הולך עם הפאה יותר – הוא ענה לי בפשטות- כי זה לא אני.
וכל מה שלא היה קובי- לא היה.
האני הזה של קובי היה כולו אצילות,שקט נפשי, חן וענווה.
האני הזה הנחה אותו כגבאי אהוב ומסור בבית הכנסת שלנו היכל יהודה. האני הזה היה נר לרגליו במשך עשרים שנה כחבר וועד בית ישר ומסור, שניהל את עניני הבית בשקט,ביושר נותן דין וחשבון על כל פרט ועל כל אגורה.
האני הזה היה הבסיס בחייו המקצועיים ובעבודה. בכל מקום היה אהוב, מוערך ונעים הליכות.
קובי שלנו- חבר טוב,שכן טוב,עין טובה,לב טוב. רוח הבריות נוחה הימנו.
ל'אני' הזה יש חצי שני, שותפה לדרך ולחיים, אורנה שלנו, תיבדל לחיים ארוכים. הזוגיות שלכם הייתה זוגיות מופלאה ויפה כל כך. הכרתם בסניף כשהייתם בני חמש עשרה, ומאז אתם ביחד, כבר שלושים וחמש שנים. הייתם סמל לזוג שכפי שאתם העדתם על עצמכם ואחרים העידו עליכם- מעולם לא רבתם על כלום. היו אלו שלושים וחמש שנים של אהבה וזוגיות, הקמת בית למופת, עם שלושה בנים נהדרים הממשיכים דרך אבות- ביושר,בענווה, ובחן המיוחד.
לפני חודשיים זכה קובי להוביל את בנו הבכור צורי לחופה. הייתה זו חתונה שכולה שמחה ותפילה. קובי קיווה במהלך כל המחלה לזכות להגיע לרגע הזה, בו צורי נכנס תחת החופה עם יעל, ומניח את האדנים לבית חדש ולדור חדש בישראל. רגע אחד לכד את עיניי וליבי במהלך כל החתונה המרגשת והמיוחדת הזו. לאחר שצורי כיסה את הכלה בהינומה, ניגש אליו קובי, הניח את ידיו על ראשו- והחל לברכו בברכת הבנים. קובי ברך וברך וברך באריכות. כולם המתינו- וקובי ברך בהתרגשות. כביכול חש את הצורך לפני הסתלקותו- להעביר את כל אשר לו- את כל האהבה והברכה, התקווה והתפילה- דרך ברכת הבנים הזו.
בליל שבת האחרון, פרשת לך לך, לא עמדו לו כוחותיו של קובי לבוא לבית הכנסת, והתארגנו לתפילת קבלת שבת בביתו.
קובי ביקש שאגש להתפלל. שאלתי אותו- רגיל ? קצר ? קובי חייך ואמר לי- קרליבך. ידעתי שהוא חלש ואולי קשה לו התפילה , עם הניגונים והתוספות. הסתכלתי עליו לדעת כמה לשיר וכמה להאריך. קובי הסתכל עליי ועם היד עשה לי סימן- תמשיך תמשיך , שיהיה פריילאך-שמח, שיהיה 'לייבדיק'. למרות הקושי התאמץ מאד לעמוד בתפילת העמידה, ובעוד קטעים בתפילה.
בדיעבד הייתה זו קבלת שבתה אחרונה שלו, וקבלת שבת האחרונה איתנו ביחד- קבלת שבת של שמחה גדולה וניגון שהיו בבית.
אתמול, שעות ספורות לפני פטירתו, עמדנו ליד מיטתו. אחזתי בידו של קובי, ולפתע הוא אמר: תביאו לי בבקשה את בגדי השבת שלי. באותו רגע שהוא אמר את זה, אמרתי לרב רפי שטרן שעמד לידי- זהו. קובי מבקש את בגדי השבת. הנשמה מבקשת את בגדי השבת להיכנס לא לשבת הרגילה, אלא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כשם שהגוף עוטה ומתעטף בבגדי השבת מדי שבוע, כך מתעטפת לה הנשמה בבגדי שבת העולמים שלה, מוכנה לעולם האמת, לעולם שכולו טוב, מזומנת ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
אנחנו כבר מתגעגעים אליך קובי. הקהילה,החברים,כולנו. אמש הייתה כל הקהילה בחתונה של מש' דימנט, שם קיבלנו את הבשורה המרה על הסתלקותך. רקדנו ובכינו. רקדנו על עוד זוג מהקהילה המקים את ביתו, ובכינו עליך קובי, על שאינך עוד איתנו. הכסא שלך בבית הכנסת נשאר מיותם. בשבתות ובחגים, בימי חול ובמועדים- כיסאך הריק יזכיר את נוכחותך איתנו .
קווינו והתפללנו כל כך. בליל כל נדרי האחרון, רצינו לכבד אותך בפתיחת הארון ובנשיאת הספר, אך כוחותיך לא עמדו לך, וכיבדנו את צורי במקומך. אולי זה יהיה לך לסגולה.
בתפילת ונתנה תוקף, התבוננתי בך. כל כך רצינו והתפללנו כשאמרנו בבכי 'כמה יעברוך וכמה יבראון מי בקיצו ומי לא בקיצו' שתיגזר לבריאות ולחיים טובים.
בשמחת תורה האחרון, עשית מאמצים כבירים לרקוד ולו קצת עם ספר התורה, אולי השמחה והתורה יביאו לך בריאות. ולא עזר.
היית מעמודי התווך של הקהילה , קהילה שהתייתמה מהטוב שבחבריה. קהילה שבע"ה תחפש ותמצא דרך להנציח אותך, קובי חברינו האהוב.
נוהגים לומר שצדיקים הולכים לעולמם ביום שישי, ומגיעים ישר לגן עדן, לשבת של מעלה. הנה אנחנו ביום שישי. אל תכעסו עליי על מה שאומר, אבל אני מקנא בך קובי. אני מקנא על מה שזכית לו בחייך, ואני מקנא בך על שאתה זוכה להגיע בשם טוב לעולם שכולו טוב. אתה תפגוש למעלה הרבה מחברינו לכיתה,לשבט, לשירות הצבאי שנפלו במשך השנים. תפגוש את חנן ואת יעקב,את גרשון ואת נפתלי , ואת שאר חברינו הי"ד. אתה תפגוש למעלה את חברינו ישראל פוקס ז"ל, ואת בננו האהוב חנני ז"ל. כן, אני מקנא בך.
לך קובי , עם כל החבר'ה שתפגוש, אל כסא הכבוד- תבקש עם כולם טוב בעדינו. תבקש על כולנו שנזכה לרפואה שלימה, לנחמות,לגזירות טובות, לשמחות בבתינו ובבתי כלל ישראל. תבקש על השבויים והנעדרים, על העם,התורה והארץ שכה אהבת. בקש על ילדיך ועל כל משפחתך , בקש על הכל. אתה כבר יודע בדיוק על מה.
קובי אהובנו. בשמי ובשם החברים כולם, אנחנו מבקשים ממך סליחה אם חלילה פגענו בך או לא נהגנו בך בכבוד הראוי.
קובי אהובנו. אנחנו כבר מתגעגעים- לכל הטוב שהיה בך, לאישיות המיוחדת שלך, למאור הפנים. לצניעות ולענווה.
קובי אהובנו. לך לך עם בגדי השבת, לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
אבי רט
"כל שרוח הבריות נוחה הימנו- רוח המקום נוחה הימנו".
רבים וטובים חיים איתנו, אך ישנם בודדים עליהם ניתן לומר בפה מלא ובהסכמה של כולם שאכן רוח הבריות נוחה מהם, וקובי היה אחד מאלו. רוח הבריות תמיד הייתה נוחה הימנו- ועכשיו גם רוח המקום נוחה הימנו.
36 ושש שנים חלפו מאז נפגשתי איתו לראשונה, בסניף בני עקיבא בבני ברק, ועד פגישתנו האחרונה אתמול ליד מיטתו, סמוך לפטירתו.
וכולן שווין לטובה. היה זה אותו קובי כילד, היה זה אותו קובי כנער, היה זה אותו קובי כבחור, והיה זה אותו קובי כבעל משפחה. היה זה אותו קובי בביתו והיה זה אותו קובי בעבודתו. היה זה אותו קובי באזרחות והיה זה אותו קובי בצבא או בהתנדבות במשטרה. כולן שווין לטובה- איש אהוב ויקר, שרוח כל הבריות נוחה הימנו.
קובי היה לנו סמל הטוב,השלווה,השקט הנפשי,הענווה,מאור הפנים,העשייה השקטה,החריצות,הדייקנות והיושר. קובי על חיוכו הקבוע והביישני הישרה נועם ונעימות בכל מקום בו היה.
על מעטים ניתן לומר בלב שלם ובפה מלא – תוכו כברו. וקובי היה אחד מאותם מעטים. חף מכל פוזה,רחוק מכל גינוני כבוד, לא היה בו ולו גרם אחד של צביעות, או של חוסר יושר. כולו הגינות, יושרה ומסירות.
לפני מספר חודשים, כאשר הייתה לו קרחת עקב הטיפולים הכימותרפיים, ניסה ללכת כמה ימים עם פאה והפסיק. כששאלתי אותו למה הוא לא הולך עם הפאה יותר – הוא ענה לי בפשטות- כי זה לא אני.
וכל מה שלא היה קובי- לא היה.
האני הזה של קובי היה כולו אצילות,שקט נפשי, חן וענווה.
האני הזה הנחה אותו כגבאי אהוב ומסור בבית הכנסת שלנו היכל יהודה. האני הזה היה נר לרגליו במשך עשרים שנה כחבר וועד בית ישר ומסור, שניהל את עניני הבית בשקט,ביושר נותן דין וחשבון על כל פרט ועל כל אגורה.
האני הזה היה הבסיס בחייו המקצועיים ובעבודה. בכל מקום היה אהוב, מוערך ונעים הליכות.
קובי שלנו- חבר טוב,שכן טוב,עין טובה,לב טוב. רוח הבריות נוחה הימנו.
ל'אני' הזה יש חצי שני, שותפה לדרך ולחיים, אורנה שלנו, תיבדל לחיים ארוכים. הזוגיות שלכם הייתה זוגיות מופלאה ויפה כל כך. הכרתם בסניף כשהייתם בני חמש עשרה, ומאז אתם ביחד, כבר שלושים וחמש שנים. הייתם סמל לזוג שכפי שאתם העדתם על עצמכם ואחרים העידו עליכם- מעולם לא רבתם על כלום. היו אלו שלושים וחמש שנים של אהבה וזוגיות, הקמת בית למופת, עם שלושה בנים נהדרים הממשיכים דרך אבות- ביושר,בענווה, ובחן המיוחד.
לפני חודשיים זכה קובי להוביל את בנו הבכור צורי לחופה. הייתה זו חתונה שכולה שמחה ותפילה. קובי קיווה במהלך כל המחלה לזכות להגיע לרגע הזה, בו צורי נכנס תחת החופה עם יעל, ומניח את האדנים לבית חדש ולדור חדש בישראל. רגע אחד לכד את עיניי וליבי במהלך כל החתונה המרגשת והמיוחדת הזו. לאחר שצורי כיסה את הכלה בהינומה, ניגש אליו קובי, הניח את ידיו על ראשו- והחל לברכו בברכת הבנים. קובי ברך וברך וברך באריכות. כולם המתינו- וקובי ברך בהתרגשות. כביכול חש את הצורך לפני הסתלקותו- להעביר את כל אשר לו- את כל האהבה והברכה, התקווה והתפילה- דרך ברכת הבנים הזו.
בליל שבת האחרון, פרשת לך לך, לא עמדו לו כוחותיו של קובי לבוא לבית הכנסת, והתארגנו לתפילת קבלת שבת בביתו.
קובי ביקש שאגש להתפלל. שאלתי אותו- רגיל ? קצר ? קובי חייך ואמר לי- קרליבך. ידעתי שהוא חלש ואולי קשה לו התפילה , עם הניגונים והתוספות. הסתכלתי עליו לדעת כמה לשיר וכמה להאריך. קובי הסתכל עליי ועם היד עשה לי סימן- תמשיך תמשיך , שיהיה פריילאך-שמח, שיהיה 'לייבדיק'. למרות הקושי התאמץ מאד לעמוד בתפילת העמידה, ובעוד קטעים בתפילה.
בדיעבד הייתה זו קבלת שבתה אחרונה שלו, וקבלת שבת האחרונה איתנו ביחד- קבלת שבת של שמחה גדולה וניגון שהיו בבית.
אתמול, שעות ספורות לפני פטירתו, עמדנו ליד מיטתו. אחזתי בידו של קובי, ולפתע הוא אמר: תביאו לי בבקשה את בגדי השבת שלי. באותו רגע שהוא אמר את זה, אמרתי לרב רפי שטרן שעמד לידי- זהו. קובי מבקש את בגדי השבת. הנשמה מבקשת את בגדי השבת להיכנס לא לשבת הרגילה, אלא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כשם שהגוף עוטה ומתעטף בבגדי השבת מדי שבוע, כך מתעטפת לה הנשמה בבגדי שבת העולמים שלה, מוכנה לעולם האמת, לעולם שכולו טוב, מזומנת ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
אנחנו כבר מתגעגעים אליך קובי. הקהילה,החברים,כולנו. אמש הייתה כל הקהילה בחתונה של מש' דימנט, שם קיבלנו את הבשורה המרה על הסתלקותך. רקדנו ובכינו. רקדנו על עוד זוג מהקהילה המקים את ביתו, ובכינו עליך קובי, על שאינך עוד איתנו. הכסא שלך בבית הכנסת נשאר מיותם. בשבתות ובחגים, בימי חול ובמועדים- כיסאך הריק יזכיר את נוכחותך איתנו .
קווינו והתפללנו כל כך. בליל כל נדרי האחרון, רצינו לכבד אותך בפתיחת הארון ובנשיאת הספר, אך כוחותיך לא עמדו לך, וכיבדנו את צורי במקומך. אולי זה יהיה לך לסגולה.
בתפילת ונתנה תוקף, התבוננתי בך. כל כך רצינו והתפללנו כשאמרנו בבכי 'כמה יעברוך וכמה יבראון מי בקיצו ומי לא בקיצו' שתיגזר לבריאות ולחיים טובים.
בשמחת תורה האחרון, עשית מאמצים כבירים לרקוד ולו קצת עם ספר התורה, אולי השמחה והתורה יביאו לך בריאות. ולא עזר.
היית מעמודי התווך של הקהילה , קהילה שהתייתמה מהטוב שבחבריה. קהילה שבע"ה תחפש ותמצא דרך להנציח אותך, קובי חברינו האהוב.
נוהגים לומר שצדיקים הולכים לעולמם ביום שישי, ומגיעים ישר לגן עדן, לשבת של מעלה. הנה אנחנו ביום שישי. אל תכעסו עליי על מה שאומר, אבל אני מקנא בך קובי. אני מקנא על מה שזכית לו בחייך, ואני מקנא בך על שאתה זוכה להגיע בשם טוב לעולם שכולו טוב. אתה תפגוש למעלה הרבה מחברינו לכיתה,לשבט, לשירות הצבאי שנפלו במשך השנים. תפגוש את חנן ואת יעקב,את גרשון ואת נפתלי , ואת שאר חברינו הי"ד. אתה תפגוש למעלה את חברינו ישראל פוקס ז"ל, ואת בננו האהוב חנני ז"ל. כן, אני מקנא בך.
לך קובי , עם כל החבר'ה שתפגוש, אל כסא הכבוד- תבקש עם כולם טוב בעדינו. תבקש על כולנו שנזכה לרפואה שלימה, לנחמות,לגזירות טובות, לשמחות בבתינו ובבתי כלל ישראל. תבקש על השבויים והנעדרים, על העם,התורה והארץ שכה אהבת. בקש על ילדיך ועל כל משפחתך , בקש על הכל. אתה כבר יודע בדיוק על מה.
קובי אהובנו. בשמי ובשם החברים כולם, אנחנו מבקשים ממך סליחה אם חלילה פגענו בך או לא נהגנו בך בכבוד הראוי.
קובי אהובנו. אנחנו כבר מתגעגעים- לכל הטוב שהיה בך, לאישיות המיוחדת שלך, למאור הפנים. לצניעות ולענווה.
קובי אהובנו. לך לך עם בגדי השבת, לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שישי, נובמבר 07, 2008-1:17 PM
לפרשיות נח ולך לך - קטני אמונה
מיוחד לביטאון ראש הגבעה, מאת ר' איסר שולמן
מהו קטן אמונה? איך שוקלים זאת? איך שוקלים כמה אמונה יש לך?
על פי ספר קדושת לוי: איך מפרשים נח מקטני אמונה היה? הרי הכתוב מעיד עליו נח איש צדיק היה בדורותיו? תשובה: יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא: יש שרוצה להיות רק עובד הבורא,
ומאמין שיש לו כוח בעליונים, להנהיג את העולמות כרצונו "צדיק מושל ביראת אלוקים, מי מושל בי? צדיק!, הקב"ה גוזר והצדיק מבטל!" ויש צדיק שאומר "אני שפל בעיני עצמי - מי אני שאבטל הגזירה??" וזה היה נח: הוא לא התפלל על אחרים, לא האמין שבכוחו לבטל הגזירה.
אדם מאמין, ע"י שמשמיע קולו בתפילתו, נקרא "מקטני אמונה", מוחא כף, עושה תנועות, הכל טוב! אבל הקב"ה אינו חיצוני, הקב"ה נמצא בתוכך!! נהל איתו דיאלוג הכי פשוט, תחיה אותו!
מסופר על חסידי הרבי מקוצק שהיו צועקים ועושים פרצופים בתפילה, והרבי עצמו כעמוד שיש
ופניו בוערות כלפידים לא זז ולא נע. והסביר להם: לא שואלים אדם "סליחה אתה חי?" האדם עצמו אינו מציץ בשעון לבדוק האם הוא חי. אדם חייב להיות חדור אמונה שלימה בלתי ניתנת לערעור, כי הקב"ה נמצא בתוכך והוא שומע כל תפילה, ואדם צריך לדעת שתפילתו פועלת אך חכה ותראה!
אדם חושב אחרי חורבן או צרות, כי העוון גרם העדר השגחה, וחייו כאילו מופקרים, ואינו מאמין שהשם יתברך משגיח עליו בקטנותו לעת רצון לעוזרו.
לפעמים יימצא כופר או גנב, שיש לו אמונה בטוחה שיצליח יותר מאלפי מאמינים קטני אמונה: אמונתו בלתי ניתנת לערעור על מעשיו והוא בטוח שלא ייתפס. מספרים בדיחה על אדם שהלך לרבי לבקש ברכה שיהיה גנב... אמר הרבי למה? וענה: א. בגלל האמונה של הגנב ב. אם נגזר על פלוני להפסיד 200000 ₪, שאני אהיה השליח להרוויח...
בליקוטי מוהר"ן: פעם ר' נתן נכנס לבקש ברכה. אמר לו ר' נחמן על הפסוק "מקוצר רוח ועבודה קשה": ע"י קטנות אמונה צריך לעבודה קשה , כשיש פגם וקטנות באמונה צריך לעשות עבודה קשה, כי יש צדיקים שהם קטני אמונה כי אין להם אמונה בעצמם שהם חביבים בעיני ה' יתברך, כי לפי גדולת טובתו של ה' יתברך, גם הוא גדול וחשוב בעיני ה' יתברך
בפרשת לך לך הדברים נאמרים במילה אחת. שרה עקרה אין לה ילדים מציעה לאברהם קח את הגר, הוא פסיבי והגר אקטיבית והנה לאחר כל הפעולות שרה צועקת עליו חמסי עליך. אומר רש"י: אתה התפללת רק על עצמך, כמו שכולם עושים: "מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי", והיה לך להתפלל גם עלי, תפילה על שנינו: אנחנו הולכים עריריים, תחשוב עלי ועל צערי, אל תהיה כמו נח, שלא התפלל על העולם, תתפלל על אחרים, על אישתך, על החבר, תתפלל על העבודה שלך, על כולם שיצליחו, אמן
מיוחד לביטאון ראש הגבעה, מאת ר' איסר שולמן
מהו קטן אמונה? איך שוקלים זאת? איך שוקלים כמה אמונה יש לך?
על פי ספר קדושת לוי: איך מפרשים נח מקטני אמונה היה? הרי הכתוב מעיד עליו נח איש צדיק היה בדורותיו? תשובה: יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא: יש שרוצה להיות רק עובד הבורא,
ומאמין שיש לו כוח בעליונים, להנהיג את העולמות כרצונו "צדיק מושל ביראת אלוקים, מי מושל בי? צדיק!, הקב"ה גוזר והצדיק מבטל!" ויש צדיק שאומר "אני שפל בעיני עצמי - מי אני שאבטל הגזירה??" וזה היה נח: הוא לא התפלל על אחרים, לא האמין שבכוחו לבטל הגזירה.
אדם מאמין, ע"י שמשמיע קולו בתפילתו, נקרא "מקטני אמונה", מוחא כף, עושה תנועות, הכל טוב! אבל הקב"ה אינו חיצוני, הקב"ה נמצא בתוכך!! נהל איתו דיאלוג הכי פשוט, תחיה אותו!
מסופר על חסידי הרבי מקוצק שהיו צועקים ועושים פרצופים בתפילה, והרבי עצמו כעמוד שיש
ופניו בוערות כלפידים לא זז ולא נע. והסביר להם: לא שואלים אדם "סליחה אתה חי?" האדם עצמו אינו מציץ בשעון לבדוק האם הוא חי. אדם חייב להיות חדור אמונה שלימה בלתי ניתנת לערעור, כי הקב"ה נמצא בתוכך והוא שומע כל תפילה, ואדם צריך לדעת שתפילתו פועלת אך חכה ותראה!
אדם חושב אחרי חורבן או צרות, כי העוון גרם העדר השגחה, וחייו כאילו מופקרים, ואינו מאמין שהשם יתברך משגיח עליו בקטנותו לעת רצון לעוזרו.
לפעמים יימצא כופר או גנב, שיש לו אמונה בטוחה שיצליח יותר מאלפי מאמינים קטני אמונה: אמונתו בלתי ניתנת לערעור על מעשיו והוא בטוח שלא ייתפס. מספרים בדיחה על אדם שהלך לרבי לבקש ברכה שיהיה גנב... אמר הרבי למה? וענה: א. בגלל האמונה של הגנב ב. אם נגזר על פלוני להפסיד 200000 ₪, שאני אהיה השליח להרוויח...
בליקוטי מוהר"ן: פעם ר' נתן נכנס לבקש ברכה. אמר לו ר' נחמן על הפסוק "מקוצר רוח ועבודה קשה": ע"י קטנות אמונה צריך לעבודה קשה , כשיש פגם וקטנות באמונה צריך לעשות עבודה קשה, כי יש צדיקים שהם קטני אמונה כי אין להם אמונה בעצמם שהם חביבים בעיני ה' יתברך, כי לפי גדולת טובתו של ה' יתברך, גם הוא גדול וחשוב בעיני ה' יתברך
בפרשת לך לך הדברים נאמרים במילה אחת. שרה עקרה אין לה ילדים מציעה לאברהם קח את הגר, הוא פסיבי והגר אקטיבית והנה לאחר כל הפעולות שרה צועקת עליו חמסי עליך. אומר רש"י: אתה התפללת רק על עצמך, כמו שכולם עושים: "מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי", והיה לך להתפלל גם עלי, תפילה על שנינו: אנחנו הולכים עריריים, תחשוב עלי ועל צערי, אל תהיה כמו נח, שלא התפלל על העולם, תתפלל על אחרים, על אישתך, על החבר, תתפלל על העבודה שלך, על כולם שיצליחו, אמן
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום רביעי, נובמבר 05, 2008-8:29 AM
אברהם אבינו הבוחר והנבחר
מאת ישראל פרידר
מאת ישראל פרידר
מיהו אברהם ? בפרשת "בראשית" ובפרשת "נח" קיבלנו סקירה ממצה של הבריאה (המפץ הגדול) תאור גן העדן ,עץ הדעת והנחש, דור המבול וסיפור מיגדל בבל . מפרשת "לך לך" מתמקדים באישיות אחת וצאצאיו ,כאשר מפליא מאד שהכתוב לא מציין כלל בתחילת הפרשה מיהו האיש ,מהן זכויותיו לעומת הפתיח לגבי נח שזכה לתואר "איש צדיק תמים" (בראשית ו,ט). כמו כן קורות חייו מתחילים בגיל שבעים וחמש !
הפרשנים דשים בנושאים הללו וניתן מהמדרשים והפרושים הרבים ללמוד על אברהם אבינו. לאחר כאלפיים שנה מבריאת העולם כאשר מתקיימת דיקטטורה של "האח הגדול" נמרוד ששולט בנתיניו וכל האזרחים חייבים לסגוד לאלי הממסד נולד אברהם ועוד בהיותו רך בשנים מתחיל לחשוב !! מתחיל לשאול כאשר הוא לבד עם המחשבות :"ולא היה מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים, בין עובדי כוכבי ם הטיפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים,והוא עובד עמהם-ולבו משוטט ומבין,עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה" (רמב"ם,הלכות עבודה זרה,פרק א)
אברהם הגיע אל האמונה, אברהם בחר להכיר בבורא עולם שאין בילתו וכל הכוחות נובעים ממנו . ללא ספק אדם אמיץ נונקומפורמיסט שקרא תיגר על הדיקטטורה ולא פחד מאיומי המשטר. אברהם לא רק ניתץ את האלילים והביך את קרוביו בשאלות נוקבות, אלא ערער את שלטונו של נמרוד והשמיע את דעתו בראש חוצות ונכון היה למות על מזבח אמונתו . אברהם נידון לשריפה ונימלט אל חרן.
קראנו על התוכניות של הניסוי בשווייץ לשיחזור המפץ הגדול .בעזרת הרצת הפרוטונים מתכננים המדענים ליצור מההתנגשות את חלקיק המסה החדש יש מאין וליצור את החור השחור (תחת בקרה...) . ללא קשר שהניסוי בינתיים לא הצליח , מדען ישראלי ממכון וייצמן הבהיר שאלוקים צריך לפחד . ניתן יהיה להתחרות ביצירת העולם על ידי הבורא.
אין ספק שהתורה שפתחה בתאור המפץ הגדול ובבריאת העולם על ידי אלוקים מעניקה משמעות לדיבורים על מוסר , על בחירה בין טוב לרע, על יושר וצדק ועל אחריות האדם למעשיו כי האדם נברא בצלם אלוקים !! פרוטונים ,אלקטרונים וכו לא היו מעניקים לעולם את ההבחנה בערכים ולא היו מאפשרים להלחם בשלטון הרשע בכל דור שקמו.
גם דור הפלגה ראה את הניסיון לכפור בבורא עולם והגיע לאבסורדים בעת בניית מגדל בבל "אם נפל אדם ומת, לא היו שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבנה,היו יושבים ובוכים:אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה"(פרקי דרבי אליעזר),והפתרון היה של פיצול לעמים רבים ,למען לא יסגדו כולם לאותו רעיון.
אברהם אבינו ללא ספק מייסד האמונה העברית ,הוגה אמיץ שנברא בצלם אלוקים בחר והכיר בבורא עולם ובמוסרו ובפרשת "לך לך" נבחר על ידי אלוקים והוטלה עליו השליחות "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב,א)
אברהם נדרש לפתוח דף חדש בארץ חדשה ובדוגמא אישית לעמוד מול העולם וללא מורא .
בשבוע הקרוב הולכים לבחירות בגבעת שמואל . הזכות הזאת שניתנה לכל תושב מגיל 17 הינה חובה מוסרית לבחור את הראויים להבחר . אנו נבראנו בצלם אלוקים ויש לנו את היכולת להבחין בין הטובים לרעים .סדרי העדיפות וניהול המשאבים הנכון יקבעו בחמש השנים הבאות את איכות החיים ,המשאבים לחינוך ולתנועות הנוער שלנו ואת כבוד התורה . אברהם אבינו בחר ונבחר ויצר את עם ישראל. כולנו נקראים לבחור ויהי רצון שהראויים יבחרו.
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, יוני 12, 2008-11:07 AM
מפעל המשנה
השבוע ביקרנו במבחן השני של מפעל המשנה היפה, ביוזמתם של ר' אליהו ירט ור' איתן כהנים. הגיעו למבחן ילדים חביבים, שבמשך למעלה מחודש ימים שיננו 3 פרקים במסכת ברכות, ונבחנו על מבחן לא קל - אתם מוזמנים לנסות את כוחכם!
בשל העובדה שהתקיימו באותה שעה בחינות לישיבת קרית הרצוג, הגיעו פחות נעדים, אולם ר' אליהו סיפר לי כי גם נערים אלה הגיעו אליו לאחר המבחן, על מנת להיבחן גם במבחן המשנה. במבחן השתתפו גם בנות, שזכו בפרסים.
בין הפרסים - MP4 שני גי'גה וספרים. כמו כן מי שתמיד במבחנים ייכנס להגרלה הגדולה.
אולם הפרס הגדול ביותר הוא עצם הלימוד, החוייה של ללמוד עם אבא או אמא!
אנו מצרפים מספר תמונות וכן סרטון קצר של חלק מהברכות של הרב זינגר שליט"א לנערים החביבים.
נסו את כוחכם (שאלות על פרקים ד-ה-ו מסכת ברכות):
שאלה 1:
תפילת השחר המוזכרת במשנה פרושה:
א. קריאת שמע עם ברכותיה בשחרית.
ב. שמונה עשרה הברכות בעמידה בשחרית.
ג. כוללת את כל סדר הקורבנות והמזמורים.
ד. נאמרת רק על ידי החזן מפאת קדושתה הגדולה.
שאלה 2:
לפי דעת רבי יהודה במשנה זמנה של תפילת השחר עד ארבע שעות בלבד. כוונתו של רבי יהודה היא:
א. שאפשר להתפלל שחרית עד שליש היום בלבד.
ב. שצריך להתחיל להתפלל מיד עם הנץ החמה.
ג. שאסור לסיים את תפילת מוסף לפני שליש היום.
ד. שחייבים לסיים את קריאת שמע אחרי ארבע שעות.
שאלה 3:
פלג המנחה המוזכר במשנה הינו:
א. זמן מסוף שעה תשיעית ומחצה עד הלילה.
ב. נמשך יותר זמן בחורף מאשר בקיץ.
ג. זמן חצי המנחה שהוא כשתי שעות זמניות ומחצה.
ד. נמשך פחות זמן בקיץ מאשר בחורף.
שאלה 4:
שמה המפורש של תפילת מנחה נקבע :
א. מלשון סוף הזמן של שחיטת והקרבת קורבן התמיד של שחרית.
ב. בגלל שרצו חכמים לקבע את מנהג תפילת הצהריים בלב העם.
ג. לא מוזכר ישירות במשנה אלא רק בהסברי המפרשים על המשניות.
ד. מלשון מנוחה, כלומר הגיע זמן המנוחה של האנשים העובדים.
שאלה 5:
רבן גמליאל אומר: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. רבי עקיבא אומר אם שגורה תפילתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו – מעין שמונה עשרה. לפי דברי רבי עקיבא:
א. בשעת הדחק מתפלל אדם שלוש ברכות ראשונות, שלוש ברכות אחרונות וברכת הביננו באמצע.
ב. שלא בשעת הדחק אפשר להתפלל תפילה מקוצרת ובלבד שתהה שגורה בפיו.
ג. חובה על כל אחד ללמוד את כל תפילת שמונה עשרה בעל פה.
ד. במקום שמונה עשרה ברכות אפשר לומר את קריאת שמע וברכותיה שהן מעין שמונה עשרה.
שאלה 6:
הגיע זמן התפילה והיה רוכב על החמור ואינו יכול לרדת ממנו:
א. לא יוכל להתפלל תפילת שמונה עשרה משום שזהו בזיון התפילה.
ב. יכול להמשיך לשבת במקומו ולהתפלל ובלבד שיכוון ליבו לבית המקדש.
ג. עליו לקצר את תפילתו ולהסתפק בקריאת שמע ובברכת הביננו בלבד.
ד. חייב לזרז את החמור כדי שיגיע לבית כנסת כלשהו ויוכל להתפלל במניין.
שאלה 7:
במשנה מובאת מחלוקת רבי אלעזר בן עזריה וחכמים האם צריך להתפלל תפילת מוסף. שורש המחלוקת הינו:
א. כי רבי אלעזר סבר שחבר עיר בלבד יודעים את הנוסח המלא ויחיד יכול לטעות בנוסח.
ב. שתפילת המוסף הינה כנגד קורבנות הציבור בלבד ולא כנגד קורבנות יחיד ולכן יחיד פטור.
ג. כי חכמים סברו שכל יהודי צריך להתפלל את כל התפילות שאפשר וגם את תפילת מוסף.
ד. שאין תחנונים בתפילת המוסף אלא שבח השם בלבד ולכן מספיק שהציבור יתפללו אותה.
שאלה 8:
"אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש". פרוש המשנה הוא שהתפילה צריכה להיות:
א. לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות.
ב. מתוך הכנעה ומורא שמיים.
ג. מתוך שמחה של מצווה.
ד. ללא שחוק וללא היסח הדעת.
שאלה 9:
כאשר אדם מתפלל שמונה עשרה ברכות בתפילת העמידה, שהיא החשובה בכל התפילה עליו:
א. להפסיק מהתפילה בכל פעם שמישהו מפריע לו ולהתחיל מחדש אחרי שנהיה שקט.
ב. לענות שלום למלך ישראל ששאל בשלומו ולחזור לראש התפילה מיד לאחר מכן.
ג. להמשיך ולהתפלל אפילו אם נחש כרוך על עקבו בתנאי שאין זו סכנת נפשות.
ד. לעצור את תפילתו בכל הפרעה ולהמשיך מהמקום שעצר אפילו אם הוא מצוי בסכנת נפשות.
שאלה 10:
"גבורות גשמים" שעליהם דברה המשנה:
א. מזכירין בברכה שניה ומבקשים בברכת השנים.
ב. מבקשים בברכה שניה ומזכירין בברכת השנים.
ג. מזכירין בברכה שניה ומבקשים בברכת האל הקדוש.
ד. מבקשין בברכה שניה ומזכירין בברכת האל הקדוש.
שאלה 11:
על פי דברי המשנה, שליח ציבור שטעה בתפילתו:
א. מתקנים אותו פעם ופעמיים ויחליפו אותו רק אם טעה שלוש פעמים.
ב. מחליפים אותו בשליח ציבור אחר מייד כשטעה, והשני יתחיל בכל מקרה מראש התפילה.
ג. מתקנים אותו על כל טעות ולא מחליפים אותו כדי שלא לבייש אותו ברבים.
ד. מחליפים אותו בשליח ציבור אחר מייד כשטעה, והשני מתחיל מהברכה שטעה הראשון.
שאלה 12:
רבי חנינא בן דוסא היה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת. כששאלו אותו לפי מה היה יודע אם אותו אדם ימות או יחיה אמר:
א. אם תפילתי אורכת הרבה זמן בכוונה רבה ובהתרכזות גדולה יודע אני שיחיה.
ב. שכאשר הוא מכין את עצמו הרבה זמן לפני התפילה בכוונות מיוחדות יודע הוא שיחיה החולה.
ג. אם תפילתי נאמרת ברצף במהירות ללא מכשול יודע אני שהיא מקובלת ויחיה.
ד. כשהוא מתבונן במצב החולה לפני התפילה ורואה כמה הוא סובל הוא יכול להתפלל בכוונה גדולה יותר.
שאלה 13:
אם בירך ברכת בורא פרי האדמה על פירות האילן:
א. חייב לחזור ולברך כיוון שיש לדייק בכל ברכה.
ב. לא יצא ידי חובתו וצריך לאכול מיד ירק שברכתו בורא פרי אדמה.
ג. יצא ידי חובתו אבל לא יכול לאכול את אותו הפרי.
ד. יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך.
שאלה 14:
ברכת "שהכל נהיה בדברו" מברכים:
א. על כל דבר שאין גידולו מן הארץ.
ב. רק על דברי חלב, ביצים ומים.
ג. אך ורק אם לא יודעים את הברכה המדוייקת.
ד. תמיד כשמגישים מאכל מירקות או פירות מבושלים.
שאלה 15:
כשהגישו לפניו מיני פירות הרבה לאכול נחלקו רבי יהודה וחכמים. רבי יהודה אומר שמברך על מין הפירות משבעת המינים בתחילה וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה. מחלוקתם:
א. נובעת בגלל טעמיהם השונים בסוגים שונים של פירות.
ב. חלה רק על מינים שברכותיהם שוות כמו תפוחים ותאנים.
ג. נובעת בגלל שחכמים סברו הפוך מרבי יהודה.
ד. חלה רק במקרה שמעורבים עם ירקות שעליהם מברכים פרי האדמה.
שאלה 16:
ברכה מעין שלוש מברכים אם אכל:
א. שלושה מינים שונים בסעודה אחת.
ב. מזונות ופירות בכמות פחות מכזית.
ג. מזונות וגם שתה פחות מכזית יין.
ד. לפחות כזית מאחד משבעה מינים.
מעוניינים לקבל את התשובות הנכונות? להירשם למבחן הבא? לסייע בכתיבת שאלות? לסייע במימון הפרסים היקרים? פנו ל-ר' אלי ירט בטלפון 5320588 או במייל: eliyeret@013.net
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום ראשון, יוני 08, 2008-11:36 AM
שיעורים לשבועות בגבעת שמואל
באדיבות ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
בבית הכנסת רמת אילן: http://www.geocities.com/ramat_ilan_bk/BK_luach.htm
====================
שיעורים לנשים
====================
בערב [בית כנסת שירה חדשה]
22:45 תמר מאיר: הגורן – מרחב ומשמעות: במגילת רות ובסיפור אגדה.
23:30 דר' לאה הימלפרב: טוב טעם ודעת למדני
00:15-00:30 הפסקה לשתיה חמה וכיבוד קל
00:30 דבורה שוורץ: מחיר ה"לחם"
01:15 ד"ר איילת סיידלר: שכינה בינהם
====================
שבועות אחר הצהריים [בית כנסת לכו נרננה]
17:15-18:00 אורית שרייבר שטח: כוחן של נשים
18:15-19:00 ד"ר לאה הימלפרב: "מצאתי לדוד עבדי-היכן מצאתיהו? בסדום."
באדיבות ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
בבית הכנסת רמת אילן: http://www.geocities.com/ramat_ilan_bk/BK_luach.htm
====================
שיעורים לנשים
====================
בערב [בית כנסת שירה חדשה]
22:45 תמר מאיר: הגורן – מרחב ומשמעות: במגילת רות ובסיפור אגדה.
23:30 דר' לאה הימלפרב: טוב טעם ודעת למדני
00:15-00:30 הפסקה לשתיה חמה וכיבוד קל
00:30 דבורה שוורץ: מחיר ה"לחם"
01:15 ד"ר איילת סיידלר: שכינה בינהם
====================
שבועות אחר הצהריים [בית כנסת לכו נרננה]
17:15-18:00 אורית שרייבר שטח: כוחן של נשים
18:15-19:00 ד"ר לאה הימלפרב: "מצאתי לדוד עבדי-היכן מצאתיהו? בסדום."
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, יוני 05, 2008-8:35 AM
ולרבו יאמר - "חזק"!
לכבוד
הגאון הרב חיים דרוקמן שליט"א
אנו הח"מ, תושבי גבעת שמואל, מבקשים להודות לך מקרב לב על פעילותך הברוכה ורבת השנים ומסירות הנפש עבור כלל ישראל, בכלל, והציבור הדתי לאומי, בפרט, ומבקשים לחזק את ידיך בשעה זו ולאחל לך עוד שנים רבות של פעילות ציבורית ענפה ומוצלחת
על כן באנו על החתום:
אורון מיכאל
אורמינר זאב
הרב אייזנטל דורון
אילן צביקה
אישון אורי
אלטשולר שמחה
אלפי אורן
אנגלסמן אלחנן
אנגלרד אסף
אפד שלמה
הרב אפרתי מרדכי
באומס רוני
בוחניק אורי
ביטר יעקב (קובי)
בלום יורם
בן דוד נתי ואפרת
בן נר חגית
ברם בני
ברקן יוסף
ברקן יצחק
גולניק ליאור ומיכל
גורני צבי
גלנט צבי
הרב גלרנטר שלמה
גרוס רוני
דיקמן איליה
דסקל אשר
הירשוביץ צבי ובתיה
הקר יהונתן
הרמן אפרים וחגית
וייס בני
וולקן אלון
וייטמן אהרון
הרב וקסלר משה צבי
חבה יחזקאל
חורי גבי
הרב יונגסטר יהודה
הרב יניב שמואל
יצחק יגאל
כהן אורי וקטי
כהן יוחאי
כהן יוסף ואורה
כהן נתי ושרי
כהן פיני
ליפשיץ איתי
מירון יהושע
מנדל חנן
מצרי יצחק
נגלר כהן לירון
סבן עופר
הרב סעדון אופיר
פיקסלר עקיבא יהודה
הרב פריאל יוסף
פרידר ישראל
פריש עמוס
פרקש אריאל
צרויה קובי
קורנגוט אבי
קליינמן ניצן
קליינמן רון
קראדי שלמה
הרב קראוס יצחק
הרב רט אבי
רוזן מיכאל
ריזל אריה
שגב שי
שולמן איסר
שיינברג אורן
שפיגל יוסף
שרייבר יוסף
המכתב יישלח בע"ה ביום רביעי הבא: 11.6.08. להצטרפות למכתב התמיכה: rosh.hagiva@gmail.com
לכבוד
הגאון הרב חיים דרוקמן שליט"א
אנו הח"מ, תושבי גבעת שמואל, מבקשים להודות לך מקרב לב על פעילותך הברוכה ורבת השנים ומסירות הנפש עבור כלל ישראל, בכלל, והציבור הדתי לאומי, בפרט, ומבקשים לחזק את ידיך בשעה זו ולאחל לך עוד שנים רבות של פעילות ציבורית ענפה ומוצלחת
על כן באנו על החתום:
אורון מיכאל
אורמינר זאב
הרב אייזנטל דורון
אילן צביקה
אישון אורי
אלטשולר שמחה
אלפי אורן
אנגלסמן אלחנן
אנגלרד אסף
אפד שלמה
הרב אפרתי מרדכי
באומס רוני
בוחניק אורי
ביטר יעקב (קובי)
בלום יורם
בן דוד נתי ואפרת
בן נר חגית
ברם בני
ברקן יוסף
ברקן יצחק
גולניק ליאור ומיכל
גורני צבי
גלנט צבי
הרב גלרנטר שלמה
גרוס רוני
דיקמן איליה
דסקל אשר
הירשוביץ צבי ובתיה
הקר יהונתן
הרמן אפרים וחגית
וייס בני
וולקן אלון
וייטמן אהרון
הרב וקסלר משה צבי
חבה יחזקאל
חורי גבי
הרב יונגסטר יהודה
הרב יניב שמואל
יצחק יגאל
כהן אורי וקטי
כהן יוחאי
כהן יוסף ואורה
כהן נתי ושרי
כהן פיני
ליפשיץ איתי
מירון יהושע
מנדל חנן
מצרי יצחק
נגלר כהן לירון
סבן עופר
הרב סעדון אופיר
פיקסלר עקיבא יהודה
הרב פריאל יוסף
פרידר ישראל
פריש עמוס
פרקש אריאל
צרויה קובי
קורנגוט אבי
קליינמן ניצן
קליינמן רון
קראדי שלמה
הרב קראוס יצחק
הרב רט אבי
רוזן מיכאל
ריזל אריה
שגב שי
שולמן איסר
שיינברג אורן
שפיגל יוסף
שרייבר יוסף
המכתב יישלח בע"ה ביום רביעי הבא: 11.6.08. להצטרפות למכתב התמיכה: rosh.hagiva@gmail.com
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום שני, יוני 02, 2008-3:19 PM
מכתבי תמיכה ברב דרוקמן
נקודה למחשבה - מאת אבי קורנגוט
עומדים אנו ימים מספר לפני חג שבועות – חג מתן תורה אך גם סיפור הגרים על ידי רות המואביה.
בתחילת שנות התשעים זכינו לפתיחת השערים מרוסיה הסובייטית (לשעבר) בין העולים הגיעו כ -300,000 עולים אשר אינם יהודים על פי ההלכה. חלקם תופשים את יהדותם על פי הרישומים ברוסיה בכך שהאב יהודי או הסב או הסבתא. ילדי העולים אף שאינם רשומים כיהודים משרתים בצה"ל, רבים מהם ביחידות השדה ויחידות מובחרות אחרים משולבים בתעשייה היטק הישראלית. חלקם של העולים אינם מעונינים בגיור וכל רצונם לחיות בחברה הישראלית ואף לבקר בבתי כנסיות שלהם.
הציונות הדתית כמי שמעורבת עם כלל האוכלוסיה, בניה משרתים בצה"ל וההורים עובדים בתעשייה הישראלית נפגשים עם המציאות של העולים שאינם יהודים. מציאות זו הנה סכנה לילדינו זוהי מציאות שיכולה חס וחלילה להביא להתבוללות. כולנו רואים את המודעות של ארגון יד לאחים על התבוללות המוסלמית, האם יש שוני בין מוסלמי לגוי שעלה מארץ רחוקה. יש לברך את רבני הציונות הדתית ואת הרב חיים דרוקמן שליט"א אשר מתוך אחריות ודאגה לשלימות ועתיד העם היהודי במדינת ישראל פועלים בנחישות למצוא את הדרך לגייר כהלכה את העולים הרוצים בכך. לצערנו מתוך מאות האלפים לא רבים רוצים בכך!
לא רק להגן על כבודו של הרב דרוקמן שליט"א צריכים אנו אלא גם לפרסם את חשיבות הטיפול במאות אלפי העולים שהרב דרוקמן נטל על עצמו יחד עם בתי הדין לגיור. זכתה גבעת שמואל בכלל וקהילת לכו נרננה אשר מארחים בשבתות את אולפן הגיור של צה"ל כדי לחנכם למצוות.
הציונות הדתית גאה בפעילותה למען הכלל אני מצר וכואב שבמישור הלאומי כמו במישור המוניציפאלי אין הדבר לידי ביטוי.
ידועים פסקי הראשון לציון הרב עוזיאל זצ"ל שחלק מדבריו הביא ראב"ד חיפה הרב שאר ישוב כהן (שבימים אילו יושב שבעה על אחותו ע"ה אשת הרב הראשי הרב שלמה גורן זצ"ל) שמצאתי בעיתון הצופה מלפני כחודש וחצי.
יום טוב ויישר כח
אבי קורנגוט
קבלת עול מצוות בגיור בימינו 18/03/2007
בעקבות הדיון הנמשך בעיתון "הצופה" בנושא הגיור בישראל, פנה הרב ישראל רוזן, דיין גיור, לרב שאר ישוב כהן, בכדי שיבהיר את עמדתו בנושא חיוב הגר לקבל עול מצוות. שו"ת
כידוע לכת''ר הנני איכפתניק בענייני הגיור, מעבר להיותי דיין גיור יום בשבוע, ומייסד מינהל הגיור ברבנות הראשית לשעבר. לאחרונה שב וניעור פולמוס סביב הנושא מעל דפי ''הצופה''. עיקרי הטענות כלפי דייני הגיור הן בשלושה מישורים נפרדים: (א) יחס שלא תמיד מקרין הארת פנים. (ב) שאלות הנחזות כ''מכשילות''. (ג) מהות קבלת המצוות בימינו, הלכה למעשה. אני נדרש במכתבי זה לשאלה השלישית בלבד (הטענות האחרות טעונות בדיקה עובדתית, ובפורום פנימי העליתי הצעות בנדון). אני פונה לכת''ר כמי שישב על כס הדיינות שנים רבות, ובעיקר עקב מה שפורסם בשמו, מתוך דברים שנשא בכנס בנושא הגיור, שכאילו אפשר לוותר על קבלת כל המצוות בבית הדין. אכן, כל דייני הגיור מסכימים שאין להפעיל כיום מעקב ''אחרי'' (וכל מה שנכתב בתקשורת זו פשוט ''עלילת דם''), וזאת על פי דברי ה''אחיעזר, (ח''ג סי' כ''ו), ''במי שמקבל עליו כל המצוות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות''. מוקד הפולמוס הוא אחר: האם המתגייר חייב להצהיר בפני בית הדין שהוא מקבל עליו את ''כל מצוות התורה ומצוות דרבנן'', או שיכול להצהיר שמקבל להתנהג רק כמי שמכנים ''מסורתי''? לדעתי, יחיד בדבר זה שאולי מתיר גם לכתחילה לקבל מבלי להצהיר על קבלת המצוות, הוא הרב בצמ''ח עוזיאל זצ''ל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סי' ס''ה): ''שאין דורשין ממנו לקיים המצות... שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגירות אפילו לכתחילה''. ונפשי בשאלתי: האם כת''ר מציע בצוק העתים לנהוג כרב עוזיאל, ולקבל גר גם מבלי שיצהיר בפני בית הדין ש''מקבל כל מצוות התורה ודרבנן'', או שמא אין מנוס מהצהרה כזו. ואם צריך לקבל כל המצוות יש לחנך לכך באולפני הגיור. רק אם הגר לא שמר בדיעבד ''לתיאבון'', הרי זה כמי שחזר לסורו שגירותו גירות. מכיוון שהדבר נוגע מאוד למעשה, ומכיוון שמתוך הפירסומים בתקשורת עולה כי כת''ר מצטרף לרב עוזיאל, אחת שאלתי: האמנם?
הרב שאר-ישוב כהן אין לעקוב אחרי המתגיירים
הנני להשיב על שאלותיך, הן במישור המעשי והן במישור העקרוני-הלכתי מעולם לא אמרתי כי ב''סדר קבלת הגרים'' בבתי הדין, שיש לוותר על אמירת הגר או הגיורת ''הריני מקבל על עצמי לשמור ולעשות ולקיים את כל מצוות התורה כפי שניתנו לעם ישראל, על ידי משה רבנו במעמד הר סיני, כולל מצוות דרבנן''. כך נהגתי בעצמי בהיותי דיין ואב''ד שנים רבות. לכן, הכותרת בתקשורת בשמי טועה ומטעה. השמועה אומרת שבתי הדין לגיור מרבים במבחנים לפני הגיור. דבר זה, לדעתי, מיותר ומכשיל, וגם יוצר סכנה של שבירת הבלעדיות של גיור רק בבתי דין הפועלים כהלכה, ויביא חלילה פתיחת שער לרפורמים למיניהם, ואחריתה מי יישורינו. דברתי נגד מנהג כמה בתי דין להרבות בדרישות וחקירות, ולדחות הבאים לפניהם מפעם לפעם אם התשובות אינן מניחות את מי שרוצה שהגיורת תנהג כאישה חרדית או ''חרדל''ית'', בצורת הלבוש ובשמירת שבת וכשרות בדרגת ''מהדרין'' וכדומה. הדגשתי שגם אם חוששים שלא ימלאו אחרי הצהרתם בפועל, עלינו לגיירם כדעת ה''אחיעזר'' שציטטת, ובמיוחד לגבי נישואי תערובת שזה מצב של דיעבד. על אחת כמה וכמה כשעלו לארץ ישראל והם וילדיהם כאן מוחזקים בטעות כיהודים. והוסיף ה''אחיעזר'': ''חזקה דאגב אונסייהו גמרו וקבלו''. הכלל הוא שעלינו לנהוג כפי שכתב לעניין זה הגרב''צ עוזיאל זצ''ל (משפטי עוזיאל יו''ד, סימן יד) בקשר לנישואי תערובת: ''גויה זו נשואה כבר לישראל, ובהיכנסה מעתה בברית היהדות תתקרב יותר ויותר אל משפחת בעלה ותורתו. ועוד זאת שבניה הנולדים לה יהיו יהודים גמורים, הרי זה דומה למעשה דהלל שבטוח היה כי סופם שיהיו גרים גמורים, ורשאים ומצווה עליהם לקרבם ולהכניסם בברית תורת ישראל, ולהוציא נגע התערובת שהוא נגע ממאיר בכרם בית ישראל''. גם הרב עוזיאל דרש קבלת מצוות והנה עד כמה שעיינתי, מרן הרב עוזיאל זצ''ל לא כתב שאין צורך שיאמרו ''שמקבלים עליהם המצוות'', אלא כתב רק שצריך להקל ומצווה לגיירם, ובוודאי ''לא להרבות עליהם ולא לדקדק אחריהם'', כלשון הרמב''ם הידוע. ראה עוד בפסקי עוזיאל (סימן סה), תחת הכותרת ''גירות לנשי ובני ישראלים שאינם שומרי דת, הרוצים לגייר נשותיהם הנוכריות עם בניהם''. השואל שם כתב: ''והנה האנשים האלה אינם פוקרים לגמרי, ואינם רוצים להיבדל מחברתנו הקדושה ולהיחשב מחוץ לדת ח''ו, ובשם ישראל יכונו. ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש''. זה המצב כיום בעולי ברית המועצות לשעבר הנשואים לנוכרי או נוכריה, ובני הנוכרים מיהודי שמבקשים גיור כהלכה. והנה הרב עוזיאל כתב שם: ''גר שמל וטבל, או גיורת שטבלה לשם גירות - הרי הם ישראלים גמורים מיד, בין אם מקיימים המצוות או לא, שהרי כל עיקר הגירות הוא להיכנס בבית ישראל וקבלת יחוד ה' וקבלת מצוות תורתנו''. ברור מדבריו שגם הוא הצריך שיאמרו בפיהם שמקבלים תורת ישראל ומצוותיה, וכל דבריו הם לעניין הקפדה על הביצוע אחר כך שאינו מבטל את הגירות, אם לא שפירש הגר חוץ מדבר אחד. ברור שגם לדעתו לכתחילה ודאי שצריך שיאמר בפיו את הקבלה (וראה גם בדבריו שם, עמוד שס''ב). לכן נראה לי כפי שכתבנו שגם לדעת מרן הרב עוזיאל צריך שיקבלו תורה ומצוות בפיהם, גם אם ידוע לנו וברור שלא יקיימו בפועל. הצורך לקרב את המעוניינים בגיור בעניין הצורך לקרבם הרב עוזיאל אינו יחיד. כך שמעתי מפי מרן הרב הראשי, הגר''א כהנא שפירא שליט''א, שהלכה זו ''מסורה למצפונם של הדיינים, ואם כוונתם לשם שמים, וקיבלו הגרים, קבלתם קבלה''. המצב כיום שיש לפנינו ''תקנת השבים'' גדולה, השבים לארץ ישראל והשבים לעם ישראל, ובודאי שמצווה עלינו לקרבם ולסייעם בעבותות אהבה עד כמה שידנו מגעת! והנה מורי ורבי הרב הראשי מרן הגרא''י אונטרמן זצ''ל, כתב דברים (בספרו ''שבט מיהודה'', שער חמישי, א') שכמעט אפשר לומר שנאמרו ברוח הקודש על זמננו: ''יתעוררו עכשיו שאלות גדולות בהלכות גירות הנוגעות למעשה באופן דחוף! בין העולים החדשים שבאים ממדינות שונות ישנם זוגות של נישואי תערובת, וישנם גם ילדים שנולדו מנשים הנוכריות וצריכים לקבלם לדת משה וישראל על ידי גירות כדין תורה. הדחיפות שבדבר היא מפני החשש שכל אלה עלולים להתערב בין הציבור במשך זמן קצר, ולא ידוע מוצאם כלל... בשעת דחק כזו שאי אפשר בשום אופן למנוע שיתערבו עולים גרים בין בני ישראל, יש לגיירם כדין של תורה, כדי להסיר מכשולים ממשפחות ישראל שיתערבו בהן. וכשיראו שלא חזרו לסורם במשך חודש ימים וכדומה, אין להסס יותר''. נעיר כאן שבדרך כלל הביטוי ''חזרו לסורם'', הכוונה לדת אחרת שהיו בה מקודם, ולא שאינם שומרים מצוות בפועל לתאבון, ומתוך תאווה והרגל. בררתי את הדברים בספרי ''חקרי הלכה'' (עמודים ק''י-קכ''ב) ''בעניין גר שחזר לסורו ואינו שומר מצוות'', ובהרצאה בכנס לתורה שבעל-פה תשמ''ח. ושם כתבתי כי קבלת המצוות יכולה להתרחש בדיעבד גם אחרי המילה והטבילה, וראיה לדבר מגר קטן. ברור שחלילה אם הגר אומר במפורש שיש מצוות שלא יקיים, חסרה קבלה ואין לגיירו! אבל אם לא אומר במפורש, ואדרבה, אומר שרוצה להיות יהודי באופן כללי ולקבל עליו עול התורה - גירותו גירות. בדורנו שזכינו לחזות באתחלתא דגאולה וקיבוץ נידחי ישראל, יש לנו לסמוך על ה''אחיעזר'', ''משפטי עוזיאל'' ו''שבט מיהודה'' ואמנם לא לוותר על אמירת ''קבלת המצוות'', אבל לא להתגרות בהם חלילה ולענותם; לא לבדוק אחריהם ולא לשאול שאלות מכשילות. נזכיר עוד את מה ששמעתי באוזני מפי גיסי המנוח, הרב הראשי לישראל הגר''ש גורן זצ''ל: ''שבארץ ישראל יש לא רק להקל בעניין הגירות, אלא מצווה לקרבם ולהשתדל להכניסם תחת כנפי השכינה עד כמה שידנו מגעת. אך לא כך הדבר בחו''ל, שיש לדחותם פעם ופעמיים, ולשדלם שיימנעו מן הגיור עד כמה שידנו מגעת''. וכך נהג הלכה למעשה, ובתעודות הגיור שהוציא כתב שהן תקפות רק בארץ ישראל. נחזור ונסכם: יש לסדר שתמיד יאמר המתגייר או המתגיירת את נוסח ''קבלת המצוות'', אך אין לאיים עליהם ואין לדחותם, אלא אדרבה: להאיר להם פנים, ולקרבם תחת כנפי השכינה.
הרב שאר ישוב כהן הוא חבר מועצת הרבנות הראשית וראב''ד חיפה. הרב ישראל רוזן הוא דיין גיור. הדברים נכתבו בחודש שבט, והובאו כאן בקיצורים הנדרשים
= = = = = = = =
לכבוד יהיה לי להצטרף למכתב התמיכה במו"ר הרב דרוקמן. הרב דרוקמן הינו סמל ומופת לאהבת ישראל. זכות גדולה להימנות על מוקיריו ומעריכיו.
אופיר סעדון.
= = = = = = = =
אני מצטרף לקריאת החיזוק והתמיכה בגאון הצדיק הרב חיים דרוקמן.
אלחנן אנגלסמן.
= = = = = = = =
שי שלום ,
ישר כוח ,
אודה לצרוף שמי לרשימה בתמיכה בפועלו הגדול לאורך כל השנים של הרב דרוקמן.
בברכה,
אריאל פרקש.
= = = = = = = =
שי שלום
כל הכבוד על היוזמה.
לכבוד ולזכות לי להצטרף למכתב לכבוד הרב דרוקמן
בברכת שבת שלום וחג שמח
בני ברם
= = = = = = = = =
שלום
ברצוני להצטרף למכתב התמיכה ברב דרוקמן.
שמי איליה דיקמן ואני עברתי את הגיור הממלכתי לפני כשנה.
הנני מאמין שרב דרוקמן עושה עבודת קודש ולמרות ההתנגדויות של זרמים החרדים הוא המשיך בדרכו.
ברצוני לחזק אותו ולאחל לו אריכות ימים.
חג שמח ותודה על ההזדמנות!
איליה
= = = = = = = = = = = = =
נקודה למחשבה - מאת אבי קורנגוט
עומדים אנו ימים מספר לפני חג שבועות – חג מתן תורה אך גם סיפור הגרים על ידי רות המואביה.
בתחילת שנות התשעים זכינו לפתיחת השערים מרוסיה הסובייטית (לשעבר) בין העולים הגיעו כ -300,000 עולים אשר אינם יהודים על פי ההלכה. חלקם תופשים את יהדותם על פי הרישומים ברוסיה בכך שהאב יהודי או הסב או הסבתא. ילדי העולים אף שאינם רשומים כיהודים משרתים בצה"ל, רבים מהם ביחידות השדה ויחידות מובחרות אחרים משולבים בתעשייה היטק הישראלית. חלקם של העולים אינם מעונינים בגיור וכל רצונם לחיות בחברה הישראלית ואף לבקר בבתי כנסיות שלהם.
הציונות הדתית כמי שמעורבת עם כלל האוכלוסיה, בניה משרתים בצה"ל וההורים עובדים בתעשייה הישראלית נפגשים עם המציאות של העולים שאינם יהודים. מציאות זו הנה סכנה לילדינו זוהי מציאות שיכולה חס וחלילה להביא להתבוללות. כולנו רואים את המודעות של ארגון יד לאחים על התבוללות המוסלמית, האם יש שוני בין מוסלמי לגוי שעלה מארץ רחוקה. יש לברך את רבני הציונות הדתית ואת הרב חיים דרוקמן שליט"א אשר מתוך אחריות ודאגה לשלימות ועתיד העם היהודי במדינת ישראל פועלים בנחישות למצוא את הדרך לגייר כהלכה את העולים הרוצים בכך. לצערנו מתוך מאות האלפים לא רבים רוצים בכך!
לא רק להגן על כבודו של הרב דרוקמן שליט"א צריכים אנו אלא גם לפרסם את חשיבות הטיפול במאות אלפי העולים שהרב דרוקמן נטל על עצמו יחד עם בתי הדין לגיור. זכתה גבעת שמואל בכלל וקהילת לכו נרננה אשר מארחים בשבתות את אולפן הגיור של צה"ל כדי לחנכם למצוות.
הציונות הדתית גאה בפעילותה למען הכלל אני מצר וכואב שבמישור הלאומי כמו במישור המוניציפאלי אין הדבר לידי ביטוי.
ידועים פסקי הראשון לציון הרב עוזיאל זצ"ל שחלק מדבריו הביא ראב"ד חיפה הרב שאר ישוב כהן (שבימים אילו יושב שבעה על אחותו ע"ה אשת הרב הראשי הרב שלמה גורן זצ"ל) שמצאתי בעיתון הצופה מלפני כחודש וחצי.
יום טוב ויישר כח
אבי קורנגוט
קבלת עול מצוות בגיור בימינו 18/03/2007
בעקבות הדיון הנמשך בעיתון "הצופה" בנושא הגיור בישראל, פנה הרב ישראל רוזן, דיין גיור, לרב שאר ישוב כהן, בכדי שיבהיר את עמדתו בנושא חיוב הגר לקבל עול מצוות. שו"ת
כידוע לכת''ר הנני איכפתניק בענייני הגיור, מעבר להיותי דיין גיור יום בשבוע, ומייסד מינהל הגיור ברבנות הראשית לשעבר. לאחרונה שב וניעור פולמוס סביב הנושא מעל דפי ''הצופה''. עיקרי הטענות כלפי דייני הגיור הן בשלושה מישורים נפרדים: (א) יחס שלא תמיד מקרין הארת פנים. (ב) שאלות הנחזות כ''מכשילות''. (ג) מהות קבלת המצוות בימינו, הלכה למעשה. אני נדרש במכתבי זה לשאלה השלישית בלבד (הטענות האחרות טעונות בדיקה עובדתית, ובפורום פנימי העליתי הצעות בנדון). אני פונה לכת''ר כמי שישב על כס הדיינות שנים רבות, ובעיקר עקב מה שפורסם בשמו, מתוך דברים שנשא בכנס בנושא הגיור, שכאילו אפשר לוותר על קבלת כל המצוות בבית הדין. אכן, כל דייני הגיור מסכימים שאין להפעיל כיום מעקב ''אחרי'' (וכל מה שנכתב בתקשורת זו פשוט ''עלילת דם''), וזאת על פי דברי ה''אחיעזר, (ח''ג סי' כ''ו), ''במי שמקבל עליו כל המצוות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות''. מוקד הפולמוס הוא אחר: האם המתגייר חייב להצהיר בפני בית הדין שהוא מקבל עליו את ''כל מצוות התורה ומצוות דרבנן'', או שיכול להצהיר שמקבל להתנהג רק כמי שמכנים ''מסורתי''? לדעתי, יחיד בדבר זה שאולי מתיר גם לכתחילה לקבל מבלי להצהיר על קבלת המצוות, הוא הרב בצמ''ח עוזיאל זצ''ל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סי' ס''ה): ''שאין דורשין ממנו לקיים המצות... שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגירות אפילו לכתחילה''. ונפשי בשאלתי: האם כת''ר מציע בצוק העתים לנהוג כרב עוזיאל, ולקבל גר גם מבלי שיצהיר בפני בית הדין ש''מקבל כל מצוות התורה ודרבנן'', או שמא אין מנוס מהצהרה כזו. ואם צריך לקבל כל המצוות יש לחנך לכך באולפני הגיור. רק אם הגר לא שמר בדיעבד ''לתיאבון'', הרי זה כמי שחזר לסורו שגירותו גירות. מכיוון שהדבר נוגע מאוד למעשה, ומכיוון שמתוך הפירסומים בתקשורת עולה כי כת''ר מצטרף לרב עוזיאל, אחת שאלתי: האמנם?
הרב שאר-ישוב כהן אין לעקוב אחרי המתגיירים
הנני להשיב על שאלותיך, הן במישור המעשי והן במישור העקרוני-הלכתי מעולם לא אמרתי כי ב''סדר קבלת הגרים'' בבתי הדין, שיש לוותר על אמירת הגר או הגיורת ''הריני מקבל על עצמי לשמור ולעשות ולקיים את כל מצוות התורה כפי שניתנו לעם ישראל, על ידי משה רבנו במעמד הר סיני, כולל מצוות דרבנן''. כך נהגתי בעצמי בהיותי דיין ואב''ד שנים רבות. לכן, הכותרת בתקשורת בשמי טועה ומטעה. השמועה אומרת שבתי הדין לגיור מרבים במבחנים לפני הגיור. דבר זה, לדעתי, מיותר ומכשיל, וגם יוצר סכנה של שבירת הבלעדיות של גיור רק בבתי דין הפועלים כהלכה, ויביא חלילה פתיחת שער לרפורמים למיניהם, ואחריתה מי יישורינו. דברתי נגד מנהג כמה בתי דין להרבות בדרישות וחקירות, ולדחות הבאים לפניהם מפעם לפעם אם התשובות אינן מניחות את מי שרוצה שהגיורת תנהג כאישה חרדית או ''חרדל''ית'', בצורת הלבוש ובשמירת שבת וכשרות בדרגת ''מהדרין'' וכדומה. הדגשתי שגם אם חוששים שלא ימלאו אחרי הצהרתם בפועל, עלינו לגיירם כדעת ה''אחיעזר'' שציטטת, ובמיוחד לגבי נישואי תערובת שזה מצב של דיעבד. על אחת כמה וכמה כשעלו לארץ ישראל והם וילדיהם כאן מוחזקים בטעות כיהודים. והוסיף ה''אחיעזר'': ''חזקה דאגב אונסייהו גמרו וקבלו''. הכלל הוא שעלינו לנהוג כפי שכתב לעניין זה הגרב''צ עוזיאל זצ''ל (משפטי עוזיאל יו''ד, סימן יד) בקשר לנישואי תערובת: ''גויה זו נשואה כבר לישראל, ובהיכנסה מעתה בברית היהדות תתקרב יותר ויותר אל משפחת בעלה ותורתו. ועוד זאת שבניה הנולדים לה יהיו יהודים גמורים, הרי זה דומה למעשה דהלל שבטוח היה כי סופם שיהיו גרים גמורים, ורשאים ומצווה עליהם לקרבם ולהכניסם בברית תורת ישראל, ולהוציא נגע התערובת שהוא נגע ממאיר בכרם בית ישראל''. גם הרב עוזיאל דרש קבלת מצוות והנה עד כמה שעיינתי, מרן הרב עוזיאל זצ''ל לא כתב שאין צורך שיאמרו ''שמקבלים עליהם המצוות'', אלא כתב רק שצריך להקל ומצווה לגיירם, ובוודאי ''לא להרבות עליהם ולא לדקדק אחריהם'', כלשון הרמב''ם הידוע. ראה עוד בפסקי עוזיאל (סימן סה), תחת הכותרת ''גירות לנשי ובני ישראלים שאינם שומרי דת, הרוצים לגייר נשותיהם הנוכריות עם בניהם''. השואל שם כתב: ''והנה האנשים האלה אינם פוקרים לגמרי, ואינם רוצים להיבדל מחברתנו הקדושה ולהיחשב מחוץ לדת ח''ו, ובשם ישראל יכונו. ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש''. זה המצב כיום בעולי ברית המועצות לשעבר הנשואים לנוכרי או נוכריה, ובני הנוכרים מיהודי שמבקשים גיור כהלכה. והנה הרב עוזיאל כתב שם: ''גר שמל וטבל, או גיורת שטבלה לשם גירות - הרי הם ישראלים גמורים מיד, בין אם מקיימים המצוות או לא, שהרי כל עיקר הגירות הוא להיכנס בבית ישראל וקבלת יחוד ה' וקבלת מצוות תורתנו''. ברור מדבריו שגם הוא הצריך שיאמרו בפיהם שמקבלים תורת ישראל ומצוותיה, וכל דבריו הם לעניין הקפדה על הביצוע אחר כך שאינו מבטל את הגירות, אם לא שפירש הגר חוץ מדבר אחד. ברור שגם לדעתו לכתחילה ודאי שצריך שיאמר בפיו את הקבלה (וראה גם בדבריו שם, עמוד שס''ב). לכן נראה לי כפי שכתבנו שגם לדעת מרן הרב עוזיאל צריך שיקבלו תורה ומצוות בפיהם, גם אם ידוע לנו וברור שלא יקיימו בפועל. הצורך לקרב את המעוניינים בגיור בעניין הצורך לקרבם הרב עוזיאל אינו יחיד. כך שמעתי מפי מרן הרב הראשי, הגר''א כהנא שפירא שליט''א, שהלכה זו ''מסורה למצפונם של הדיינים, ואם כוונתם לשם שמים, וקיבלו הגרים, קבלתם קבלה''. המצב כיום שיש לפנינו ''תקנת השבים'' גדולה, השבים לארץ ישראל והשבים לעם ישראל, ובודאי שמצווה עלינו לקרבם ולסייעם בעבותות אהבה עד כמה שידנו מגעת! והנה מורי ורבי הרב הראשי מרן הגרא''י אונטרמן זצ''ל, כתב דברים (בספרו ''שבט מיהודה'', שער חמישי, א') שכמעט אפשר לומר שנאמרו ברוח הקודש על זמננו: ''יתעוררו עכשיו שאלות גדולות בהלכות גירות הנוגעות למעשה באופן דחוף! בין העולים החדשים שבאים ממדינות שונות ישנם זוגות של נישואי תערובת, וישנם גם ילדים שנולדו מנשים הנוכריות וצריכים לקבלם לדת משה וישראל על ידי גירות כדין תורה. הדחיפות שבדבר היא מפני החשש שכל אלה עלולים להתערב בין הציבור במשך זמן קצר, ולא ידוע מוצאם כלל... בשעת דחק כזו שאי אפשר בשום אופן למנוע שיתערבו עולים גרים בין בני ישראל, יש לגיירם כדין של תורה, כדי להסיר מכשולים ממשפחות ישראל שיתערבו בהן. וכשיראו שלא חזרו לסורם במשך חודש ימים וכדומה, אין להסס יותר''. נעיר כאן שבדרך כלל הביטוי ''חזרו לסורם'', הכוונה לדת אחרת שהיו בה מקודם, ולא שאינם שומרים מצוות בפועל לתאבון, ומתוך תאווה והרגל. בררתי את הדברים בספרי ''חקרי הלכה'' (עמודים ק''י-קכ''ב) ''בעניין גר שחזר לסורו ואינו שומר מצוות'', ובהרצאה בכנס לתורה שבעל-פה תשמ''ח. ושם כתבתי כי קבלת המצוות יכולה להתרחש בדיעבד גם אחרי המילה והטבילה, וראיה לדבר מגר קטן. ברור שחלילה אם הגר אומר במפורש שיש מצוות שלא יקיים, חסרה קבלה ואין לגיירו! אבל אם לא אומר במפורש, ואדרבה, אומר שרוצה להיות יהודי באופן כללי ולקבל עליו עול התורה - גירותו גירות. בדורנו שזכינו לחזות באתחלתא דגאולה וקיבוץ נידחי ישראל, יש לנו לסמוך על ה''אחיעזר'', ''משפטי עוזיאל'' ו''שבט מיהודה'' ואמנם לא לוותר על אמירת ''קבלת המצוות'', אבל לא להתגרות בהם חלילה ולענותם; לא לבדוק אחריהם ולא לשאול שאלות מכשילות. נזכיר עוד את מה ששמעתי באוזני מפי גיסי המנוח, הרב הראשי לישראל הגר''ש גורן זצ''ל: ''שבארץ ישראל יש לא רק להקל בעניין הגירות, אלא מצווה לקרבם ולהשתדל להכניסם תחת כנפי השכינה עד כמה שידנו מגעת. אך לא כך הדבר בחו''ל, שיש לדחותם פעם ופעמיים, ולשדלם שיימנעו מן הגיור עד כמה שידנו מגעת''. וכך נהג הלכה למעשה, ובתעודות הגיור שהוציא כתב שהן תקפות רק בארץ ישראל. נחזור ונסכם: יש לסדר שתמיד יאמר המתגייר או המתגיירת את נוסח ''קבלת המצוות'', אך אין לאיים עליהם ואין לדחותם, אלא אדרבה: להאיר להם פנים, ולקרבם תחת כנפי השכינה.
הרב שאר ישוב כהן הוא חבר מועצת הרבנות הראשית וראב''ד חיפה. הרב ישראל רוזן הוא דיין גיור. הדברים נכתבו בחודש שבט, והובאו כאן בקיצורים הנדרשים
= = = = = = = =
לכבוד יהיה לי להצטרף למכתב התמיכה במו"ר הרב דרוקמן. הרב דרוקמן הינו סמל ומופת לאהבת ישראל. זכות גדולה להימנות על מוקיריו ומעריכיו.
אופיר סעדון.
= = = = = = = =
אני מצטרף לקריאת החיזוק והתמיכה בגאון הצדיק הרב חיים דרוקמן.
אלחנן אנגלסמן.
= = = = = = = =
שי שלום ,
ישר כוח ,
אודה לצרוף שמי לרשימה בתמיכה בפועלו הגדול לאורך כל השנים של הרב דרוקמן.
בברכה,
אריאל פרקש.
= = = = = = = =
שי שלום
כל הכבוד על היוזמה.
לכבוד ולזכות לי להצטרף למכתב לכבוד הרב דרוקמן
בברכת שבת שלום וחג שמח
בני ברם
= = = = = = = = =
שלום
ברצוני להצטרף למכתב התמיכה ברב דרוקמן.
שמי איליה דיקמן ואני עברתי את הגיור הממלכתי לפני כשנה.
הנני מאמין שרב דרוקמן עושה עבודת קודש ולמרות ההתנגדויות של זרמים החרדים הוא המשיך בדרכו.
ברצוני לחזק אותו ולאחל לו אריכות ימים.
חג שמח ותודה על ההזדמנות!
איליה
= = = = = = = = = = = = =
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום רביעי, מאי 07, 2008-11:13 AM
אתחלתא דגאולה
מאת ר.ב.
לפני מספר ימים עמדו מספר חברים והתלבטו בשאלה האם מדינת ישראל 2008 היא היא צמיחת גאולתנו. ישבתי, חשבתי, וכתבתי את תשובתי עלי שיר והרי הוא לפניכם. מזל טוב ויום הולדת שמח למדינת ישראל, למדינתנו היחידה
בית א
עוד בימי אברהם אבינו
כבר ניתנה ההבטחה
ארץ ישראל לנצח
לך לך כי היא שלך
לך לך היא של עמך
גם כשתלינו את כינורותינו
על נהרות בבל
מעולם שם לא שכחנו
את ארצנו ישראל
את ארצנו ישראל
פזמון
מדינה שהיא כולה
אתחלתא של גאולה
כאן בארץ הבחירה
תעלה לה השירה
אם נדע לשיר נכון
בקול רם ובגאון
אז יבוא גם הגואל
כאן אל ארץ ישראל
בית ב
תו אל תו נאסף משך שנות הגלות
התגלגל מדור לדור
את חלום העליה
לא הצליחו לעצור
לא יצליחו לעקור
מקצוות העולם ומשנות נדודים
התקבצו ממרחקים
להשיב העטרה
להגשים ולהקים
מדינה של יהודים
פזמון
מדינה שהיא כולה.........
מעבר
לא תמיד הכל זורם
לפעמים הקול צורם
אבל יש לנו אב, שאותנו יאהב
בהסתר בגלוי אם נשמור חוקותיו
אם נאהב כל אדם
אז נביא גם שלום לעולם
עוד בימי אברהם אבינו
כבר ניתנה ההבטחה
ארץ ישראל לנצח
לך לך כי היא שלך
לך לך היא של עמך
גם כשתלינו את כינורותינו
על נהרות בבל
מעולם שם לא שכחנו
את ארצנו ישראל
את ארצנו ישראל
פזמון
מדינה שהיא כולה
אתחלתא של גאולה
כאן בארץ הבחירה
תעלה לה השירה
אם נדע לשיר נכון
בקול רם ובגאון
אז יבוא גם הגואל
כאן אל ארץ ישראל
בית ב
תו אל תו נאסף משך שנות הגלות
התגלגל מדור לדור
את חלום העליה
לא הצליחו לעצור
לא יצליחו לעקור
מקצוות העולם ומשנות נדודים
התקבצו ממרחקים
להשיב העטרה
להגשים ולהקים
מדינה של יהודים
פזמון
מדינה שהיא כולה.........
מעבר
לא תמיד הכל זורם
לפעמים הקול צורם
אבל יש לנו אב, שאותנו יאהב
בהסתר בגלוי אם נשמור חוקותיו
אם נאהב כל אדם
אז נביא גם שלום לעולם
נשלח ע"י ראש הגבעה ביום חמישי, מאי 01, 2008-4:36 PM
בס"ד
דרשת שבת בר-מצווה נעם ליפשיץ
דרשת שבת בר-מצווה נעם ליפשיץ
שבת קדש שביעי של פסח תשס"ח
הערת המערכת: דרשה זו נהגתה, נערכה ונכתבה כולה על ידי בר המצווה, נועם, ואנו מודים לו על הסכמתו לפרסם את דרשתו באתר ביטאון ראש הגבעה - גבעת שמואל
שבת שלום וחג שמח !
בקריאת התורה שזה עתה קראנו, בפרשות שקדמו לה- המתארות את יציאת מצריים ובפרשיות שאחריה המתארות את בני ישראל במדבר, ניכרת המנהיגות של משה, אהרון ושבט לוי כולו על עם ישראל החל מיציאת מצריים ועד הכניסה לארץ ישראל.
לעומת זאת, המייסד של השבט, לוי האיש, היה בין השבטים היחידים שלא בורך על ידי אביו בפרשת ויחי ואולי אפילו להיפך: יעקב אבינו ממש מקלל אותו: כך נאמר בספר בראשית מט , ה-ז
"שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורתיהם. בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תיחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב אפיצם בישראל."
בתור כהן וצאצא לשבט לוי מאד נפגעתי בשם לוי על כך שלא קיבל ברכה מאביו!
רש"י מסביר כי יעקב כועס על לשמעון ועל לוי בגלל שני חטאים:
1. רצח אנשי שכם לזה מתכוון הכתוב באומרו "הרגו איש".
2. הרצון להרוג את יוסף שכן המילה "שור" מרמזת למכירת יוסף ושחטאם של שמעון ולוי היה שהם אלו שאמרו לאחים האחרים להרוג את יוסף.
על מנת לבסס את עמדתו ששמעון ולוי הם אלו שהתכוונו להרוג את יוסף משתמש רש"י בדרך של אלימינאציה כלומר הוכחה על דרך השלילה דרך פסילת כל האפשרויות האחרות.
אם תאמר ראובן ויהודה- הרי לא הסכימו בהריגתו
ואם תאמר בני השפחות- הרי לא הייתה שנאתן שלמה שהרי נאמר והוא נער את בני בלהה
יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם.
לכן מסיק רש"י: "על כורחך שמעון ולוי הם שקראם אחים".
בנוסף לכך נראה לי שרש"י משתמש בטכניקה שמכונה "מעשים דומים" כלומר מי שהמקרא אמר שהרג את שכם, סביר להניח שיש בו גם אחריות מיוחדת גם ניסיון לרצח יוסף.
יחסו של יעקב ללוי, למרות הסברו של רש"י עורר אצלי כמה שאלות ותהיות:
שאלה ראשונה, על פי חז"ל שמעון לוי שנאו את יוסף וחשבו שיוסף מתכנן להדיח אותם מעם ישראל. ברוח זו קובע החתם הסופר שהאחים דנו אותו כדין נביא שקר. אם אכן, פעלו האחים ממטרות טובות ואפילו דנו את יוסף על פי דין, מדוע מגנה יעקב בצורה כה חריפה את מעשיהם?
בקריאת התורה שזה עתה קראנו, בפרשות שקדמו לה- המתארות את יציאת מצריים ובפרשיות שאחריה המתארות את בני ישראל במדבר, ניכרת המנהיגות של משה, אהרון ושבט לוי כולו על עם ישראל החל מיציאת מצריים ועד הכניסה לארץ ישראל.
לעומת זאת, המייסד של השבט, לוי האיש, היה בין השבטים היחידים שלא בורך על ידי אביו בפרשת ויחי ואולי אפילו להיפך: יעקב אבינו ממש מקלל אותו: כך נאמר בספר בראשית מט , ה-ז
"שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורתיהם. בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תיחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב אפיצם בישראל."
בתור כהן וצאצא לשבט לוי מאד נפגעתי בשם לוי על כך שלא קיבל ברכה מאביו!
רש"י מסביר כי יעקב כועס על לשמעון ועל לוי בגלל שני חטאים:
1. רצח אנשי שכם לזה מתכוון הכתוב באומרו "הרגו איש".
2. הרצון להרוג את יוסף שכן המילה "שור" מרמזת למכירת יוסף ושחטאם של שמעון ולוי היה שהם אלו שאמרו לאחים האחרים להרוג את יוסף.
על מנת לבסס את עמדתו ששמעון ולוי הם אלו שהתכוונו להרוג את יוסף משתמש רש"י בדרך של אלימינאציה כלומר הוכחה על דרך השלילה דרך פסילת כל האפשרויות האחרות.
אם תאמר ראובן ויהודה- הרי לא הסכימו בהריגתו
ואם תאמר בני השפחות- הרי לא הייתה שנאתן שלמה שהרי נאמר והוא נער את בני בלהה
יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם.
לכן מסיק רש"י: "על כורחך שמעון ולוי הם שקראם אחים".
בנוסף לכך נראה לי שרש"י משתמש בטכניקה שמכונה "מעשים דומים" כלומר מי שהמקרא אמר שהרג את שכם, סביר להניח שיש בו גם אחריות מיוחדת גם ניסיון לרצח יוסף.
יחסו של יעקב ללוי, למרות הסברו של רש"י עורר אצלי כמה שאלות ותהיות:
שאלה ראשונה, על פי חז"ל שמעון לוי שנאו את יוסף וחשבו שיוסף מתכנן להדיח אותם מעם ישראל. ברוח זו קובע החתם הסופר שהאחים דנו אותו כדין נביא שקר. אם אכן, פעלו האחים ממטרות טובות ואפילו דנו את יוסף על פי דין, מדוע מגנה יעקב בצורה כה חריפה את מעשיהם?
שאלה שנייה, לפחות במקרה של שכם, ברור שכוונתם הייתה טובה שכן הם רצו להגן על כבוד המשפחה ועל דינה! כך נאמר במכילתא על שירת הים:
"ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה (בראשית לד כה) והלא אחות כל השבטים היתה מה ת"ל אחי דינה אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת אחותם על שמם. "
שאלה שלישית, גם אם נקבל את העובדה שהתנהגות שמעון ולוי בשכם ובעניין יוסף היא חטא, מתעוררת בכל זאת השאלה מדוע רק הם ננזפים בגין החטאים הללו הרי האחים האחרים היו איתם בשתי הפרשיות גם של שכם וגם של מכירת יוסף. האבן עזרא (בראשית פרק לד פסוק כה) מנסה להתמודד עם הכעס המיוחד של יעקב על שמעון ולוי בהקשר לחטא שכם אומר האבן עזרא:
"וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי לדעת אחיהם עשו, דכתיב במרמה (ברא' כז, לה). ובני יעקב הם כולם, וחרה אף יעקב על שמעון ולוי, בעבור שהם הרגו אנשי שכם: "
אולם גם אם תשובתו של האבן עזרא מסבירה את הכעס המיוחד על שמעון ולוי היא מבהירה שיתר האחים לא רק שלא מנעו את הפרשיות הללו, אלא להיפך הם שיתפו פעולה. אם כן גם האחים האחרים אשמים ובכל זאת רק שמעון ולוי נענשים!
שאלה רביעית האם קללה היא לא דבר חמור מדי? ולמה בכל זאת אין שום ברכה לשמעון ולוי. האם זו הדרך של אב להיפרד מילדיו.
שאלה אחרונה, אם לוי הוא באמת הגרוע מבין האחים עד כדי כך שאין הוא מקבל ברכה מאביו איך בסופו של דבר הוא יוצא שבט כזה מוצלח?
כמו שרואים במקרים הבאים:
1. על פי חז"ל שבט לוי הוא האחרון השבטים ששרד ועל פי תיאור חז"ל הוא הפך להיות האחרון והמחזיק של הדור
2. בני לוי לא חטאו בחטא העגל ועל פי רש"י גם לא בחטא המרגלים.
3. משה ואהרון מנהיגי בני ישראל במדבר הם משבט לוי
4. שבט לוי והכהנים זוכים לעבוד את ה' בבית המקדש.
אני חושב שדווקא השאלות והתמיהות שברכת יעקב מעוררת יכולות לפתוח פתח להבנה עמוקה יותר של מהות שבט לוי , חטאו ופתרונו.
לוי מהתחלה לא היה בדרגה נחותה. להיפך, מתחילתו לוי היה בעל מעלות גדולות. הוא היה מנהיג, קנאי ודואג לאחותו, למשפחתו ולקדוש ברוך הוא.
חטאיו של לוי לא היו חטאים רגילים הנובעים ממקום של חולשה, העדר יראת שמיים או תאווה. להיפך, הם היו חטאים שבאים ממקום של קנאות למשפחה (כמו במקרה של חטא שכם), או מרצון לשמור את עצמו ואת אחיו מהדחה מעם ה' (כמו במקרה של יוסף).
אבל דווקא המעלות הגדולות של לוי מוליכות אותו בסופו של דבר להתנהגויות החמורות ביותר של חוסר משמעת לאב, חוסר יושר , שנאה, רצח של חפים מפשע ובסופו של דבר אפילו ניסיון לרצח במשפחה. לכן, דווקא בגלל המעלה המיוחדת של לוי ומניעיו הטהורים לכאורה של החטא היה צריך יעקב לנקוט בצעד דרסטי שיבהיר ללוי כמה חמורה עלולה להיות ההשלכה של קנאות לא מבוקרת. העדר הברכה אם כן הוא אמצעי חינוכי שנועד לסמן ללוי כיצד יוכל להשתפר ולרתום את הכוחות העצומים שיש בו להנהגה של עם ישראל.
הפרשנות החינוכית של "קללת יעקב לשמעון ולוי" מיישבת את כל הקושיות שבהן פתחנו:
א. היא עונה על שתי השאלות הראשונות, העוסקות באי ההתחשבות בכוונה הטובה של האחים. פרשנותנו מבהירה מדוע הכוונות הטובות של שמעון ולוי בנושא שכם ובנושא יוסף לא היו סיבה להקלה בכעס אלא להיפך הן מחייבות את יעקב להביע את כעסו באופן חריף כדי להבהיר לשמעון ולוי עד כמה כוונות טובות עלולות להיות מסוכנות.
ב, פרשנותנו עונה לשאלה השלישית העוסקת בסיבת הכעס המיוחד על שמעון ולוי לעומת יתר השבטים. היא מבהירה שדווקא בשל מעלתם המיוחדת על פני השבטים הם נדרשו לחינוך מיוחד.
ג, בהקשר לשאלה הרביעית בדבר העדר "השלמה" בין יעקב לבניו. פרשנותנו החינוכית משתלבת היטב עם עמדתו של רש"י לפיה בסופו של דבר יעקב לא נפרד מילדיו כולל שמעון ולוי בכעס אלא דווקא בברכה. כך אומר רש"י בעקבות חז"ל:
רש"י בראשית פרק מט פסוק כח:
"יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע:"
רש"י בראשית פרק מט פסוק כח:
"יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע:"
יתרה מזו, על פי פרשנותנו ההפצה של בני לוי בקרב בני ישראל אינה חלק מן העונש. להיפך, היא אפילו ברכה. ברוח זו, נאמר במדרש: כתר יונתן דברים פרק י פסוק ט:
"בעבור כן לא היה לשבט של לוי חלק ונחלה עם אחיו מתנה שנתן לו ה' הם נחלתו כמו שׁדִבר ה' אלהיכם לו:"
לבסוף, מובהר היטב המתח בין הכעס על שמעון ולוי לבין העובדה שבסופו של דבר לוי האדם ולוי השבט היו שבט מוצלח ביותר. מראש, הכעס על לוי אינו נובע מנחיתותו אלא להיפך ממעלתו היה צורך באקט חינוכי כדי לרתום מעלה זו לדרך הנכונה. חינוך זה הצליח וכך:
לוי הופך להיות למחזיק את הדור,
משה ואהרון הופכים למנהיגי הדור,
אהרון אוהב שלום ורודף שלום.
בעוד שלוי ושמעון נודעו דווקא בדמם החם ובקנאותם, ערי הלווים שימשו כהרי מקלט להגנת רוצחים בשוגג מפני קנאותם של גואלי הדם.
לצד זאת נשמרת קנאותם של בני לוי כאשר הדבר נצרך ונדרש.
כך פנחס הורג את זמרי בן סלוא וזוכה לשבח על כך שקנא את קנאת ה'.
כך בפרשת העגל משבחים את בני לוי על קנאותם כנגד העובדים לעגל.
לבסוף, מובהר היטב המתח בין הכעס על שמעון ולוי לבין העובדה שבסופו של דבר לוי האדם ולוי השבט היו שבט מוצלח ביותר. מראש, הכעס על לוי אינו נובע מנחיתותו אלא להיפך ממעלתו היה צורך באקט חינוכי כדי לרתום מעלה זו לדרך הנכונה. חינוך זה הצליח וכך:
לוי הופך להיות למחזיק את הדור,
משה ואהרון הופכים למנהיגי הדור,
אהרון אוהב שלום ורודף שלום.
בעוד שלוי ושמעון נודעו דווקא בדמם החם ובקנאותם, ערי הלווים שימשו כהרי מקלט להגנת רוצחים בשוגג מפני קנאותם של גואלי הדם.
לצד זאת נשמרת קנאותם של בני לוי כאשר הדבר נצרך ונדרש.
כך פנחס הורג את זמרי בן סלוא וזוכה לשבח על כך שקנא את קנאת ה'.
כך בפרשת העגל משבחים את בני לוי על קנאותם כנגד העובדים לעגל.
כפי שמסביר רש"י דברים פרק לג פסוק ט :
"ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו - כשחטאו בעגל ואמרתי (שמות לב, כו) מי לה' אלי, נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל, או את אחיו מאמו, או את בן בתו, וכן עשו."
וכמובן הקריאה מי לה' אלי, מזכירה לכולם גם את מלחמתם של החשמונאים כנגד המתייוונים.
עדיין צריך לזכור שלפתח חטאת רובץ ובמספר מקרים במהלך ההיסטוריה הקנאות הלא מבוקרת והשלילית מתפרצת.
כך למשל, פנחס בספר יהושע כמעט גרר את בני ישראל למלחמה לא מוצדקת עם שניים וחצי השבטים כאשר חשד בהם לשוא שעבדו עבודה זרה.
במסכת יומא מסופר על כהנים שדחפו זה את זה ובמקרה אחד קיצוני אף רצחו זה את זה כדי לזכות במרוץ להקרבת קרבן.
נדרשת אם כן עבודה שיטתית ועקבית ואהבת ישראל גדולה כדי לרתום את הקנאות ואת התשוקה הדתית לכיוונים הראויים והנכונים.
רציתי לסיים בנימה אישית, בר מצווה הוא טקס התבגרות. במסגרת ההתבגרות האדם מתחקה אחר שורשיו ויסודותיו.
דרשה זו שעסקה בשורשי ככהן וכבן לשבט לוי לימדה אותי על היתרונות שבקנאות אך גם על הסכנות שבה. היא לימדה אותי על אהבת ישראל
היא עסקה גם בחשיבות החינוך בנושא זה ברצוני לחתום.
אני מודה להורים שלי על כך שמצד אחד הם נותנים לי מקום לביטוי אישי אך מצד שני הם גם מכוונים אותי. אני מודה להם על החיזוקים והשבחים שהם נותנים לי אך גם על כך שהם יודעים לתת ביקורת מתי שאני הולך בדרכים הלא נכונות ואני מקווה שימשיכו כך בעתיד.
לסיום ברצוני להקדיש דרשה זו לזכרה של סבתי ציפורה ז"ל אישה ששילבה אהבה קנאית למשפחה עם דרכי נעם ורדיפת שלום אשר לא זכתה להגיע ליום מרגש זה.
שבת שלום וחג שמח!
עדיין צריך לזכור שלפתח חטאת רובץ ובמספר מקרים במהלך ההיסטוריה הקנאות הלא מבוקרת והשלילית מתפרצת.
כך למשל, פנחס בספר יהושע כמעט גרר את בני ישראל למלחמה לא מוצדקת עם שניים וחצי השבטים כאשר חשד בהם לשוא שעבדו עבודה זרה.
במסכת יומא מסופר על כהנים שדחפו זה את זה ובמקרה אחד קיצוני אף רצחו זה את זה כדי לזכות במרוץ להקרבת קרבן.
נדרשת אם כן עבודה שיטתית ועקבית ואהבת ישראל גדולה כדי לרתום את הקנאות ואת התשוקה הדתית לכיוונים הראויים והנכונים.
רציתי לסיים בנימה אישית, בר מצווה הוא טקס התבגרות. במסגרת ההתבגרות האדם מתחקה אחר שורשיו ויסודותיו.
דרשה זו שעסקה בשורשי ככהן וכבן לשבט לוי לימדה אותי על היתרונות שבקנאות אך גם על הסכנות שבה. היא לימדה אותי על אהבת ישראל
היא עסקה גם בחשיבות החינוך בנושא זה ברצוני לחתום.
אני מודה להורים שלי על כך שמצד אחד הם נותנים לי מקום לביטוי אישי אך מצד שני הם גם מכוונים אותי. אני מודה להם על החיזוקים והשבחים שהם נותנים לי אך גם על כך שהם יודעים לתת ביקורת מתי שאני הולך בדרכים הלא נכונות ואני מקווה שימשיכו כך בעתיד.
לסיום ברצוני להקדיש דרשה זו לזכרה של סבתי ציפורה ז"ל אישה ששילבה אהבה קנאית למשפחה עם דרכי נעם ורדיפת שלום אשר לא זכתה להגיע ליום מרגש זה.
שבת שלום וחג שמח!